ירידת מים

[mise]

../images/Emo183.gif ירידת מים ../images/Emo221.gif

החלטתי לפתוח כאן את השרשור בעקבות הדף הזה ב"באופן".

התוויות רפואיות.

חוויות אישיות.

מחשבות, הגיגים, סיפורים וכל מה שעולה על דעתכן בנוגע לירידת מים.

 

[אשכר ש]

אני זוכרת את ירידת המים

כשפריץ רציני ומאוד נעים. אצלי הם ירדו בערך 5 דק' לפני שיותם יצא. משום מה, בכלל לא חשבתי כל הלידה על זה שעוד לא ירדו לי המים וכשהם ירדו, פתאום נזכרתי בהם...

 

[valeta]

סופסוף אוכל לתרות מנסיוני...

לי הייתה ירידת מים במשך כמעט 48 שעות. זה התחיל בטיפטוף מאוד לא משמעותי, כך שחשבתי שמדובר בהפרשה מוגברת של החודש התשיעי, עד שבמהלך השעות שחלפו הטיפטוף הפך לשפריצים קטנים שיצאו מדי פעם, ויחד עם הריח האופייני הבנתי שכנראה הפרשה זה לא... כך זה נמשך עוד שעות, ובהדרגה השפריצים הפכו לקילוחים יותר משמעותיים. כל השעות לאחר מכן המים פשוט זרמו ממני כל כמה זמן בקילוחים גדולים, וכך היה עד הלידה. מסקנות? שזה היה ממש לא כיף (כל הזמן רטיבות), ואצלי גם לא הגיעו צירים, שבדר"כ מתפתחים בעקבות ירידת מים. ילדתי בבי"ח עם זירוז, כך שאינני יודעת מה עושים במקרה שמתוכננת לידת בית, אבל בכל מקרה נראה לי שהיה עדיף לקבל צירים ושהמים ירדו אח"כ.

 

[valeta]

נזכרתי בעוד משהו: עד כמה שידוע לי

ההמלצה היא במקרה של ירידת מים להגיע לבית החולים. אבל, אני מבינה שאם אין מים מקוניאליים או חום (שהוא סימן לזיהום), אפשר להמתין בבית (מובן שזו לא המלצה רפואית, אלא כך קלטתי מנסיון מצטבר של נשים). מה באמת עושים נאם מתכננים ללדת בבית? מחכים לצירים?

 

[debby12]

אכן מחכים לצירים

ואם הם מתמהמהים מאוד -אז למיטב ידיעתי אפשר לקחת קוהוש כחול או שחור להסדרת-הבאת צירים (זה תכשיר הומאופטי)

 

[c 2 4]

גם אצלי זה קרה ממש לפני

שעומרי יצא. וילדתי במים אז לא ממש הרגשתי את הזרם, אלא מין צליל "פלאק" כזה ולקח לי כמה שניות לקשר מה זה.

 

[1אילת2]

שתי הלידות שלי החלו בירידת מים.

שתיהן בשטף, בלי מקום לספק. בשתיהן מים צלולים. בראשונה נסעתי מיד לבית החולים. "לא הורשתי" לרדת מהמיטה. תוך שעתיים מרגע ירידת המים כבר קיבלתי אפידורל ולא חשתי צירים. הלידה היתה תוך ארבע וחצי שעות מרגע ירידת המים. בלידה השניה קראתי למיילדת מייד אחרי ירידת המים. הצירים החלו תוך שעה לערך. התקלחתי, השתמשתי בשרותים. ויתרנו על בדיקות וגינליות (הא, הא). הלידה התרחשה בתוך חמש וחצי שעות.

 

[דגת הבננה]

הלידה הראשונה החלה בירידת מים

וזו היתה הרגשה מאד מיוחדת שאני זוכרת לטובה. היה את ה"פלאק" שתמיד שמעתי עליו ואז זרימה של מים שלמזלי היו בהירים. בדיוק קמתי משינה ועוד שכבתי לי במיטה, מביטה על קרני השמש מהחלון. הערתי את הבעל ואמרתי לו שנראה לי שירדו לי המים. זה היה הרבה לפני התל"מ ולכן זה מאד הפתיע. אחרי 3 שעות היה תינוק

 

[כרמית מ.]

ולי דווקא לא ירדו המים

זה היה די מדהים, כי הכי התלהבתי מסיפור לידה אחד, עם תמונות, שבו השק לא פקע בכלל, ויצא עם התינוק - וזה כמעט מה שקרה אצלי. הרגשתי את שק מי השפיר השלם מחוץ לגופי לפני יציאת הראש - אחד הרגעים המרגשים בלידה. כפי הנראה, במהלך יציאת הראש, פקעו המים.

 

[mise]

יכול להיות שירידת מים זה תורשתי?

לאמא שלי כל הלידות התחילו בירידת מים, אחותי, לי הלידה הראשונה התחילה בירידת מים.

 

[mise]

אצלי התחיל בטפטוף כמה ימים לפני.

לא ידעתי שזו ירידת מים, חשבתי שאני סתם נרטבת כל פעם באזור הזה ממשהו אחר, אולי ברח לי שתן וכו'. אני זוכרת שיומיים לפני שהיה השטף הגדול, נהגתי לי ביום שמש נעים ב - 26 לינואר, יום רביעי להוריי והרגשתי שרטוב לי קצת. "אולי היה משהו רטוב בכסא?" בכל אופן, שבועיים קודם לכן קבעתי לאותו יום בלילה עם המיילדת, שרצתה לראות אותי בסוף שבוע 37. התקשרתי לודא את הפגישה שלנו ובעלה אמר שהיא טרם חזרה מחו"ל ותחזור רק בעוד יומיים. ואז אמרתי לו בצחוק: "הממ. קצת התחילו לרדת לי המים, מה נעשה?" והוא השיב: "הממ..המממ.. אם את יכולה לחכות לה.." וחיכיתי. ביום שישי לפנות בוקר, שעה 3:15 התעוררתי בבת אחת עם מיטה רטובה. זינקתי מהמיטה, עם כל הכובד והמשקל, רצתי לבעלי (ששיחק במחשב), תוך כדי שהמים קולחים ובישרתי שיורדים לי המים. לא ידענו מה לעשות, עמדתי בתוך האמבטיה וחיכינו שהזרם יפסק. 27 שעות אח"כ ילדתי.

 

[ס ו ל ה]

הריון שני היה לי מן לחץ צירי ואז

שיטפון לאחר כל כמה זמן עוד שטפון ועוד ועוד היה מייאש הלכו לי שתי זוגות של טבע נאות וזוג אחד שאמא שלי נתנה לי. לא התפתחה לידה והזירוזים התחילו וסתם... בדיעבד ממש מבאס שקודם יש ירידת מים. כי תמיד יש סיכוי שהלידה לא תתחיל בתוקף 48 השעות הבאות.... מקווה שקודם יתחילו אצלי צירים הפעם....

 

[mise]

למה דוקא 48 שעות?

 

[ס ו ל ה]

המיילדת שלי אמרה שהיא ממתינה

מקסימום 24-48 שעות הבנתי שלאחר מכן זה מסכן את העובר...

 

[ayala26]

כי התינוק לא סגור ומוגן נגד זיהומים

מבחוץ. גם בהולנד מחכים 24-48 שעות ואם אין שום סימן שמתחילים צירים שוקלים לזרז.

 

[איימי שפירא]

כי מחקרים מראים שאחרי 48 שעות

הסיכוי לזיהום עולה. אבל, זה ממש לא חייב להיות. שמעתי הרצאה של מילדת מתל השומר שסיפרה, שהגיעה בחורה למרכז לידה שלהם עם ירידת מים ללא צירים וחיכו איתה 5 ימים. כי הכל היה בסדר איתה ועם התינוק ולא היה זיהום. בסוף היא קיבלה טיפלה פיטוצין (ראבאק, כמה אפשר לחכות לצירים!?) שהכניס אותה ללידה ומכן ההמשך היה פיזיולוגי.

 

[mise]

באנצי' להריון ולידה כתוב

על ירידת מים שיש רופאים שיודעים שהלידה תתפתח תוך כמה יממות ולכן לא עושים כלום (חוץ ממעקב בבי"ח).

 

[swann]

אחרי יומיים של צירים סדירים

ולא כואבים - ירדו לי המים. בכמה נגלות. דיברתי עם המיילדת אחרי הנגלה הראשונה והיא אמרה לשים לב שאני לא מרגישה שומדבר בנרתיק - אם בטעות הגיע לשם חבל הטבור. לא היתה שום מניעה מלהכנס למקלחת או לבריכת הלידה. ירידת המים היתה במין קליק שהרגשתי באגן (אחרי שכל הבוקר הצירים היו חלשים יותר וסדירים פחות וכבר חשבתי שהיא התחרטה ולא רוצה לצאת), והבנתי שכנראה הולכים לרדת לי המים לפי הסיפורים... קמתי מיד מהספה והתיישבתי על הכדור, וכשהלכתי לשרותים - אכן ירדה כמות קטנה של מים צלולים. ואז דיברתי עם המיילדת. פעם הבאה שהלכתי לשרותים - ירדה כמות גדולה יותר ואז הגיעו כבר צירים חזקים יותר. ירידת המים היתה התפנית בלידה - מה שהפך אותה לפעילה וקידם אותה במהירות. אפרט יותר בסיפור הלידה... בקרוב.

 

[רוני של יובל ומאיה]

לי הם ירדו בבית החולים

בשתי הלידות הקודמות, לא הרבה לפני שהקטנות נולדו. בשתי הפעמים, בסביבות 4 ס"מ פתיחה. ובשתי הפעמים, זה קרה "לגמרי במקרה" מיד לאחר בדיקת פתיחה שאני בטוחה כמעט במאה אחוז שפשוט פקעו לי ולא אמרו לי... במיוחד בלידה של מאיה (שיותר זכורה לי מהלידה של יובל).

 

[debby12]

גם לי זה תמיד קרה מאוחר

בלידת הזוועתית הראשונה הסכמתי שיפקעו לי אותם כשהייתי בפתיחה של 9-10 (זה אחרי שהרופאה השחצנית של ליס פרצה לחדר כמה פעמים ובידה ה"מסרגה" הידועה - אבל שלחתי אותה לחפש קורבנות אחרים). אין לי מושג מתי הם היו פוקעים אחרת. בלידה הטבעית המדהימה של החודש שעבר הם פקעו בשלב הלחיצות. בבדיקה פנימית שהמיילדת עשתה לבקשתי לפני שהם פקעו, היא בישרה לי שהיא מרגישה את השק כבר מציץ החוצה מין הרחם אל תוך תעלת הלידה [זה היה גם השלב שבו כאב לי מאוד, בין היתר כנראה בגלל אותה "שפה" ארורה של צוואר הרחם שמנעה פתיחה מלאה - ולכן גם ביקשתי שהיא תפקע אותו, אבל תודה לאל היא שמרה על שפיות יותר ממני וזה לא קרה... אגב, באיזשהו שלב בלידה יצאנו אני ובן הזוג לטייל בתוך הבית שם כדי לזרז את הלידה. המיילדת הגישה לו סדינית ושנינו לא הבנו מה היא רוצה - זה היה כדי שאם יפקעו לי המים בדרך אז אפשר יהיה לספוג אותם עם משהו (אבל היא היתה צריכה להסביר לנו את זה). מחשבות? שמי שרצה לבית חולים איך שיורדים לה המים סיכוייה ללידה לא-התערבותית הן משהו בין אפס לשום דבר. הרי מיד ישכיבו אותה על הגב ויאסרו עליה לזוז בגלל ההיסטריה-פחד מצניחת חבל הטבור. וזו נקודת מוצא ומדרון חלקלק לשלל התערבויות אגב, קראתי פעם (נדמה לי) שהסיכון לצניחת חבל טבור אינו קיים במידה וראש התינוק כבר מבוסס באגן. אבל לא שמעתי שבתי חולים מתחשבים בזה.