תחת כנפי ההשגחה העליונה../images/Emo19.gif
שלום וברכה, תודה על ההסבר הטכני, אני אנסה אותו ברגע זה
ממש. ובאשר לעצבים - חבל על עודף הרגישות, התפלפלות היא בגנים שלנו, זה נהדר זה מחדד את החושים, ואת יכולת ההבחנה, (כפי שציינת mahashunya, ותודה על התגובה). לא רק שנולדנו לשושלת ארוכה של מתפלפלים, עוד הוספנו ואימצנו לנו את היוגה - מלכת ההתפלפלויות - כדרך חיים. בעיני, לבחור ביוגה, אך לדבוק בהרגלים ישנים המנחים אותנו להתבצר ולהגן בחירוף נפש על הבחירה הספציפית שלנו, זהו פספוס ענק! מזכיר לי קצת חוזרים בתשובה הבאים לשכנע כי הזרם/החצר/הכת שלהם היא הכי נכונה, אמיתית וצודקת. מדהים כמה חומר הם מכניסים לעיסקי הרוח. זו כמובן לא המצאה יהודית, ההודים מוצלחים בכך לא פחות. במקרים כאלה אני נוטה לאמץ את הסוטרה 39 בפרק הראשון של היוגה-סוטרות של פטנג´לי, בתרגומה לעברית (ע"י אורית סן-גופטה): "או - ע"י ההתבוננות הרצויה לך." וכיון שכפי שאמרתי תרגום הוא כבר סוג של פרשנות, בעיקר תרגום מסנסקריט, אני אצטט גם את התרגום של מר איינגר : or by meditating on any desired object conducive to steadiness of consciousness רק לענין הלימוד - ורק לשם הסקרנות - האם במרכזי היוגה האורגינלית (המכנים את עצמם שיווננדה-יוגה - מה לעשות, כך זה עובד בפועל, והחיים אתה יודע, חזקים מכל תיאוריה) ובכן- האם באותם מרכזי שיווננדה - שיטת הגורוקולה מתקיימת? זוהי כמובן שאלה רטורית, כי מהרגע שהיוגה הגיעה למערב, היא השתנתה, והתאימה את עצמה לאופי המערבי המפונק וחסר הסבלנות. אולי בהודו זה עוד עובד, אך הדיון שלנו החל, כזכור, סביב הטענה שלך כי רק השיווננדה היא האורגינלית, ופה בארץ ובמערב, שיטת שיווננדה, כמו שאר השיטות, מרכינה ראש ומשנה צורות לימוד מסורתיות, כמו הרגלים נוספים, כדי לשרוד בסביבה החדשה. מה לעשות, שום אמא יהודיה לא תפקיד את ילדה בן ה-8 באשרם ליוגה, אם כבר התופעה מתרחשת, אז במקום האשרם, זהו ה"כולל" או ה"חדר". היוגה, כדי לתקוע יתד ביננו, הפכה את עצמה לעוד חוג של פעמיים בשבוע, במקרה הטוב, וסביבנו כל דרדק הופך למורה ליוגה ומחזיק מעצמו מומחה לעניין. כן, אני גם מתכוונת לאותם תמימים, שמשתתפים בקורס מורים ליוגה הנמשך חודש שלם! וראה איזה פלא - חודש אחד, הרבה כסף - ואתה מורה ליוגה. האם זו השיטה של שיווננדה? הזדמן לי לשמוע כמה מהם, ברובם מפוכחים יותר, מאוכזבים מהשיטה האינסטנט-מערבית, ובנוסף ארנקם קל משהיה.. וללמד יוגה? הישרים שביניהם לא יהינו לכך. איך בדיוק זה מסתדר עם שיטת הגורוקולה? לי, מהמקום בו אני נמצאת כרגע, זה נראה כמו שני ניגודים מאד רחוקים זה מזה. אני אשמח אם תוכל להסביר ולהבהיר לי סוגיה זו. בקיצור, יוגי בר יקר, אתה יכול להמשיך לישון עם חיוך מתוק פרוש על פניך, אני לשמחתי, אמשיך במסע שלמענו אני פה, לחקור את מעמקי התודעה ואת גבהיה כאחד. המחקר ייקח אותי בדרך, ויפגיש אותי כל יום עם דעות, פרשנויות, הבנות, תיאוריות, וככל שירבו כך עדיף, כי הם כולם השתקפות של אותו אחד, שפנים רבות לו. אני מקווה לא ליפול למלכודת של ההרגלים, של המוכר והנוח. כפי שקורה לצערי, להרבה מתרגלי-יוגה, אשר מתבייתים על צורת אימון אחת, ההופכת מהר מאד, לאוטומט. שוב בהקבלה לאותם יהודים מתפללים, אשר התפילה כה שגורה על פיהם, עד אשר הם מסוגלים תוך כדי התפילה גם לשמוע את החדשות באוזן אחת, ולדבר עם השכן בשפת סימנים מוסכמת. כל פעם, שאני שמה לב שהתרגול שלי הופך לאוטומטי, אני משנה בו משהו. קטן, לא משהו דרסטי, אך בהחלט משהו שגורם לתודעה לשוב ולנער את האבק, מהמוכר הנוח והמורגל. למשל, סדר התנוחות, או מיקום הפרניאמה, לפני האסנות או בסופן. או שוב, ע"פ הדוגמא של mahashunya (ושוב תודה...) בתרגיל, המכונה נאדי-שודהנא (או אנולומה וילומה ע"פ המסורת שלכם ובעברית, נשימת חילופין) או בכל תרגיל אחר, לשלב ואריאציות לשם שמירה על רעננות. וגם כשאני מלמדת, כדי לשמור על עירנות שלי ושל התלמידים, סטייה מהסדר המוכר, הוספת ואריאציה, התבוננות על אוביקט חדש (נשימה, נר, איברים בגוף, צ´אקרות ועוד ועוד) כל אלה, רק עוזרים לעבודה האמיתית, המתרחשת תוך כדי האימון, כפי שפטנג´לי מגדיר אותה "הגבלת (עצירת) תנודות התודעה". ולחלוטין לא גורעים מהמהות, מהמקור, מהתורה כפי שהיא מועברת לנו דרך שושלת של מורים, שמן הסתם נתקלו באותן בעיות כמונו. והגיעו לפתרונות יצירתיים דומים לשלנו. עד כאן להיום, בתקווה שהדיון, ההתפלפלות וההתפלספות לא תיעלם מהעולם ואף לא מהאתר הנוכחי. אום-שלום ואהבה.
