קצרים לרביעי - חג שמייח!

[מתרוצצת]

מתפגרת במרץ רב

היום בבוקר החלטתי לקום ככה, טבעי, בלי שעון - ולראות מה יקרה. בשבע וחצי התעוררתי (כמובן) והרמתי טלפון לחברה כדי לראות אם היא מעוניינת לרכב יחדיו. היא הגיעה על אופני שטח, אני על אופני כביש, ותפרנו את גבעת המופעים (מהפחד של מה הולך בפארק אחרי השעה שמונה בבוקר). שתי מסקנות מהגבעה: 1. איך אפשר לעשות מיליון סיבובים סביב הגבעה ולא להתחרפן? והאם זה כמו לעשות מיליון סיבובים באיצטדיון? 2. יש משהו ממכר בסיבובים האלו, כי כשסיימנו את העשרים וקצת שהקצבתי להיום, רציתי להמשיך עוד. ואחר כך ארוחת בוקר ארוווווווווכה שהסתיימה ממש עכשיו, ותיכף מנוחה קצרה ואז לבריכה לשחות ולעשות קצת בטן גב. אח.... איזה כיף חופש!!! (עוד שבוע ויום לסיום הפגרה!)

 

[ענת ABA]

החיים שלך דבש!

או אולי בעצם את מגלה אותם עכשיו ברכיבה ובשחייה?

גם בשבוע הבא תגיעי לאימוני ערב בבריכה?

 

[S i v a n S z]

רכיבה בסימן "איפה המופרעת שפעם הייתי"...

אוי אוי, איזה מדהים לרכב בכרמל, כמה התגעגעתי... רכבתי עם חבר טוב, שהוא מה"נייטיבס" של ההר, מכיר כל אבן כל סינגל וכל עליה (וקוץ בה...) רכבנו בכרם מהר"ל, על כל סינגליו - הסינגל של תחרות הדאון היל (!!!) קמיקזה, גוזמת, גוזזת, גוססת ועוד כל מיני שמות מוזרים

עכשיו, המון זמן לא רכבתי שטח טכני, ומן הסתם כשלא רוכבים הרבה זמן - היכולות מתערערות... מצאתי את עצמי פתאום באחד הסינגלים מתחילה להיעצר לפני כל דרופ שנראה קצת מפחיד. נעצרת, מסתכלת, יורדת מהאופניים, מסננת קללה עסיסית ויבבה קולנית, יורדת את הדרופ ברגל וממשיכה למטה. הספיקו לי פעמיים כאלו. אני?? לפחד?? באופניים?? אין מצב!!!

ואז הגענו לעוד דרופ סלעי חביב במיוחד, והיו שם כמה חבר'ה שעמדו וניסו להראות לאחד מהם איך לעלות את המדרגה, בקיצור האטתי ואז נעצרתי כי לא התחשק לי להתרסק על מישהו מהם, בכל זאת, חג היום, לא נעים...

ועל הדרך פלטתי יבבת התבכיינות קלה של פחד, אז אחד מהם אומר לי - נו יאללה מה את משחקת אותה, עם איך שאת עומדת על האופניים ומחזיקה את הכידון ואת הברקסים, את בטח מתחרה בעילית אז מה את מפחדת מהירידונת הזאת...... נו נו, לא הייתי צריכה לשמוע יותר מזה...

ירדתי מהאופניים, עליתי מס' מטרים למעלה, התחברתי לקליטים, וירדתי את הדרופ מבלי להרגיש שהוא שם בכלל, ועוד עם חיוך ענק על הפרצוף.... אח"כ, כשכל הפיוזים כבר היו משוחררים, רוב הירידות כבר זרמו כמו שצריך, והיה תענוג אמיתי. ולעניננו, כל ההקדמה הזאת היתה בכדי לומר שהיום הבנתי...שמדהים עד כמה ש"הזדקנתי", וכמה אלמנט הפחד והחשש שיקרה משהו הולך ומתגבר עם השנים.... אני לא אוהבת לפחד, אני לא מחשיבה את עצמי בנאדם פחדן כלל וכלל, נהפוכו...יש האומרים שאני קצת מצ'וגעת...

במיוחד במיוחד בכל מה שנוגע לספורט. מדהים איך דברים שפעם הייתי עושה ברכיבה מבלי לחשוב בכלל, היום נראים לי לא טריוויאלים ומצריכים איזו שיחה קטנה עם עצמי לפני הביצוע, ושמתי לב שזה לא רק באופניים, זה גם בסנובורד, וגם בסקי מים, וגם באופנוע... נו שויין, כנראה שבכל זאת מתישהו חייבים "להרגיע" קצת...

שיהיה חג שמח!

 

[מור שלז]

איזו תמונה מהממת! זה מהיום?

סחתיין עליך על הדרופ, ועוד עם חיוך! ההנאה שלך פשוט נשפכת מההודעה.... והלואי על כולנו "להרגיע" קצת כמוך (עם האופניים, הסנובורד, סקי מים והאופנוע

)

 

[S i v a n S z]

כן, התמונה מהיום

וזה לא דרופ, סתם ירידה עם סלע תקוע באמצע...

 

[מתרוצצת]

מתפגרת במרץ - חלק ב'

א - ברור שאני מגיעה לאימונים. אני שם עד סוף הקיץ לפחות. אחר כך, עם תחילת האימונים למרתון, נראה מה יהיה. ב - איזה כיף להיות בכושר. הייתי בבריכה ושחיתי קילומטר (מה שפעם היה בשבילי מרחק דמיוני) בלי מאמץ מיוחד.

 

[מור שלז]

סליחה, אבל הפגרה שלך ממש מעייפת

מה זה כל האימונים האלו?

סחתיין על הקילומטר בבריכה!

 

[רצה רחוק]

רכיבת שטח חגיגית

רגל החג והארוחות המשפחתיות החלטנו לצאת לרכיבת השטח שלנו בשעה השערורייתית 7:00 בבוקר. קבענו לצאת מהזורע, הכיוון הכללי- קפה כלשהו במרחק מכובד משם, וחזרה בדרך אחרת. נכנסנו לעמק השלום, טיפסנו לטייפון, טיפסנו לבית העמק, אחרי הטייפון העליות כבר הופכות דרדרתיות, טרשיות וקשה להשאר על האופניים בחלקים התלולים של העליה. מאידך, אחרי שהורדתי רגל כבר אין מצב לחדש רכיבה ואני חייבת לסחוב את עצמי ואת האופניים במעלה הדרך הסלעית עד שמגיעים לראש הגבעה. גם הירידות כבר מתחילות להתמלא דרדרת ואני מברכת ברכת הגומל בתחתית כל גבעה. מחליטים בדרך שהקפה בגבעת עדה הוא היעד, רוכבים בשבילים לכיוון כביש 6, עוברים ליד מטעי שסק, משמשים, אפרסקים, שזיפים. נראה שחלק מהמטעים פשוט נזנחו, לא טרחו בכלל לקטוף את הפירות, אשר תלויים בשלים לגמרי על העצים וחלק מהפירות כבר נופלים מהם! נטלנו דגימה מכל פרי. מדהים! למה לא קטפו אותם??? ממשיכים בדרך בין שדות חיטה, מטעים, אני מצליחה כבר לנחש את כיווני הפניות, מזהה את הישובים, יש מצב שבסוף אדע לנווט? מגיעים לגבעת עדה, קפה הפוך ואז הפרטנר שולף את השוס הגדול- בתיק הגב שלו הוא החביא קופסה קטנה ובתוכה כמה דוגמיות של עוגות חג מטורפות תוצרת בית. אין דברים כאלה! אחרי 4 כפיות אני שמה קץ לשחיתות, אין לי מצפון להמשיך. יוצאים שוב לדרך, הפעם לכיוון בת שלמה. החום גובר ומעיק, גם הברך שלי משמיעה איתותי אזהרה ואני נשמרת מהעמסת יתר עליה. שוב מטעים, חורשת אלונים, עליות, ירידות וחום כבד. בשקית השתיה שלי מים קרים. אני שותה שוב ושוב, והפרטנר מתחיל להתיז עלי ועל עצמו מים קרים תוך כדי רכיבה- פשוט מחייה נפשות. חוזרים מבת שלמה לקיבוץ הזורע תחת שמש קופחת עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן.

 

[מור שלז]

פשוט חלום הרכיבות שלך../images/Emo99.gif

 

[כבשה בשדה]

רכיבת חג

לכבוד החג ובגדי הרכיבה החדשים שלנו (אגב הם מהמממממממים ) יצאנו כל הקבוצה בנוכחות די מלאה לרכיבה משותפת, התחלנו ביחד ואחר כך התפצלנו לפי רמות הרגיש לי כאילו שנים לא רכבתי, רכיבות של בני ציון /תחרויות/גבעת המופעים לא נחשבות

מאז טריאתלון ראשלצ לא רכבנו, וגם אז זו הייתה רכיבה מעפנה עבורי לרגע לא הספקתי לשכוח כמה אני אוהבת, להפך זה רק חידד לי את העניין שזה ממש חסר, גם הרכיבה הארוכה, המרחבים, הקשקושים עם החברה תוך כדי. מסתבר שזה דווקא כלי גיבושי מצויין, כל פעם רוכבים ליד מישהו אחר ומכירים ככה קצת יותר טוב את החברה. היה מאוד כיף התבאסתי בשביל חברה יקרה שבד"כ לא רוכבת איתנו והייתה לה הזדמנות היום לרכוב אבל כבר בהתחלה הרגישה ממש לא טוב ובחרה באפשרות החכמה ולהיות לנו לרכב ליווי נוסף. היה לי חבל בשבילה. יצאנו מנחשון דרך לטרון ולמשולש, בתוכנית היינו צריכים לעלות להראל, לשמשון ולחזור שוב לנחשון אבל בכל זאת אנחנו בשבוע קליל, סוג של פגרה ותוך כדי רכיבה החלטנו להאריך את המרחק אבל להישאר במישור, לשמחתי הרבה, הרגשתי שהראש דווקא יתן לי למשוך ולהחזיק עם כולם גם בעליות, כי ברולינג הילס לא הייתה לי בעיה לשבת על הראשונים אבל הרגליים הרגישו מרוקנות, ממש לא רגילה לזה, ה 40 ק"מ הראשונים קצת הרגישו ארוכים, וזה הצחיק אותי שרק לפני 4 ימים רכבתי 40 (טוב נו 36.5) וזה היה אחרי שחייה ולפני ריצה.... אבל אח"כ ה 20 הנוספים כבר הרגישו מהירים וכייפים יותר. כל הדרך, כל פעם שטיפה התעייפתי חשבתי על הרכיבה לאילת שאנחנו מתכננים בספטמבר, אני עוד לא יודעת באיזה מתכונת אקח בה חלק אבל השאיפה היא לעשות כמה שיותר ממנה ולכן יש לי כמה חודשים להתחזק ולהתחבר לאופניים כמה שיותר. בהקשר למחשבות שלי על איך לעשות תחרויות דווקא נראה לי שמטרה מהסוג הזה כן יכולה להוציא ממני את ה 100%. תכננתי לכתוב 2-3 שורות על הרכיבה ותראו מה יצא

איזה כיף שיש את הפורום

 

[מור שלז]

נשמעת מטרה משובחת../images/Emo45.gif

אני מאוד אוהבת מטרות מהסוג הזה (למשל עבורי זו היתה חציית הכינרת לאורך) - פשוט בשביל האתגר, אני מול עצמי, מתמודדת יחד עם האנשים שסביבי ולא מתחרה בהם. נראה לי שאת יכולה מאוד להנות מרכיבה כזו ומההכנות לקראתה

 

[Truly Scrumptious]

../images/Emo24.gif

 

[MayaShuShu]

../images/Emo11.gifשחיה בקטנה ובעיקר מנוחה../images/Emo67.gif

יום שני בדרך הביתה נכנס באוטו שלי טנדר כשאני עומדת ברמזור אדום...(הוא היה במהירות גבוה....) הפרמדיק השתגע ממני שכל מה שהדאיג אותי זה האופניים בתוך האוטו....

53 שעות אחרי אני מרגישה ממש בסדר

. היה לי נס ומזל גדול...(וכנראה יש לי כמה נשמות עוד לנצל...

). חוזרת לאט ובטוח. לא מצליחה לצרף את הקובץ...להראות את הנזק...

 

[MayaShuShu]

המכונית...../images/Emo67.gif

 

[ofec bar]

מזל שאת בסדר

נשמעת חוויה מפחידה במידה שאי אפשר לתאר! וד"א את יודעת, שזה כמובן אומר שתהייה לך א-ח-ל-ה תחרות! זה כמו כפרה על כל צרה שהייתה יכולה לצוץ.

 

[מור שלז]

מזל שלא ראיתי את התמונה הזו לפני שדיברנו

וואו, כשדיברנו מיד אחרי, וסיפרת שאת בדרך לבית החולים והאוטו טוטאל לוס - לא דמיינתי דבר שכזה. איזה מזל שיצאת כשהנזק העיקרי הוא צוואר תפוס וקצת מנוחה (אני יודעת שזה הכי קשה לך

)

 

[גמדים קטנים]

איזה פחד!

 

[tamark4]

באמת מזל !

 

[נעמי של פז]

נבהלתי למראה הרכב

באמת פלא שהפרמדיק לא הבין למה את מודאגת "רק" מהאופניים? תשמעי באמת מזל גדול שאת בסדר (וכמובן שהאופניים בסדר). איך הצוואר והעורף? המון חאמסות!

 

[איה פלוטו]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

אמא'לה

מזל שכך נגמר.