ואני קפיטליסט גאה...
אני רוצה לצמצם את הפערים בחברה, אבל מאמין שהדרך לכך עוברת דרך הקטנת מיסים, והשקעות בחינוך. אני רוצה ליצור שוויון הזדמנויות, אבל אינני מצפה ליצור שוויון בתוצאות, ולכן אני מתנגד לאפלייה מתקנת, לכל אותם אנשים שטוענים שאין מספיק נשים בכנסת, או שהשכר של נשים נמוך משכר הגברים. אני לא בעד הגדלת שכר המינימום, או ביטול עובדי הקבלן, כי אין מה לעשות – אין פתרונות קסם ולכל דבר יש מחיר. הגדלת שכר המינימום, תגרום למעסיקים לפטר עובדים. היא לא תגרום להם להרוויח פחות, היא רק תגרום להם להעביר את המפעלים שלהם לסין, או לסגור אותם. בניגוד לקפיטליסטים אחרים, אני לא בעד ביטול שכר המינימום, אבל אני בהחלט לא בעד הגדלתו. אני לא בעד פיקוח על אנשי עסקים לגבי קניית חברות... ההפך, אני בעד עידוד אנשי עסקים להקים חברות. בעלי ההון אינם האויבים שלי, הם האנשים שמחזיקים את המדינה הזו על כתפיהם. אנחנו לא צריכים לגרום להם להרגיש שרודפים אותם, אלא שמעריכים את פועלם. כל אחד מהם יכל להעביר את עסקיו לחו"ל ולהרוויח פי 2 ממה שהוא מרוויח בארץ, והם לא עושים את זה רק בגלל ציונות טהורה. אני בעד הורדת תקציבים שנועדו למטרות שהשוק החופשי יוכל למלא – הורדת התמיכה הממשלתית ב"הבימה", הורדת התקציבים שמועברים לקולנוע הישראלי, וכו'. תקציבי הממשלה צריכים לשמש רק למטרות שהשוק החופשי לא יכול למלא – דאגה לזקנים, נכים, חינוך יסודי, וכו'. אני לא בעד השקעה בפריפריה, כי זו השקעה כושלת. כל הכסף שנזרק לשם נזרק לפח. בתל אביב אנשים מתחננים לדירות, ובדימונה אף אחד לא רוצה לגור. בעולם המודרני, אין שום יתרון או מטרה בליישב את הנגב... מצידי שהבדואים ימלאו שם את כל החורים, אני הייתי משקיע רק בבאר שבע. אנשים לא יעברו לגור היכן שאין עבודה, ומדינת ישראל צריכה להפסיק לזרוק כספים לפי לחצים פוליטיים של ראשי ערים (הטבות במע"מ לאילת, או העובדה שיבנה העשירה מקבלת כספים כאילו שהיתה אחת מעיירות הפיתוח של הדרום...), ולהתחיל לחסוך ולהוריד מיסים. אני בעד חופש לכל אזרח לחיות כרצונות, ולעשות עם כספו כרצונו – לקנות ספרים, ללכת לסרטים, לשמור בבנק בשביל הילדים, ללמוד, לטייל בחו"ל – מבלי שהממשלה תגנוב 40% ממשכורתו בשביל בניית התנחלויות ותשלומי פנסיה לקציני צבא שפורשים בגיל 40.