suki da yo
New member
בלוגינג איטי?
הרשומה של הר הקסמים על בלוגינג איטי, והמאמר של קפטן אינטרנט, שניהם גרמו לי לחשוב. את הפרוייקט של אוכל איטי אני מכירה כבר כמה שנים, ואני מבינה אותו ואפילו מעריכה אותו, אבל גם מבינה שהוא לא בשבילי. לעומת זאת בלוגינג איטי נשמע לי הרבה יותר קרוב לסגנון הקריאה שלי (בנוגע לכתיבה אני עוד לא בטוחה..). אני אוהבת לקרוא רשומות שהרגשתי שהשקיעו בהן. בעצם, הסיבות שאני לא מוצאת את עצמי בטוויטר (ובסנוז. האם הוא בכלל עוד קיים?) הן שאני מרגישה שההודעות הקצרצרות האלה הן חסרות ערך לכותב ולקורא. לפעמים יש לי דחף לשחרר משפט בודד לאויר העולם, ואז אני משתמשת בפייסבוק, אבל אני לא מתייחסת לזה כאלה כתיבה באמת. גם אני סובלת מסימפטומי הקשב הקצר, וגם לי קשה לפעמים להתתרכז ברשומות ארוכות, ובכלל לקרוא הרבה מדיי על המחשב, אבל מנגד, גם אני מכורת מדיה, וקוראת לא מעט חומרים ברשת שבראיה אובייקטיבית ברור לי שאין להם ערך מוסף בכלל (וזה גם מוביל לשאלה, האם כל קריאה חייבת להיות העלה ערך מוסף?) כמו שאמרתי להרה- אני נוטה למחזוריות קבועה בחשקי הקריאה, הכתיבה והתגובה שלי. ואני חייבת להודות שבלוג שיתעדכן 50 פעם ביום (כפי שמסופר בקפטן אינטרנט) ימחק מרשימת העדכונים שלי אחרי בערך שעתיים- אני מחפשת סוג של איכות בקריאה שלי, והתחושה היא ש 50 פוסטים ביום משמעותם 0 פוסטים שהושקעה בהם מחשבה. וגם- אני בהחלט מרגישה שאני מחוייבת לקוראים שלי, ולכן משתדלת לכתוב בתדירות הגיונית (בשבילי- פעמיים-3 בשבוע) אבל כשלא יוצא (למשל בשבועיים האחרונים שבהם נעלמתי לגמרי)- אז לא יוצא, ואני מאוד משתדלת לא לפרסם רשמה רק כדי לסמן וי. מה איתכם? האם אתם אוהבים עדכונים בסגנון טוויטר? האם אתם מעדכנים את הבלוג בתכיפות גבוהה? האם אתם מרגישים מחוייבים לקוראים? האם אתם רוצים שהבלוגרים שאתם קוראים ירגישו מחוייבים אליכם? ומה דעתם, אם לא תגיעו לבלוג במשך חצי שנה, האם עוד ישארו לכם קוראים? והאם תמחקו מהעדכונים בלוג שלא עודכן במשך חצי שנה? ואם לא- האם כשיחזור הבלוגר תרגישו איזה רגש שלילי על תקופת השתיקה? אני נוטה לא למחוק בלוגים מרשימת העדכונים אם הם פשוט הודממו. מי יודע מתי ישוב הבלוגר לפעילות, ואני אשמח לקבל שוב הודעה. מוחקת רק את מי שאני לא רוצה עוד לקרוא...
הרשומה של הר הקסמים על בלוגינג איטי, והמאמר של קפטן אינטרנט, שניהם גרמו לי לחשוב. את הפרוייקט של אוכל איטי אני מכירה כבר כמה שנים, ואני מבינה אותו ואפילו מעריכה אותו, אבל גם מבינה שהוא לא בשבילי. לעומת זאת בלוגינג איטי נשמע לי הרבה יותר קרוב לסגנון הקריאה שלי (בנוגע לכתיבה אני עוד לא בטוחה..). אני אוהבת לקרוא רשומות שהרגשתי שהשקיעו בהן. בעצם, הסיבות שאני לא מוצאת את עצמי בטוויטר (ובסנוז. האם הוא בכלל עוד קיים?) הן שאני מרגישה שההודעות הקצרצרות האלה הן חסרות ערך לכותב ולקורא. לפעמים יש לי דחף לשחרר משפט בודד לאויר העולם, ואז אני משתמשת בפייסבוק, אבל אני לא מתייחסת לזה כאלה כתיבה באמת. גם אני סובלת מסימפטומי הקשב הקצר, וגם לי קשה לפעמים להתתרכז ברשומות ארוכות, ובכלל לקרוא הרבה מדיי על המחשב, אבל מנגד, גם אני מכורת מדיה, וקוראת לא מעט חומרים ברשת שבראיה אובייקטיבית ברור לי שאין להם ערך מוסף בכלל (וזה גם מוביל לשאלה, האם כל קריאה חייבת להיות העלה ערך מוסף?) כמו שאמרתי להרה- אני נוטה למחזוריות קבועה בחשקי הקריאה, הכתיבה והתגובה שלי. ואני חייבת להודות שבלוג שיתעדכן 50 פעם ביום (כפי שמסופר בקפטן אינטרנט) ימחק מרשימת העדכונים שלי אחרי בערך שעתיים- אני מחפשת סוג של איכות בקריאה שלי, והתחושה היא ש 50 פוסטים ביום משמעותם 0 פוסטים שהושקעה בהם מחשבה. וגם- אני בהחלט מרגישה שאני מחוייבת לקוראים שלי, ולכן משתדלת לכתוב בתדירות הגיונית (בשבילי- פעמיים-3 בשבוע) אבל כשלא יוצא (למשל בשבועיים האחרונים שבהם נעלמתי לגמרי)- אז לא יוצא, ואני מאוד משתדלת לא לפרסם רשמה רק כדי לסמן וי. מה איתכם? האם אתם אוהבים עדכונים בסגנון טוויטר? האם אתם מעדכנים את הבלוג בתכיפות גבוהה? האם אתם מרגישים מחוייבים לקוראים? האם אתם רוצים שהבלוגרים שאתם קוראים ירגישו מחוייבים אליכם? ומה דעתם, אם לא תגיעו לבלוג במשך חצי שנה, האם עוד ישארו לכם קוראים? והאם תמחקו מהעדכונים בלוג שלא עודכן במשך חצי שנה? ואם לא- האם כשיחזור הבלוגר תרגישו איזה רגש שלילי על תקופת השתיקה? אני נוטה לא למחוק בלוגים מרשימת העדכונים אם הם פשוט הודממו. מי יודע מתי ישוב הבלוגר לפעילות, ואני אשמח לקבל שוב הודעה. מוחקת רק את מי שאני לא רוצה עוד לקרוא...
