ליקויי למידה...

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif ליקויי למידה...

דבר ראשון - אני מקווה שזה שייך לפורום הזה, ואם לא, אשמח אם תפנו אותי לפורום מתאים. דבר שני- ככה- הבנתי שהנושא נעשה מאוד פופלרי בעשור האחרון בעיקר פתאום, לכל אדם שלישי, יש בעיות קשב וריכוז, או דיסלקציה או דיסגרפיה וכל מיני כאלה, שאני אפילו לא יודעת מה הם אומרים... במשך חיי נתקלתי בכמה אנשים שרצו לשלוח אותי לעשות איבחונים למניהם. מעולם לא הסכמתי. תמיד רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה גם בלי שום תעודה המעידה על "פגמים" מסוימים בי... לאחרונה התחיל לעניין אותי האם בן אדם עם בעיות כמו שלי, באמת יכול להיות מאובחן כבעל בעיה מסוימת.. אני אכתוב לכם, כל מיני בעיות שיש לי, ותגידו אם יש סיכוי שבאמת יש לי משהו רציני- * כשאני כותבת, אני מדלגת על מילים. למשל- יכולתי לכתוב עכשיו "אני על מילים". ולא לשים לב, שפשוט התפספסה לי מילה. זה קורה לי לעיתים די קרובות, ואחרי קריאה שניה, אני מצליחה לרוב להוסיף את המילים החסרות. *בעיות טיפשיות במתמטיקה- כמו- טעויות חישוב של 11-6 שווה 6. אני יכולה לפתור תרגיל מסובך, שבו יהיה איכשהו פעולת חיסור פשוטה כזאת, אני אסתכל שעה על התרגיל ואחפש טעות, ולא אראה את השטות הזאת. עוד בעיה ממש מוזרה... קורה לי המון, בעיקר במבחנים. למשל אני צריכה לכתוב את הספרה 84, ואני כותבת הפוך 48. העיניין הוא שאני לא רואה שכתבתי הפוך, ואז ממשיכה את התרגיל כאילו באמת כתוב שם 84. מי שמסתכל על מה שכתבתי לא מבין מה הולך שם, בעוד שאני רואה כל הזמן את המספר הנכון... *בעיות לשבת וללמוד. אני יודעת נגיד שיש לי מבחן, אני לא מצליחה להתחיל ללמוד, עד שאני ממש מתחילה להרגיש את הלחץ, ואז בגלל לחץ אני נכנסת לפאניקה, שזה פוגע לי ביכולת ללמוד. חוץ מזה - כשאני כבר כן יושבת ללמוד, כל דבר קטן מסיח את דעתי, ובכל הזדמנות אני עוזבת את הספרים והולכת למקרר/טלפון/מחשב/טלויזיה או כל דבר אחר. *יש לי גם בעיה שמאוד קשה לי לכתוב תשובות ארוכות כפי שנדרש בבחינות בספרות או היסטוריה ואני מפספסת פרטים חשובים בדרך, אבל בזה דווקא לאחרונה השתפרתי... <בעיקר בגלל חוסר הצלחה במקצועות הומנים רצו שאני אעשה איבחון> והשאלה היא, האם הדברים שציינתי הם נורמלים, או שבאמת יכולים להעיד על איזשהם ליקויי למידה או בעיות כלשהן ? תודה מראש, וסליחה על המגילה.

 

[דליה.ד]

שלום לך וברוכה הבאה../images/Emo140.gif

הרבה מאוד ממה שרשמת מעיד בעיקר על הסחת דעת ואולי בעית קשב. השאלה היא אם הצלחת גם ככה עד היום ללא אבחון ולצורך מה את חושבת שכדאי לאבחן...אם זה לצורך לימודים גבוהים - כדאי, אם לא....אז זה באמת לא משנה. אני לא יודעת בת כמה את וזה חשוב כי בגיל ההתבגרוות - למשל - מוסחות יכולה להיות חלק מכל מה שקורה בגיל ההתבגרות. מצד שני אבחון הוא טוב מכיוון שאם אכן יש בעיה עולים עליה ואם אין אז זה גם לא יעלה באבחון. בנוגע לכך שכל אדם שלישי הוא דיסלקטי או adhd...ובכן בעבר לא עלו על הקשיים האלה וטענו שזה נובע מעצלנות וכו'. כיום אנחנו גולשים לקיצוניות של אבחון יתר, אבל הטענה שלי היא שתמיד מפנים לאבחון מישהו בשל חשד, כלומר שיש סיבה שבדרך כלל מצדיקה את עצמה.

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif או קיי -

אני כבר מסיימת י"ב ככה שבשביל הביצפר אין לי מה לעשות כבר איבחון שנה שעברה בתחילת י"א- בבית ספר המליצו לי לעשות, כי היה אצלי הבדלים מאוד גבוהים בציונים במקצועות שונים <ציונים של 50-70 בספרות ותנ"ך, וציונים של 95+ במורחבים, מתמטיקה, ואנגלית> כשדווקא השקעתי במקצועות שבהם לא הצלחתי להצליח אבל בסוף לא הלכתי לעשות איבחון ואמרתי יהיה מה שיהיה. מעניין אותי לדעת אם הדברים שרשמתי בהודעה קודמת הם חלק מתסמינים של בעיות כלשהן, או שזה משהו שיכול להיות אצל כל בן אדם רגיל ... ונובע באמת מעצלנות, או חוסר תשומת לב .. תודה על התגובה

 

[עדו בן צבי1]

שגיאות המתמטיקה והכתיבה שלך

לא יכולות להעיד בשום פנים ואופן על עצלנות או חוסר תשומת לב. להפך, העובדה שאת קוראת פעמיים ומחפשת שגיאות מעידה על חריצות ואיכפתיות.

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif אני לא מסכימה

העובדה שאני עושה את השגיאות, כבר מעידה על חוסר תשומת לב זה שאני עוברת על מה שאני כותבת ומוסיפה מילים חסרות, זה בגלל שאני מודעת לזה שאנשים קוראים את מה שאני כותבת, או שאני צריכה לקרוא את זה אחר כך <אם למשל זה סיכום במחברת, או שיעורי בית וכו'> ואני לא יכולה להשאיר את זה כמו שזה, כי זה לא יהיה מובן.

 

[עדו בן צבי]

ואני מוסיף אותיות מיותרות,

אז אני חרוץ? כן לי יש גם סימפטומים של החסרת אותיות ומילים, גם של תוספות מיותרות, גם של החלפת מקומן של מילים ואותיות... גם אני חשבתי שאני עצלן. בטירונות הבנתי שאני הרבה יותר חרוץ מאנשים אחרים.

 

[עדו בן צבי1]

תיאור קלאסי של ליקויי למידה וריכוז.

לא פירטת מה מפריע לך לגשת לאבחון. יתכן שיש לך סיבה טובה מאוד לא לגשת. מצד שני כדאי לך להתאבחן ולהתחיל לטפל בבעיה כי אם זה באמת ליקויי למידה וריכוז אז אפשר לצמצם את הפרעה שלו לחיים שלך. מה גם שיתכן שיש לך עוד הרבה בעיות שאת לא מבינה שהן קשורות לליקויי או לא מבינה שהן קיימות ומפריעות. בחרת באחד הפורומים הנכונים לדון בבעיה וכמו ששם הפורום מעיד, אפשר לתכנן לך אסטרטגיות למידה שעוקפות את הבעיות שלך ואפשר להנגיש לך את הלמידה. חפשי בקישורים שלנו ותמצאי לא מעט דברים שיקלו עלייך את החיים. חשוב גם להזכיר ש'ליקויי למידה וריכוז' אינם מפריעים רק בלמידה. טוב, בעצם יש הרבה דברים שחשוב להזכיר. בין אם תחליטי להתאבחן, בין אם לא תגבשי החלטה ובין אם תחליטי לא להתאבחן, אני ממליץ לך לקרוא על העניין ולהכיר את התופעות האלה יותר מקרוב. בהצלחה!

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif למה לא עשיתי איבחון ?

כי... אני לא ראיתי את הבעיות שלי כאיזה ליקויי למידה, או משהו... חשבתי, שאני סתם לא לומדת מספיק טוב, או לא לומדת נכון, חשבתי שזה בגלל שאני סתם לא מרוכזת מספיק, בסופו של דבר, דברים כאלה יכולים לקרות לכולם... כי אנחנו בני אדם, אף אחד לא מושלם, וכן, לפעמים 3 כפול 3 זה 6...ולא רק אצלי. אני באופן אישי, רציתי להתמודד עם הבעיה שלי, בדרכים שלי, בדרכים של יותר השקעה, של החלפת שיטות למידה... לא רציתי מסמך שיעיד שיש לי בעיה, ובזכותו אני אקבל כל מיני הקלות, כי הרגשתי שאני יכולה גם בלעדיהם. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה בלעדיהם. אני חושבת שבמידת מה הוכחתי את זה לעצמי. אז אולי באמת יש לי בעיה, אבל אני מעדיפה להתמודד איתה, כל עוד אני יכולה, גם אם קצת קשה לי... אם כל מי שקשה לו, ולא מצליח, ילך לעשות איבחונים, לא נגיע לשום מקום. ו- תודה אני אעיין בקישורי הפורום .

 

[דליה.ד]

מסמך שיש לי בעיה...

טוב, אני עדיין לא פגשתי אנשים מושלמים.... ואתן לך דוגמה מבתי בת ה-16 תלמידת כתה י' שיש לה הפרעת קשב וריכוז וקשיי קריאה שמוגדרים כדיסלקסיה (ו"יש לה תעודה על הבעיה") והיא למרות הקשיים - אבל עם טיפול מתאים - קיבלה כבר שתי תעודות הצטיינות בלימודים.....!

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif אני לא אומרת

ש"התעודה" מונעת הצלחה בחיים אני פשוט רוצה להצליח בכוחות עצמי בלי "תעודה" ובלי הקלות... כל עוד זה אפשרי ברגע שאני ארגיש שהבעיות שלי באמת חוסמות לי את הדרך להצליח בכוחות עצמי, אז במידת הצורך, אעבור איבחון.

 

[עדו בן צבי]

טיפול זה לא הקלות.

זה גם לא בהכרח התאמות. טיפול זה בין השאר: תיכנון אסטרטגיות למידה, הבנת הקשיים לשם התמודדות, אימון אישי לתכנון זמן ומטרות (קווצינג), לפעמים תרופות. אם את חושבת שטיפול זה פטורים והקלות אז אני בהחלט מבין את אמדתך. נקח לדוגמא שני נערים, אחד עם שיתוק מוחין ואחד עם אסטמה. אפשר לפתור אותם משיעורי התעמלות ואפשר לתכנן שיעורי התעמלות שיקדמו אותם ולא יקשו עליהם. לגישה השניה קוראים טיפול. פטור משעורי התעמלות עבורם אינו טיפול. פטור במקרה שלהם הוא הזנחה.

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif אני מבינה-

אבל כמו שאמרתי כל עוד אני יכולה להתמודד עם המסגרת כמו שהיא אני אמשיך לנסות אני לא רוצה להיות "מיוחדת" מהבחינה הזאת... אני מעדיפה להיות כמו כולם, כל עוד זה לא פוגע בהשגים שלי בצורה משמעותית. זה שזה מקשה עליי, זה כן- אבל קושי הוא לא סיבה ישר לחפש דרך אלטרנטיבית, קודם, מנסים להתמודד איתו. ברגע שאני לא אוכל אני אשקול לעבור איבחון.

 

[דור לוי]

לפעמים עצם הידיעה חשובה../images/Emo70.gif

שלום לך, (ראשית הסתייגות: הגעתי מהפורום מומלצים ואיני מבין בנושא עליו את שואלת) לדעתי לפעמים עצם הידיעה יכולה לעזור. אני למשל 'חכם בלילה' (תוכלי לראות לפי השעה בה אני כותב...). המשמעות היא שאני ערני בלילה, אבל בבוקר אין עם מי לדבר. החיוך

קשור בחוט לאוזניים שלא ייפול, ומישהו שאני לא מכיר מביא אותי לעבודה, עוד לא הבנתי איך... סה"כ היום מדובר בבעייה ידועה ונחקרת במעבדות שינה. לפני 30-40 שנה לא היה ידע בנושא וילדים כמוני נחשבו עצלנים. וההתייחסות לילד כעצלן יכולה לגרום לנזקים קשים. הצבא, במקרים קיצוניים, נהג לשחרר בסעיף של 'חוסר התאמה'. למזלי, באינטואיציה של ילד שלמד שיש ציפורי לילה, הבנתי שגם אני כזה... וזהו חייתי ואני חי עם זה... אחרי עשרות שנים, עם התקדמות המחקר נמצאו טיפולים (למרות שיש להם תופעות לוואי). ייתכן שעוד 10 שנים יגלו מכשיר, נניח משקפיים או אולי תרופה, שיפתרו את הבעיה באחת. האם לא שווה לך לדעת רק בשביל הידיעה? ועוד משהו: כל הכבוד על המוטיבציה שלך לא לקבל הנחות והקלות שאינך רוצה, ולוואי ויהיו רבים כמוך

 

[עדו בן צבי1]

נראה לי שאתה מבין במכנה המשותף

שיש להרבה בעיות. אשמח אם תסביר לנו כיצד אתה ממליץ לאנשים להתגבר על בעיות של חוסר ערנות ביום כדי ללמוד ביעילות.

 

[דור לוי]

רק על עצמי לספר ידעתי... ../images/Emo63.gif

ואוכל לספר רק על מה שעבד אצלי. חוץ מזה שאני לא בעל מקצוע בתחום. במקרה שלי מדובר ב phase delay syndrom שבו במונחים של שעון, השעון הביולוגי פשוט מכוון X זמן מאוחר יותר. שעות הקימה, העירות והשינה עקביות. יש בעיה נוספת, שכחתי את שמה, שבה השעון הביולוגי 'מאחר' כלומר יממה לוקחת נניח 25, 26, 27 ... שעות (אגב, לאדם הנורמלי יממה לוקחת 24.5 שעות ולכן רובנו קצת עייפים בבוקר כי זה אף פעם לא בדיוק לגמרי מספיק). אם השעון מאחר בשעה לדוגמא, והשעון קשיח, אזי פעם ב 24 יום אתה קם בעצמך השכם בבוקר וכולם מנפנפים לך בפנים: "אתה רואה, כשאתה רוצה אתה יכול..." אני מניח שמידע נוסף ואולי עצות אפשר יהיה למצוא בפורום נדודי שינה. לגבי מה עושים: 1. לקבל את זה ולזרום עם זה... להורי, מהחקלאים של פעם, שעבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה, היה קשה לקבל את זה בייחוד שלא היה ידע אז. למזלי היה להם ידיד שתמיד היה מגיע לבקר מאוחר בלילה, הם קראו לו 'ציפור לילה'... וכך משאלות של ילד הבנתי שיש חיות שפעילות בלילה וככה זה... בהתחלה ניסו להכריח אותי למשל ללמוד ביום וללכת לישון 'בזמן'. עד שהם תפסו שבלילה אני קם ובשקט מתחת לשמיכה עם פנס קורא או עושה את אותם שיעורים שעניינו אותי והתייאשו מהכפייה. 2. כמעט לא אחרתי לשיעורים, אבל סיגלתי לעצמי מנהג של בהייה, מעין שינה בעיניים פתוחות. לא הפרעתי, פשוט לא הייתי שם. האמת שהאדישות הזו עצבנה עוד יותר חלק מהמורים... יכול להיות שלחלק מהאנשים יעזור פשוט להעתיק מה שנאמר בכיתה. בלי לנסות להבין... ככה יש מידה כלשהי של אקטיביות וגם אפשר לחזור על החומר בזמן טוב יותר. יש כאלו שאפילו את זה לא מסוגלים... 3. בתור הורים, להילחם בחיה הזאת שנקראת שעת אפס. זה פשוט אסון. 4. בצבא, באימונים,אף אחד לא ישן מספיק (היו לנו שבועות שבהם במהלך שבוע שלם ממוצאי שבת ועד מסדר כניסת שבת בצהרי יום ששי ישנו בין 6 ל 10 שעות בשבוע) ולכן לגבי לפחות לא הרגישו בחריגה. על המשמעות הבטיחותית של זה לא זה המקום להיכנס... 5. אז לא היה, והיום יש טיפולים במעבדת שינה. אני עשיתי במעבדה התל אביבית של הטכניון בשינקין. אז היו שני סוגי טיפולים: כדורי מלטונין או טיפול בחשיפה מבוקרת ומדודה לאור חזק. כצמחוני הנרתע מכימיקלים בחרתי באור. הטיפול בהחלט עזר, אבל צריך לדעת שיש תופעות לוואי שאצלי התבטאו בתקופה של מיגרנות. צריך לדעת גם שחייבים להילחם עם השעון כל הזמן, הבעיה בקלות יכולה לחזור. אצלי זה התייצב באמצע הדרך והמגרנות חלפו... בשורה תחתונה אני ממליץ. אגב, עצם הידיעה על הבעיה עזרה לי להיות קשוב ואז כשבמקרה היתה הרצאה ידעתי שעלי להיות שם, ושם שמעתי שיש אפשרות טיפול ולחצתי על קופת חולים להגיע. (אפרופו כצמחוני, לפני טיפול יש לוודא שאין חוסר ב B12/ חומצה פולית - זה יכול להיות גורם אפשרי) 6. בעבודה מתפשרים, הבינו שאני מספיק טוב אם יזרמו לפי השעות שלי. רצו אותי ב 7 בבוקר, הגעתי ולא תפקדתי, ראו איך אני בצהרים ובלילות והתפשרנו. אח"כ גם הייתי במעבדה וזה השתפר. מקווה שעזרתי במשהו.

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gifשווה לדעת בשביל הידיעה-

אבל זה עולה כסף שכרגע אין לי

 

[Musi© Gi®l]

../images/Emo185.gif ו-../images/Emo51.gif

 

[דור לוי]

לגבי כסף:

זה כבר תחום אחר: 1. אף פעם אל תקבלי משהו כמובן מאליו. מוסדות ביורוקרטיים תמיד יגידו לך בהתחלה "לא

"... אחרי זה בלחץ במקומות הנכונים, ורצוי עם הדרכה נאותה, בלי נדר, במקרים רבים מתברר שאפשר. "לכל כלל ניתן למצוא יוצא מהכלל (גם לכלל הזה...)" כך למשל לגבי מעבדת השינה, במקרה שלי לפני חוק ביטוח בריאות, הייתי צריך לעבור ביורוקרטיה מסובכת ורופא מחוזי ולא זוכר מה עוד, אבל הטיפול אושר. 2. בנוגע לאבחון, זהו נושא שאיני מבין בו, אבל: א. ייתכן שיש בפורום הזה גולשים שמכירים מקורות מידע. ב. בקהילת רפורמה כלכלית אותה אני מנהל, בעקבות פניות של גולשים, הוספתי קטגוריה של רפורמה אישית. בקטגוריה זו ריכזתי קישורים שיכולים לעזור ברמה האישית (טיפים וכד') או לעזור לך לעזור לאחרים. במסגרת זו יש מספר קישורים לקראת סוף הרשימה של מאגרי מידע על עמותות בנושאים שונים. ייתכן שבין שאר העמותות תוכלי למצוא עמותה שתסייע בייעוץ כיצד נלחמים בביורוקרטיה ומקבלים מימון לאבחון (אפילו ברמה של מה לאמר ולמי) ואם לא אולי יעזרו במימון אבחון.

 

[עדו בן צבי1]

יש אבחונים של קופת חולים.

 

[יונה שו]

במקום "חכם בלילה"

כי ההיפך יישמע כמו טיפש ביום, אני בעד הגדרות של : תרנגול // או // ינשוף... זה מסביר יותר טוב את השעות בהן אדם מעדיף לתפקד בערנות.