טוב בעיקרון יש לי די הרבה שירים\סיפורים
חוויה די כואבת למען האמת, חברה שלי נפטרה לפני שנה וחצי מדלקת בקרום המוח כתבתי עליה המון..מן פרץ כזה של השראה אחד השירים אפילו ממש מוצלח אבל לא ממש הקלטתי אותו.. אולי אני אנגן אותו פעם באיזה מפגש למרות שזה סוג של רקוויאם ולא כל כך מתאים למפגש.. לאדעת אם יהיה לכם כוח לקרוא אבל אני אשים את הסיפור הכי טוב שיצא לי: מבט אל העתיד זה קרה ממש בתחילת הקיץ, באחד מהלילות החמימים, כשעוד לילות חמים נחשבו לנדירים, זה קרה לפני שנה וקצת, כששלוש בנות ישבו במעגל, אורטל, רחל ומזל. שלושתן קרובות משפחה, בנות דודות. הן החזיקו ידיים תוך כדי שהן ממלמלות כישוף שמצאו בספר ישן בעליית הגג העתיקה של סבא וסבתא שלהן. הכישוף, כך נאמר מגלה עתידות. לשלושתן ניתנה האפשרות להציץ אל העתיד ולראות איך הן יחיו בעוד 10 שנים.. "אני מתחילה ראשונה!" אמרה אורטל ועצמה עיניים חזק- היא התרכזה במשך כמה דקות ולבסוף ראתה הבזק מהיר של אנשים עוברים דרכה עם חליפות יקרות ומבט אדיש ואינטליגנטי כשגם היא לבושה בחליפה ובידה היא אוחזת תיק משרדים גדול ושחור, המקום היה דומה טיפה לבית משפט גדול וחשוב ונדמה היה לה כאילו היא עומדת ומציגה את טיעוניה בפני השופטת. אורטל פקחה עיניים במהירות עם חיוך קטן על הפנים "אני חושבת שבעוד 10 שנים אני אהיה עורכת דין! זה בדיוק מה שרציתי להיות!" היא אמרה מרוצה ומאושרת. "יאללה זוזי! עכשיו תורי.." אמרה רחל, שלא יכלה להתאפק עוד, ונתנה לה תפיחה קלה. היא עצמה את העיניים והתרכזה.. רגע קצר חלף לו ורחל הרימה גבה "מה זה? אני לא רואה את העתיד שלי, המסך שחור!" היא נרעדה קלות "תרגעי, אולי זה סתם, את לא מתרכזת מספיק" אמרה אורטל, שהייתה מרוצה מעצמה, "אולי זה בכלל לא נכון כל הקטע הזה של ראיית העתיד?" אמרה מזל בקול תמים, שרק חיכתה לתורה, "תני לי לנסות!" היא קפצה על ההזדמנות."טוב בסדר. רק אל תבכי לי" אמרה רחל.. מזל עצמה את עיניה והתרכזה- היא ראתה מולה דוכן פלאפל קטן שנראה היה כאילו הוא ממוקם בערך בלב העיר, בידה החזיקה פיתה וסכין ומולה עמדו אנשים ממהרים עם מבט חסר סבלנות הפנים. מהצד היא שמעה את רחשי המכוניות הצופרות בקולי קולות ואת הנהגים העצבניים.. לאחר כמה רגעים של הלם, סיפרה מזל לבנות מה היא ראתה ואלה צחקו עליה במשך כחצי שעה, לבסוף ניסו לעודד אותה מעט "דווקא לא כל כך נורא לעבוד בפלאפליה. לפחות יהיה לך הרבה אוכל" גיחכה אורטל תוך כדי שדיברה אל מזל. "טוב אני מנסה שוב, הפעם בלי תירוצים" אמרה רחל, אחרי שסיימה לצחוק על מזל, היא קצת חששה בגלל הפעם הקודמת, אבל עצמה את העיניים לניסיון נוסף... רגע ארוך, שנראה היה כאילו לא נגמר.. רחל התרכזה בכל כוחה. לפתע פקחה את עיניה באימה ונרעדה כולה "מה קרה רחל?" מזל ואורטל נלחצו. רחל לא ענתה, היא התרחקה עד לפינה של הקיר וזזה מצד לצד כשהיא מחבקת את עצמה ורועדת. לבסוף, הצליחה לפלוט מילה אחת בקול חרישי, כמעט שלא ניתן לשמוע, "ראיתי......" היא פלטה את כל הנשימה שלה במאמץ, כאילו קשה היה לה לנשום, ובלעה רוק. "ראית? אז מה את דואגת?! ראית את העתיד שלך, מה את לחוצה כל כך?" אמרה מזל שנרגעה טיפה "אולי גם היא רואה איזו פלאפליה באמצע חור נידח" אורטל התפקעה מצחוק ומזל אחריה. רחל לא רצתה שהן יידעו, היא לא רצתה להלחיץ אותן גם, היא אילצה את עצמה לצחוק כמה שיכלה ולבסוף, במאמץ מוחלט אמרה "אז מה אם אני אהיה מוכרת פלאפל?! לפחות יהיה לי טעים!" היא הכריחה את עצמה לומר ולצחוק יחד איתן. רחל רצתה לומר להן את האמת, המילים טיפסו בגרונה והציקו לה, הן עמדו לה על קצה הלשון ורחל בלעה אותן חזרה במאמץ. היא כל כך רצתה להגיד להן מה היא באמת ראתה, אבל שתקה. היא לעולם לא תספר להן שהדבר האמיתי שניצב לפניה היו מילים חקוקות על אבן....... מילים שאמרו....... רחל טרונך 1992-2006 יהי זכרה ברוך.