ועכשיו האיש והמעדר Crurifragium

Crurifragium

New member
אני לא צריך להוסיף שאלה, את כבר הוספת

אני רק צריך להוסיף תשובות
זאת חלוקת תפקידים מאוד ברורה. ילדות מבחינת עיצוב מוזיקלי בנוהל די רגיל, הרבה מה ששמעתי בתור ילד היה מה שההורים שלי אהבו לשמוע באותה תקופה. מה שכלל מוזיקה קלאסית, אופרות, וג'אז. הלכנו לפעמים להופעות, וגם שמענו בבית, והחלטתי שאני אוהב. לא אהבתי את כל מה שהם שמעו. אמא שלי למשל גם אוהבת דברים מסוג השירה בציבור, "שירי עם" עבריים, וכו', אבל מאלה לא נהניתי. בשלבים יותר מאוחרים יצא לי לשמוע עוד סוגים, אבל אין שום דבר מוגדר שאני יכול לשים עליו את האצבע. רדיו, קטעים של מוזיקת רקע בסרטים, דברים שחברים שמעו, וכו'. כשהיו קטעים ששמעתי ואהבתי, בדקתי של מי זה ומה עוד הם עושים. כשהיו קטעים שלא, אז לא. איפה נולדת ההורים שלי טוענים שבבית חולים. תעודת הלידה שלי מאשרת. אין לי סיבה טובה לחשוב שהם משקרים, או שהתעודה מזוייפת, אז בינתיים אני מאמין להם. כאן בארץ, אם לזה התכוונת. מה היו האהבות \תחביבים שהיית קטן ? תלוי כמה קטן. היו תקופות שהייתי די פרוע ואקטיבי. ריצות, טיפוס על עצים, טיפוס על גדרות, מחבואים בין המדפים כשההורים עשו טעות ולקחו אותי איתם בזמן סיבוב קניות
, וכו'. זה ברובו עבר, אני יכול, אבל אני לא נהנה מזה. קריאה אהבתי מגיל מאוד צעיר. בשנים הראשונות של ביה"ס כבר הייתי עם קצב קריאה מאוד מהיר. בשלב מסויים עברתי לקריאה באנגלית, אחרי ששמתי לב שאחוזים גדולים מהספרות המתורגמת שאני קורא מתורגמים בצורה די מזעזעת. מדעים גם היה די תחביב ונושא עניין. פיזיקה וביולוגיה בעיקר, ומתמטיקה. לא אהבתי בכלל, מעולם, לפתור תרגילים או לעשות ניסויים. כן אהבתי, ועדיין, לדעת את התאוריה, להבין על מה מדובר, ולהיות מסוגל לקרוא את הטקסטים והמאמרים ולהבין מה הם אומרים ואיך. וגם אז אהבתי לחפור. ולא להיות יותר מדי מנומס כשכאלו שאמורים להיות דמויות סמכות עשו טעויות או דברים שהם לא אמורים. אני עדיין זוכר, למרות שדי במעורפל ובעיקר בגלל השיחות במשפחה אח"כ, הרצאה שנתתי לגננת שהחליטה לחלק לכולם עוגיות לארוחת בוקר כי זה בריא.
היום, כמובן, הייתי יכול לתת הרצאה הרבה יותר ארוכה, מפורטת, ועם סימוכין, אבל את הגישה הכללית כבר הייתה לי. מהו האירוע הכי בולט שזוכר מהילדות שלך אני זוכר שלל סצנות, אבל אני לא בטוח מה הייתי מגדיר כ"בולט". אני לא טיפוס שמתרגש בקלות, או לוקח דברים יותר מדי אישית או ברצינות, אז גם דברים וארועים שאמורים להיות מרשימים אמנם יוצרים זכרונות אבל לא כאלו בולטים או מרשימים. זה גם יתרון, וגם חסרון, כמובן.
 
למעלה