הצד הלא נכון של הזריחה.
בתקופה שקניתי את הדיסק הוא התחלחל לי בריפיט אין סופי והתפמפם לי למחשבותיי ונפשי. אני זוכרת שתסכלתי על שלא הייתי מסוגלת להבין, לא מילולית, אלא רגשית, את השורה הזו שפותחת את השיר- "מה, מה נעים פחות מלראות את הזריחה מהצד הלא נכון?". לא הצלחתילהבין מהו הצד הלא נכון של הזריחה. לפני שלושה חודשים בערך, היה זה חודש אחרי שבן דודי היקר נהרג, עליתי לי לגג לסיגריה לילית שתסגור לי את אחד מאותם ימי בלהות ושפל. ימים ארורים, ועודנם לפעמים. השעה היתה סביבות ארבע-חמש, השעה שמשיקה לעלות החמה. עברו בי גלי קור שקט ועצוב של לפנות בוקר ולא הייתי מסוגלת להיפטר מהבחישות האין סופיות בחוסר התכלית של הכל. רק עצב מר של אובדן יכול לעורר בך את את אותו ריק ובכי פנימי על היום שמצפה לך. על לצלוח את המחר בידיעה שסביר להניח שיהיה זהה לזה שעבר עליך היום. ליום יום המטופש איתי ובלעדיו. ואז היא התפצחה לי. זהו הצד הלא נכון של הזריחה. הזריחה, מה שנתפס עבור רובנו כחיים, יצירה והתחדשות, היה בזוי בעיני באותם רגעים יותר מכל. הזריחה הזו תביא עימה יום שאינני רוצה בו. מצאתי בה טעם מאז אותו לילה על הגג.