[גאונה בקטן]

אמממ...../images/Emo42.gif

מצד אחד השיר מזכיר לי את סבתא רבא שלי היא גרה בצרפת ואף פעם לא ראיתי אותה כשנולדתי אז קבעו שהשם השני שלי יהיה כמו שלה - ג'ורג'ט תמיד מספרים לי שגם היא ג'ינג'ית ונורא מסקרן אותי לדעת איך היא, איך היא מתנהגת, אם אנחנו דומות או לא היא כבר לא מגיעה לישראל, פעם היא הייתה באה, היום היא כבר לא מסוגלת... וזה ממש חבל שלא אוכל לראות אותה, כי אני יודעת שלצרפת אני לא אגיע בקרוב

מצד שני כשאני שומעת את השיר הזה אז הדבר הראשון שעולה לי לראש זה כל הילדים המסכנים שאין להם בית ואין להם הורים, או שההורים שלהם נטשו אותם או שהם מתעללים בהם. ואני נזכרת בכל הילדים מכפר הנוער שאחותי עשתה בו שנת שירות - נרדים בערד, ואני נזכרת בסיפורים שהיא הייתה מספרת לנו ועל הילדים האלו שעוד איכשהו היה להם מזל והביאו אותם לכפר הזה ומטפלים בהם ואוהבים אותם, ואז אני נזכרת באלה שעדיין זרוקים ברחובות, באלה שעדיין מתעללים בהם וזה ממש עצוב

 

[לפני שהלילה נגמר]

נקודת המבט שלי../images/Emo9.gif

בגיל עשרים ושלוש, דודי (אחיו של אמי) שלמה הביא לעולם עם קלרה ילדה בשם סבינה. כשהיא הייתה בת שנתיים, הם נפרדו, וגם דרכו עם סבינה נפרדה והוא עלה ארצה. זה קרה לפני עשרים ואחת שנים. לפני שלוש שנים, הוא הודיע לשני בניו שיש להם אחות. האבסורד הוא שאני, שקטן מהם וקרוב אליה פחות, ידעתי על כך מאמי שגדלה איתה והם לא ידעו דבר (אין לי מושג מאיזה מניע שמרו על כך בסוד). כמובן שהם לא ידעו את נפשם מרוב אושר וכעבור שבוע היא הגיעה (היא הגיעה על מנת לראות את קרובי המשפחה היחידים שנותרו עליה, שכן אמה נפטרה מסרטן לפני חמש שנים). כולם חיכו לראות את התגובה של סבתי, שלא ראתה אותה מאז שעלתה עם ילדיה ארצה, וכשראתה אותה חיבקה אותה ללא הפסקה, ולפני המפגש, דמעתי מלראות אותה מדדה במדרגות ומחכה לראות אותה. ישנם דברים שמבט הוא הדבר היחיד שיכול לתאר, ואם הייתי יכול לחזור לאותו רגע, הייתי חוזר, שכן מילים לא מסבות את אותה תחושה מרגשת. לאחר שבוע בארץ, היא חזרה לקווקז, וכיום היא נשואה ואם לילדה שדודי עדיין לא ראה למרות שהיא הנכדה הראשונה שלו. אני מקווה שזה ייקרה בקרוב. בהצלחה

 

[בר יעקב]

מה שכתבתי בתחרות הראשונה

זה קשור גם לכאן, בגלל זה חזרתי על חלק ממה שרשמתי למעלה. השיר הזה בשבילי הוא על סבא שלי זכרונו לברכה, שירת החג המיוחדת שלו שמאוד חסרה לי, בעצם הוא הביא איתו את הרבה מהקסם של החג, הוא היה הפסקול של החגים עם מותו החגים נגרפו לי ואני מאמין שגם הרבה מהם לשאר המשפחה. בגלל זה הייתי רוצה שהכיסא הריק יתמלא בו ובטוהר ובטוב שלו.

 

[veredmp]

../images/Emo20.gif

 

[papashdon]

מנסה גם.

בעיקרון כתבתי את התשובה כבר לפני שבוע..אבל נורא התלבטתי אם לפרסם בכלל. לא רוצה צומי או משו. טוב...אני אנסה..לא מבטיח שיילך. השנה יותר מתמיד אני רוצה להזמין לערב החג את דודה שלי, שנפטרה לפני חצי שנה בערך. ובכלל..לא הספקתי להיפרד ממנה כמו שצריך, למרות שהיה ברור שהיא עומדת למות. ואז דווקא ביום ההולדת שלי, במאי, יום הזיכרון לחללי צה"ל- היא נפטרה. ואיך פתאום יום האבל הלאומי הזה הפך להיות נורא אישי, כל כך..רגיל. ואז לעזוב את בצפר מוקדם עם בלונים בידיים אבל כאב ראש מטורף. ואולי היה קל להיות עצוב ביום הזה,כי לא באמת היה צריך להסביר למה. עכשיו אני מרגיש כמה לא אמרתי לה שהיא חשובה לי שאיך זה שהיא הפכה להיות אחת מהדודות האהובות דווקא בשנים האחרונות. איך תמיד היא הייתה "הדודה מכרמיאל". שגרה לבד, שחיה לבד. ותמיד היא ניסתה לעשות לנו כמה שיותר טוב, היינו כמו ילדים בשבילה. וכל פעם כשהיה פסטיבל המחולות בעיר היא הייתה לוחצת שנבוא, ונישן אצלה, ונלך איתה ביחד. ואני זוכר פעם ראשונה שהיא שמעה איה כורם באחד מהפסטיבלים, והיא אהבה, ואיך היא רצתה שאני אכנס למאחורי הקלעים...אבל אני לא רציתי. או פעם אחרת שהיא ישבה על הספה מאחורי ושמעה את "מחכה" של ריטה ברקע, ואמרה שזה שיר נורא יפה. הייתי בטוח שהיא אופטימית. טוב. נהייה פתאום יותר מדי עצוב פה. קצת אבסורדי, להשתמש בסיפור הזה כדי לזכות בסינגל. לא? חג שמח :]

 

[בר יעקב]

ואי איזה מרגש

כתבת מאוד יפה... ואל תרגיש רע עם זה שאתה 'משתמש' בסיפור תחשוב שהסינגל הזה יזכיר לך אותה.