אין כזה דבר "מעמד ביניים".
בסעיף ההגדרות של תקנות האתיקה המקצועית של העיתונות, נאמר כי: "עיתון" - לרבות אמצעי תקשורת אלקטרוניים ולרבות הבעלים, המו"ל והעורך האחראי של אמצעי התקשורת. כשמדובר על אמצעי תקשורת שיש לו בעלים, מו"ל ועורך - הכוונה לאמצעי תקשורת המונים. גם אם תאמר שהבלוג הוא איכשהו אמצעי תקשורת המונים (למרות שאני מאוד מאוד בספק), אין בו אלמנט של בעלים, מו"ל ועורך. לפיכך - התקנון חל על אתרי חדשות. חד משמעית. בנוגע לעיתונאי שכותב בלוג, המצב מעט יותר מסובך, אבל ניתן לומר כך: כלל 2 לתקנון, שמדבר על חופש העיתונות ואחריותה המקצועית, קובע ש: "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שירות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות." לפיכך - מכיוון שהדברים מכוונים לציבור (שוב, האלמנט של "תקשורת המונים") - תקנון האתיקה המקצועית לא יחול על בלוג, על אף פי שנכתב בידי עיתונאי. איכות התוכן לא משפיעה על היות הבלוג כזה שכללי האתיקה צריכים לחול עליו. השאלה היא שאלת החשיפה לציבור, ותו לא. עם זאת, יכולה עדיין לעלות שאלה של בלוגר פרטי שהחשיפה לבלוג שלו, היא אדירה. השאלה עוד מתחזקת אם כמות האנשים שמעודכנים באופן שוטף במייל או במסר אליו היא גדולה במיוחד. במצב כזה, ייתכן שיש להחיל על הבלוגר מאפיינים ציבוריים, ולפיכך, גם את כללי האתיקה (בדומה לחברות פרטיות בעלות מאפיינים ציבוריים, כגון: חברה קדישא). במקרה מעין זה, זו יכולה להיות שאלה משפטית בהחלט מורכבת ומעניינת.
אבל כן- יש כאלו מנהלים שרק מנפנפים בתואר ניהול אבל בפועל הם רק למדנים טובים שיודעים לחרוש ולהוציא ציונים טובים במבחנים ולקבל תעודות. מנהל זו לא רק תעודה- זה גם סוג של אופי. אם היית מגיע לחברה שבה אני עובדת, סיבוב אחד היה מבהיר לך בדיוק את מה שכתבתי.