../images/Emo19.gif תודה על דבריך המאירים
אתה צודק, המילה הרמוניה עדיפה בהחלט, כאשר מדובר על פרקריטי וצ´יטה. אכן, צ´יטה היא חלק מפרקריטי ("הנראה"), אך לא בלבד, יש לה חלק גם בפורושה ("הרואה"), הזיכוך של הצ´יטה, יכול לעורר את אותו חלק שבה, השייך לפורושה. הגבלת תנודות התודעה, מתחילה להתרחש כאשר הצ´יטה, מגלה את אופיה ה"פורושי".. וזונחת לאט-לאט את הזדהותה עם הפרקריטי. הדממה המשתררת וההזדהות עם הפרקריטי, עומדים ביחס הפוך זה לזה. ככל שהזיהוי של העצמי עם הנראה פוחת, כך הרעש של גלי התודעה פוחת, והדממה משתררת. מתוך דממה זו ניחלץ ממעגל המצוקה כפי שאמרת, ואני מוסיפה - ע"י כך שהרואה (הפורושה) יהא שרוי בצורתו שלו, ולא בצורת התנודות. כלומר, ממילא ההזדהות עם הפרקריטי פוחתת, וזה כולל את הכאב, הסבל, הדיכאון, ושאר התחלואים, שהם במובהק שייכים לפרקריטי. האיחוד של הפרקריטי עם הפורושה, יכול להתרחש על במת הצ´יטה, התודעה. אך למיטב הבנתי, אין מצב של איחוד מושלם בין פרקריטי לפורושה, כיון שאלה הן שתי מהויות שונות זו מזו. אולי כמו שמן ומים? יש בפרקריטי יסודות של פורושה (החומר במצבו הסאטווי) ויש בפורושה אלמנטים של פרקריטי (העין שרואה; הרואה שרואה את הרואה..) אך לפחות ע"פ פטנג´לי, אנחנו תמיד גם חומר וגם רוח ויש לנו חלק בפרקריטי ובפורושה גם יחד, זכותנו היא לבחור לאן להפנות את התודעה (צ´יטה) ובכך להגביר את הנוכחות של אחד מהם. העצמי, בחיים אלו על פני האדמה, יש בו הרבה מהגוף, ברגע שחיים אלו מסתיימים, העצמי נפרד מהפרקריטי, אך כל עוד אנחנו נושמים, אסור לשכוח את החלק הפרקריטי שבנו. כדאי לא להזדהות עם הפרקריטי אך מצד שני גם לא להזניחה. אז אני הולכת להשקיע באימון, כעצתך,
להתראות בינתיים
אתה צודק, המילה הרמוניה עדיפה בהחלט, כאשר מדובר על פרקריטי וצ´יטה. אכן, צ´יטה היא חלק מפרקריטי ("הנראה"), אך לא בלבד, יש לה חלק גם בפורושה ("הרואה"), הזיכוך של הצ´יטה, יכול לעורר את אותו חלק שבה, השייך לפורושה. הגבלת תנודות התודעה, מתחילה להתרחש כאשר הצ´יטה, מגלה את אופיה ה"פורושי".. וזונחת לאט-לאט את הזדהותה עם הפרקריטי. הדממה המשתררת וההזדהות עם הפרקריטי, עומדים ביחס הפוך זה לזה. ככל שהזיהוי של העצמי עם הנראה פוחת, כך הרעש של גלי התודעה פוחת, והדממה משתררת. מתוך דממה זו ניחלץ ממעגל המצוקה כפי שאמרת, ואני מוסיפה - ע"י כך שהרואה (הפורושה) יהא שרוי בצורתו שלו, ולא בצורת התנודות. כלומר, ממילא ההזדהות עם הפרקריטי פוחתת, וזה כולל את הכאב, הסבל, הדיכאון, ושאר התחלואים, שהם במובהק שייכים לפרקריטי. האיחוד של הפרקריטי עם הפורושה, יכול להתרחש על במת הצ´יטה, התודעה. אך למיטב הבנתי, אין מצב של איחוד מושלם בין פרקריטי לפורושה, כיון שאלה הן שתי מהויות שונות זו מזו. אולי כמו שמן ומים? יש בפרקריטי יסודות של פורושה (החומר במצבו הסאטווי) ויש בפורושה אלמנטים של פרקריטי (העין שרואה; הרואה שרואה את הרואה..) אך לפחות ע"פ פטנג´לי, אנחנו תמיד גם חומר וגם רוח ויש לנו חלק בפרקריטי ובפורושה גם יחד, זכותנו היא לבחור לאן להפנות את התודעה (צ´יטה) ובכך להגביר את הנוכחות של אחד מהם. העצמי, בחיים אלו על פני האדמה, יש בו הרבה מהגוף, ברגע שחיים אלו מסתיימים, העצמי נפרד מהפרקריטי, אך כל עוד אנחנו נושמים, אסור לשכוח את החלק הפרקריטי שבנו. כדאי לא להזדהות עם הפרקריטי אך מצד שני גם לא להזניחה. אז אני הולכת להשקיע באימון, כעצתך,