האמת שהמון זמן לא השווצתי
בעיקר בדביר, כי בענבר שווצתי בשירשור של כיתה א'. שניהם חגגו יום הולדת באמצע נובמבר ולראשונה לא פתחתי הודעה בפורום ולא כלום, היו לנו חודשיים של המון מחלות של דביר והמון קושי ולא היה לי רגע לנשום. עכשיו טפו טפו יותר קל. אז מה נספר על דביר, ילד הקסם שלי? דביר בן שנה וחודשיים (וחצי), אני מסוגלת לזכור בהחלט איך היה כשהייתה רק ענבר אבל באמת שקשה לי לדמיין... הוא ילד קסם, ממש כך. הוא ילד בעל מזג נוח, חייכן וצחקן, קם בבוקר בקלות ובחיוך, הוא ילד נטול דרמות. אם הוא לא עייף/רעב/מציק לו משהו, ברירת המחדל שלו היא חיוכים וצחוקים ומצב רוח טוב. הוא שובב גדול, קשקשן בלתי נלאה, מעריץ את האוויר שאחותו נושמת ואת האדמה עליה היא דורכת, רק רואה את ענבר ומיד מתחיל לנופף בידיים בהתלהבות. והיא מחזירה לו אהבה רבה. הוא ילד שאוהב חיבוקים ונשיקות ופינוקים, אוהב שאני מדגדגת אותו, אוהב שאני עושה לו "פן" בתלתלי הזהב שלו. מטפס בכל הבית ומעיף חפצים לכל פינה (כל ערב אחרי שהם הולכים לישון אני מביטה בסלון שנראה כמו אחרי פוגרום, נאנחת/מצחקקת ומתחילה לאסוף הכל... ועל שום שובבותו זו שמו הרישמי הוא "דבירוני שובבוני"... דביר הוא ילד שמלמד אותי שיעור בסבלנות, כי יש לו את הקצב שלו לדברים. אחותו הבכורה, בגיל שנה כבר רצה בכל הבית. ואילו דביר, שהולך בעזרת חפצים כבר כמה חודשים, עוד לא הולך ועומד בלי תמיכה (לאחרונה התחיל בקטנה). אני רואה שזה בדרך ולא מודאגת, אבל ללא ספק זה שונה מענבר שעשתה הכל מהר מהר מהר מהר. איכשהו אני אפילו נהנית מהקצב שלו, לא ממהרת שיגדל לי... הלילות שלנו לאחרונה לא קלים, בעבר דביר ישן דווקא לא רע אבל אחרי חודשיים של מחלות רבות/שיניים וכו', התקלקל לו המנגנון כנראה והוא ישן לא שקט (נו, שיניים ועניינים), אז צריך רק לנשום עמוק ולזכור שמתישהו זה עובר... החודשיים הקשים השאירו את חותמם על ילדון קטן שירד בכל האחוזונים, אנחנו קצת מפטמים עכשיו וסה"כ הכל בסדר. ואחרי כל המלל הזה...גם תמונה
