אבל שניהם צריכים להיות עם ראש פתוח ולהתפשר קצת. סביר שהבחור הדתי (או הבחורה הדתיה) יצטרכו להבין שהם יהיו אנוסים להנות בשבת ממלאכה של הבן זוג החילוני. והחילוני יבין שבבית (או בכלל) הוא יוכל כשר..
מי אמר שהדתי מבין בני הזוג יצטרך בהכרח חהנות בשבת ממלאכה של בן הזוג החילוני? אולי החילוני יחליט שכחלק מהפשרה הוא ישמור שבת? (ככה זה לדוגמא אצלי בבית...)
ואני מאמין שאם החילוני יסכים לשמור שבת, הוא כבר ישמור כשרות, ואולי חוץ מתפילה הוא יהיה כמו דתי בכל העניינים - ואז אין פה עניין של בעייה שהיא הנושא של השרשור...
הוא אולי יעשה את הדברים האלה, אבל יש סיכוי שהוא יחוש שהוא חש חיי פשרה. אין כל הכרח שחוץ מתפילה הוא יהיה כמו דתי בכל העניינים. שוב אני יכולה לומר- ראה דוגמת אמא שלי: שומרת שבת וכשרות בשביל שלום בית, אבל היא ממש ממש לא דתיה...
תלוי כמובן ברמות החילוניות והדתיות אבל עם המון סבלנות וכבוד הדדי אפשר. יש לי חברה מאוד טובה חילונית כופרת לגמרי חבר שלה בא מבית דתי מאוד היא עושה אצלו שבתות ועושה כל מה שצריך לעשות.. זה אומנם עולמות שונים אבל ניתנים לגישור
כי לדעתי שני הצדדים יסבלו מחיים ביחד אלא אם כן תהיה השפעה של צד אחד על האחר... אני גם תוהה מה יהיה בעניין חינוך הילדים... הבעיה היא יותר גדולה מדישור בין 2 צדדים... הבעיה היא לחיות בבית אחד ע"פ 2 תרבויות שבהרבה מצבים מתנגשות...
יחד, אך ע"פ הרוב כשמגיעים להחלטה מסויימת אין כל התנגשות ביניהם, ומגיעים גם לפשרה בעניין חינוך הילדים, ואני יכול להגיד לך שרוב הציבור החילוני, מעדיף חינוך דתי, ועל זה יוכלו להודות הרבה מהם...
פשרה אף פעם איננה אידיאל, לכן בשביל להמנע מזה עדיף שלא יהיה זוג מעורב... "ואני יכול להגיד לך שרוב הציבור החילוני, מעדיף חינוך דתי" אומנם פגשתי כמה אנשים שמעדיפים חינוך דתי, אבל אין לי שום מידע רשמי שרוב החילונים מעדיפים זאת. האם לך יש מידע רישמי?