בעזרת האף והאוזניים
מדי פעם הוא מטה את הראש ומקשיב בתשומת לב, אבל לרוב הוא כבר יודע ב-ד-י-ו-ק לאן הוא הולך, איפה הצעצועים שלו, איפה כל כלב וכל איש נמצא בחדר, איפה הענף (שהוא לועס בתמונה) נמצא בגינה, איפה המדרגה הקטנה בכניסה לכלוב הטסה. הוא מכיר את הכלבים ויודע עם מי אפשר להתעסק ועם מי לא (מתחנף בליקוקים לבוש, מזנק על אינדיה בהזמנות למשחק). הכלבים האחרים לא מתייחסים אליו כחריג - אינדיה משחקת איתו בשיא המרץ (משום מה לא הצלחתי להעלות את הפליקסים עדיין, אבל אם אני אצליח, תוכלו לראות איזה יופי הוא משחק), ניקיטה לא מהססת להוריד לו כאפה כשאין לה כוח להצקות שלו... מה שהדהים אותי, זה איך הוא מזהה במהירות מכשולים חדשים: אני פגשתי את ריי-ריי רק פעם אחת. הוא כמעט ולא מכיר אותי, לא מכיר את הריח שלי, את טון הדיבור שלי. 5 דקות אחרי שנכנסתי לבית של כוכי, ריי כבר ידע בדיוק איפה אני יושבת, איפה נמצאת הנעל שלי שאפשר לכרסם אותה, איך ללכת מסביבי בזהירות בשביל לא ליפול. בזמן הקצר שהוא אצל כוכי נראה שהוא כבר מכיר מקרוב כל סנטימטר וכל רהיט בבית פשוט לא להאמין שמדובר בכלבלב עיוור.