../images/Emo185.gif../images/Emo42.gif
"האדם הממוצע מסדר לפי האלף-בית את כל ספריו בחדרו?" שאלתי. "האגם הממוצע שומר את כל מגירותיו בצבעים מתואמים? אני לא חושבת." "בסדר," היא אמרה, מעקמת את חוטמה. "אז אני מעל הממוצע. אני פשוט לא יכולה לחיות בתוהו ובוהו – כמו אנשים מסוימים שאני מכירה." "היי," מחיתי. "אני לא חיה בתוהו ובוהו. אני פשוט... הולכת עם הזרם." למרות שאני חייבת להודות שרצפת חדרי מלאה בנעליים ואני תמיד מועדת מעליהן. "שיהיה." היא הקישה עם העט הסגול שלה, מוכנה לעבוד. "חזרה למסיבה. איפה אנחנו מתחילות?" סגרתי את הריצ'ראצ' של הז'קט הכחול שלי והשענתי את מרפקיי על השולחן. "כבר היינו בהרבה מסיבות 16 מתוק. זוכרת את השקיות מהמסיבה של שֵׁרַה סִינְטְרוֹן? עם הדיסקים והמצלמות החד-פעמיות? זה היה מגניב." "כן! זה היה רעיון טוב," אשלי הסכימה, רושמת הערה. "אנחנו יכולות לתת שקיות גם – משו שהולך עם הנושא שלנו." "נושא?" נפלתי בחבטה, נשענת על הספה הקטיפתית. "איך אנחנו אמורות למצוא נושא שבו את תוכלי ללבוש שמלת נשף ואני אוכל ללבוש מכנסיים קצרים וחולצה?" "טוב, אל תיבהלי," אשלי אמרה. "פשוט נצטרך להתפשר איכשהו." "אני יודעת." בחשתי את הפְרַאפּוּצִ'ינוֹ שלי עם הקש שלי. "הלוואי שפשוט לא היינו נולדות כל כך מאוחר בשנה. זה כאילו יש את כל הלחץ הזה לארגן את המסיבה הכי טובה מכל המסיבות שהיו לפני שלנו." אשלי חייכה בביטחון. "היי, זו המסיבה שלנו," היא אמרה. "היא תפוצץ את כל האחרות." היא העיפה מבט במחברת שלה. "את מי נזמין?" "חשבתי על זה המון," אמרתי, יושבת זקוף שוב. "אני חושבת שזו צריכה להיות מסיבת בנות." "באמת?" אשלי שאלה. "כן. לאף אחת מהחברות שלנו אין חבר רציני," הדגשתי. "ואני חושבת שכולם ייהנו הרבה יותר אם הן לא יהיו צריכות להיות מודאגות בקשר ל-להיראות מגניבה בפני הבנים." אשלי זעפה. "אני מבינה את הנקודה שלך. אבל אנחנו הופכות להיות בנות 16. זה לא יהיה די... אני לא יודעת... לא מתוחכם לעשות מסיבת בנות?" "להביא לשם בנים לא יגרום לזה להיות יותר מתוחכם," אמרתי. "רוב הידידים שלנו עדיין חושבים שלעשות גרפסים זה מגניב." אשלי צחקקה, ואז תזוזה ליד הדלת תפסה את עינה. "היי, הנה לורן ובריטני!" שתי חברותינו הטובות ביותר עשו את דרכן לשולחן שלנו. לורן ובריטני לא היו יכולות להיות יותר שונות גם אם ניסו. לורן גבוהה עם שיער חום גלי, עור בהיר, וטונות של נמשים. היא תמיד מתוקה לכולם ויש לה מראה תמידי של עליזות. בריטני, לעומת זאת, יכולה להיות עוקצנית על הכל – מקורנפלקס לארוחת בוקר עד לשיעור ביולוגיה. היא אפרו-אמריקנית ויש לה עיניים חומות כהות וצמות הדוקות שחורות שהיא אף פעם לא נותנת להן לצמוח אחרי תנוכי האוזניים שלה. בריטני נופפה לנו. "מרי קייט ואשלי – בסטארבאקס? כמה מזעזע!" "היי, אני לא זו עם כרטיס לקוח-קבוע," יריתי בחזרה. לורן הציצה במחברת של אשלי. "שקיות מתנה?" היא קראה. "בשביל מה?" "אנחנו מנסות לתכנן את מסיבת 16 המתוק שלנו." אשלי נאנחה. "למרבה הצער לא הגענו כל כך רחוק." "אשלי חושבת על נשף מלכותי בזמן שאני חושבת על מסיבת חוף," הסברתי. "אני בחרתי מכנסיים קצרים והיא בחרה שמלה... והיא רוצה להזמין את הבנים ואני חושבת שזה צריך לכלול רק בנות." בריטני צחקה ונענעה את ראשה, עגיליה הנתלים מצלצלים. "עוד זעזוע!" היא צחקה. "כל אחד שמכיר את שתיכן ידע שזה יבוא." "אנחנו עד כדי כך צפויות?" אשלי שאלה. "די – בדרך חיובית," לורן אמרה. "אבל מה שלא תחליטו לעשות, אני בטוחה שזו תהיה המסיבה הכי טובה אי-פעם. כולם כבר מצפים לזה. שמעתי במקרה את רייצ'ל ואלכס מדברות על זה אתמול. הן לא יכולות לחכות לראות מה תעשו." "בלי לחץ או משהו," בריטני הצליפה. לחץ? לא הייתי מודאגת. גל של רוגע שטף אותי. כאשר נעבוד ביחד, אשלי ואני נתכנן מסיבת 16 מתוק שתסיים את כל מסיבות 16 המתוק – הרגשתי בטוחה בזה. "היי, אנחנו אוהבות לחץ," הכרזתי, נשענת אחורה לתוך הספה. "אנחנו חיות בשביל לחץ." "טוב, בואו נדבר על נושאים." אשלי הפכה דף חדש במחברת שלה. "איזה נושאים היו טובים במסיבות שהלכנו אליהן?" עיניה הכחולות של לורן נאורו. "אהבתי את הנושא של פריס במסיבה של מלאני האן, עם ההעתק המדויק של מגדל אייפל וכל האורות הנוצצים." "בסדר, אז משהו אינטרנציונלי יהיה טוב," אשלי אמרה, רושמת הערה. "מה עוד?" "היי! מה עם נושא של ברודוויי?" בריטני הציעה. "אשלי אוהבת לשחק, ואתן יכולות לעשות קו-אופק של עיר ומודעות הצגות ודברים כאלה." "אחד טוב!" "או שנוכל לעשות נושא הוליווד," הוספתי, כאשר רעיונות מתחילים לחלוף בראשי. "נוכל לעשות העתק מדויק של השלט של הוליווד, שטיח אדום–" "או מה עם נושא של הוואי!" אשלי הצטרפה. "חצאיות הולה, זרי פרחים לצוואר, קוקוסים, חול..." "או שנוכל לעשות נושא של מוסיקה–" "או מארדי גראס–" "בנות!" בריטני קראה, מרימה את ידיה. כולנו עצרנו את הפטפוט שלנו. "תראו מי נכנס כרגע," היא לחשה. הסתכלתי למעלה, ונשימתי נתפסה בגרוני. ג'ייק אִימְפֵּנַה הלך לכיוון דוכן הקפה. ג'ייק הוא חמוד בן 17 שרק עבר למאליבו לפני כמה חודשים. שיערו החום ובעל הקוצים הוחבא מתחת לכובע בייסבול, והוא לבש חולצה אפורה שהתאימה לעיניו המדהימות. ג'ייק היה חלק מקבוצות הבייסבול והכדורסל בבית הספר שלנו, תיכון בֵּיְיסַיְיד, וכולם ראו אותו כספורטאי מושלם. אבל הוא היה גם בשיעור כתיבה יצירתית שלי, ויכולתי להבחין מסיפוריו שיש לו צד רגיש ורציני. הייתה לי התאהבות רצינית בו, וחברותיי ידעו זאת. הרגשתי את עיניהן עלי בזמן שהתבוננתי בו. "את מתכוונת לדבר אתו?" בריטני שאלה. הסמקתי. "אני לא ברוח של לעשות מעצמי אידיוטית היום." בריטני הרימה את גבותיה. "ממתי יש לך בעיה לדבר עם מישהו?" "ממתי שג'ייק נכנס לחדר," עניתי. "אני צריכה לפחות חצי שעה להתאמן לפני שאני אפילו יכולה להגיד לו שלום." "טוב, אז תתחילי להתכונן," אשלי אמרה. לבי פעם ופי נהיה יבש. ג'ייק נפנף עם הקפה שלו... והלך ישר לכיוון השולחן שלנו! זהו.