פרטי הפרק השבועי

Koki Girl1

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo9.gif שמתם לב שהרבה פעמים

האוס מבין מה הבעיה של החולה בזכות משהו שווילסון אומר
?
פרק מעולה
 

Hieros Gamos

New member
בזכות ווילסון, בזכות האנשים בקליניק

בגלל שהוא רואה קשר בין כל דבר
 

lovely max

New member
../images/Emo210.gif

אצלי דווקא היתה הרגשה שהוא מסתכל דרך הילד, שלא אכפת לו ממנו אלא נטו מהקייס. למשל כשהילד חזר לחיים, הוא לא התעניין אם נגרם לו נזק מוחי. אני מקווה שאת צודקת ולא אני... בעניין אחר, היתה לו ערימת תיקים במגירה- סיכוי שיופיעו עוד לוויתנים לבנים?
 

Hieros Gamos

New member
אני אישית תמיד חשבתי שלהאוס הרבה

יותר איכפת מהמטופלים שלו משהוא נותן לכל מי שמסביבו לראות. משום מה אני שמה לב לזה שזה מעיין pattern שכזה שאנשים פה חושבים שהוא רובוט חסר לב ורגשות, בעיקר בכל מה שנוגע למטופלים שלו ואני חושבת שזה כל כך לא נכון. but maybe it's just me *shrug* ...think about it
 

Benjamin Turner

New member
אוה, נושא אינסופי לדיון, הלוואי

שהיה לי יותר ידע... השאלה הגדולה היא האם האוס היה כזה גם לפני האוטם. בכל אופן, שני כיווני מחשבה: 1. הגישה של האוס היא מגננה. בין אם היא תולדה של הנכות שלו (לא רוצה רחמים, כי רחמים=התנשאות עם כוונות טובות => מעדיף לא לראות אנשים, ואם חייבים לראות אותם אז מתנשא בעצמו מראש) ובין אם היא סתם תולדה של כישורים בין-אישיים לא משובחים במיוחד (גאון אקסצנטרי => חושש שילעגו לו/לא ישלבו אותו => מתחמק מאנשים או מקדים תרופה למכה ומתנשא מעליהם). גם הגאונות שלו, והצורך להיות תמיד צודק, קשורים: ענין של תכונה שמפצה על תכונה. 2. ברור לחלוטין, כאמור בשרשורים קודמים, שהאוס הוא שרלוק הולמס. ברגע שאתה מסתכל על מטופלים כעל חידות הגיון, כמעט בהכרח היכולת האמפתית שלך נפגעת או לפחות מוסטת הצידה, כי הפוקוס עובר מהמטופל לסימפטומים שלו. זה לא מכוונה רעה או מקשיון לב, זה פשוט החיבור שהאוס מצא למקצוע, כמו שוילסון אמר. שלא לדבר על כך שזה אחלה מנגנון הגנה ממוות וסבל של בני אדם. ואם כבר מדברים על הפיילוט, אז כמו שאמרה "בת דודתו" של וילסון, זה לא מה שהאדם אומר, זה מה שהוא עושה, והאוס עושה הרבה מאוד טוב. קשה לי להאמין שמיזנטרופ אמיתי היה טורח להיות רופא. אפילו אם רפואה היא מה שמענין אותו, הוא היה יכול לפנות למחקר-יש שם לא פחות חידות. אגב, את הרגשות של האוס אפשר לראות מצוין בקשרים שלו עם אנשים אחרים. חמלה על קמרון (בפרקים המוקדמים), אהבה לסטייסי, נאמנות וחברות אמת לוילסון, יחסי אהבה-שנאה עם אבא שלו (אאל"ט)... דווקא יש לו רגשות ברורים ומובחנים (גם אם מופגנים בסגנון, אהם, כמו-בריטי
).
 

Hieros Gamos

New member
סטייסי בhoneymoon אומרת לקמרון

שהוא היה ככה גם לפני האינפרקשן, לעומת זאת, ווילסון שואל אותו אם לא נראה לו שהוא השתנה והוא אומר of course I've changed אבל גם אומר שהוא הרחיק מעליו אנשים מאז גיל 3.
 
אני חושבת שאיכפת לו גם וגם

רק שאת האיכפתיות למטופלים הוא מסתיר. או שאולי בעצם בד"כ כן איכפת לו יותר מהמקרה עצמו מאשר המטופל, אבל זה לא אומר שלא איכפת לו מהמטופל בכלל, אלא שאיכפת לו פחות. לא יודעת, הוא טיפוס מסובך מידי
אבל בלי קשר לכלום, אתמול דווקא כן ראיתי בו איכפתיות
 
אני חושבת

שהוא לא נקשר לאפחד כי הוא יודע שהם רק מטופלים וברגע שהוא ייקשר אליהם יהיה לו קשה יותר לפתור את המקרים כי תמיד כשאנחנו קשורים לבני אדם אז אנחנו לא יכולים תמיד להיות אובייקטיביים... חוצמזה האוס הוא גאון וקדי מצחיקה ... ותמיד לקראת סוף הפרק האוס מקבל איזה משפט שפותר לו את כל התעלומה! ידעתי שאסים חבויים יהיו קשוריפ איכשהו לילד היפה הזה! (למלהק\ת של האוס יש חולשהה לעיניים כחולות??
)
 

S o u l i s t

New member
ארדהיים צ'סטר?

קיראי לי עילגת, אבל לא הבנתי גם מה המחלה עושה וגם איך הוא עלה עליה בסוף בעזרת האסים.. אולי לא שמתי לב לכל זה כי ראיתי את הפרק שעה לפני שנסעתי לאילת.. היה לי המון לארגן אבל האוס לא מפסידים
 
כשראיתי את השידור החוזר נזכרתי בעוד

קטע מצחיק - כשקמרון מאשרת שזה באמת ארדהיים צ'סרטס האוס דופק על הקיר בניצחון וכולם נבהלים
זה כ"כ הצחיק אותי
 
למעלה