ספיישל הבמה: כל הפינות עד כה

[העכביש2]

../images/Emo203.gif ספיישל הבמה: כל הפינות עד כה ../images/Emo203.gif

פינת הבמה החלה את דרכה בקומונת DTM (פינה שלי, רק אני כתבתי אותה עד היום) בינואר השנה ובאה לתת במה לאומנים, יוצרים והרכבים באשר הם. עד כה נעשו 11 פינות סה"כ כולל אחת ממש טרייה ולמען הסדר הטוב - הנה סקירה של כל פינות הבמה לייב כאן בשרשור זה למי שלא ראה, פיספס או סתם רוצה להזכר. מוזמנים להגיב אם בא לכם. תהנו.

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 1: גבע אלון

הבמה 1: גבע אלון, פורסם ב-3/1/2007

היוצר גבע אלון גבע אלון נולד בקיבוץ מעברות והיה פעיל במשך תקופה בהרכב הישראלי Flying Baby. בשנה האחרונה השקיע יותר בקריירת הסולו שלו ואף הוציא באפריל 2006 את אלבום הבכורה שלו - 'Days Of Hunger'. ביום שישי התראיין אלון למוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" ובו סיפר על התקופה האחרונה שלו ואיך הוא נכנס לתודעה עם מוזיקה שהיא קצת יותר אלטרנטיבית מדברים אחרים פה בארץ. על החשיפה שלו אמר "אני יודע להסביר למה החשיפה שלי לא קשורה. היא לא קשורה לחשיפה בתקשורת. בקושי משמיעים אותי ברדיו, בטח שלא בגלגל"צ, גם אם השירים שלי רכים ונעימים לאוזן, ולא מקרינים קליפים בערוץ 24. האלבום עבר בעיקר מפה לאוזן. אני לא רוצה להשמע שחצן, אבל אני חושב שדברים טובים, כנים ואמיתיים מגיעים בסופו של דבר לאנשים". על האלבום אמר: "התקליט משדר משהו מאוד חיובי. השירים יכולים להיות מדכאים אבל האווירה מאוד חמה". אני מזדהה מאוד עם המשפט האחרון של אלון שהגדיר בצורה מדוייקת את אלבומו אותו קניתי היום. אלבום בייתי, חם, לחנים נוגים וביצועים משופשפים שלו עושות את ההבדל לחיוב- ובגדול. יש לו המון פוטנציאל והוא יודע להביא את עצמו למוזיקה בצורה נהדרת, וביחד עם הכלים האקוסטיים שמושפעים מפולק וקאנטרי, לגבע אלון יש אלבום מרגש מאוד. כיף שיש יוצרים כאלה בארץ ומי ייתן שרק ימשיכו ליצור. Geva Alon Days Of Hunger סגנון: פולק/אקוסטי לדף של גבע אלון במיי ספייס שם ניתן לשמוע חלק משיריו

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 2:

הבמה 2: Muse , פורסם ב-5/1/2007

הבמה 2 והפעם: ההרכב מיוז הוציא אלבום חדש ומפתיע מאוד. ואת האמת? בקושי שמעתי מיוז עד לשבועיים האחרונים. כנראה הסגנון שלהם לא תפס אותי בתקופה מוקדמת יותר. ובכלל, כשאני חושב על זה עכשיו גם הסינגלים הראשונים מתוך האלבום החדש Black Holes and Revelations לא משכו אותי. השינויי החל לפני שבועיים כאמור כשהאלבום התחיל להתנגן באוזניי ובמיוחד הרצועה היפיפה soldiers poem, רצועה שהיא מלאכת מחשבת באלבום הזה - שכולו אגב, מיוחד מאוד. ההרכב מגיע מבריטניה ופעיל כבר מ-1997. ב-99' הוציאו מיוז את אלבום הבכורה שלהם "Showbiz". בהמשך הוציאו עוד 3 תקליטים עד האלבום החדש הזה, שיצא ביולי 2006. ההפתעה היא גדולה כי הסינגלים ששוחררו (Knights of Cydonia, Supermassive Black Hole ו-Starlight) לא מעידים על אלבום מיוחד ושונה שהם מביאים איתם הפעם. רק בהאזנה שניה מבינים את זה. יש להם אלבום קודר, אפל ואפילו קצת סכיזופרני במידה מסויימת. וכך הוא באמת נפתח. הרצועה "take a bow" כאילו היתה לקוחה ממלחמת העולמות. עיבוד אלקטרוני מצמרר. ובהמשך האלבום אנחנו מגלים רצועות רוק/אלקטרוני מיוחדות שלא שומעים בדר"כ. Starlight רצועה מצויינת. הכי טובה מהסינגלים עד כה. ל-Supermassive black hole יש עיבוד טוב מאוד וביצוע קצת סבנטיזי. soldiers poem היא באמת רצועה מיוחדת. שקטה, אפלה, נוגעת. באה מהקרביים החוצה. פשוט כמו בחלום. הרצועה היפה באלבום לטעמי. רצועה 6- invincible היא רוק קצת יותר מתחחבב על האוזן. קצת רדיוהד, קצת מאניק סטריט פיצ'רס. ב7 הם ממשיכים להכות עם assassin, שאם הייתי מגדיר הייתי אומר פסיכודלי רך, אבל כמובן שזו חצי הלצה. city of delusion מתחיל בפריטה קלה על הגיטרה וממשיך עם גיטרות רועשות שיכניסו אתכם למוזה. שיר 10 הוא עוד שיר שקט, hoodoo שמו, ושוב ביצוע פנטסטי. Knights of cydonia הלפני אחרון ממשיך את הקו שפתח את האלבום. קצת דרמטיות לעסק לעולם לא היתה רעה... רצועת הבונוס glorious היא בדיוק הרצועה המתאימה לסגור אותו כי היא משלבת קצת מכל דבר...קצת מהמלודיות, מהאלקטרוניקה, מהרגשת הלחץ. סיום פנטסטי לאלבום המרענן של סוף 2006....

supermassive black hole

knights of cydonia

starlight http://www.youtube.com/watch?v=siwGcxtC75Y Muse Black Holes and Revelations סגנון: רוק # 2006

 

[המפנק18]

להקה אדירה, אחת המצליחות כרגע בתחום.

 

[ללוווש]

../images/Emo45.gif

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 3: Stabilo

הבמה 3: Stabilo, פורסם ב-3/1/2007

במהלך השנה האחרונה גיליתי ושמעתי הרבה מוזיקה והרכבים. היו אמנים שממש נגעו בי, והרבה פעמים יצאתי מגידרי בעקבות שיר זה או אחר ששמעתי. בסופ"ש שעבר הצלחתי סוף סוף לשמוע את האלבום האחרון ("Happiness and Disaster") של ההרכב סטאבילו- וזה היה מעבר להתלהבות. זה היה התלהות שקטה. כזאת שבלב. אני אומר לכם - כיף כזה ממוזיקה אני לא זוכר. כיף טהור. קצת על ההרכב: סטאבילו הם הרכב מקנדה, 4 חברים בראשות הסולן Jesse Dryfhout. הם פעילים כבר מ-1999 ובמקור נקראו Stabilo Boss. להרכב 4 אלבומים לא כולל האחרון, שמיד אדבר עליו. והסיפור שלי עם הלהקה הזו ידוע: גיליתי אותם בעקבות המלצה, הסינגל הראשון ששמעתי שלהם היה מצויין וכך גם הסינגל השני, שצעד הכי גבוה שאפשר במצעדים השבועיים שלי. התעקשתי לשמוע את האלבום וההתעקשות השתלמה! אלבום סופט-רוק שהוא חובה שיהיה בהישג יד. חובה חובה. הסגנון של סטאבילו נעים לאוזן אבל יותר מזה- הם מסוג ההרכבים שיודעים מה לעשות עם המוזיקה שלהם. הם מדוייקים, ומביאים לידי ביטויי את הכישרון והסגנון שלהם עד תום! מיוחד מאוד והכי יפה שיכול להיות. נפעמתי מהאלבום. הסגנון אומנם חוזר על עצמו לפעמים, אבל זה כל כך יפה! זה מאותם השירים האלה שאתה כ"כ אוהב ולא רוצה שהם יגמרו סטאבילו פשוט עשו אלבום כזה! אלבום שנשמע כמו שיר!!! יצא להם פנטסטי. האלבום הזה כ"כ טוב שהוא מתנגן אצלי כבר כמה ימים. קשה לי להצביע על חוליה חלשה בו כי כמעט ואין כזו (ותחסכו ממני להיות מנייאק ולחפש בכח. לא מצליח לי). Coffee Spills מביא במיוחדות שלו...במיוחד הפסנתר בהתחלה. Rain Awhile הוא השיר דרך המיוחד הזה שנכנס אלייך ולא מרפה. Delivering Idiots מעובד בצורה גאונית. הקצב מנצח. שלא לדבר כמובן על שני הסינגלים הראשונים והכבירים מתוכו - Flawed Design ו- Kidding Ourselves. אחת ההמלצות הגדולות שלי ב-2006/2007. הסאונד שלהם לא יוצא לי מהראש. ממש - גדולתה של מוזיקה. Stabilo "Happiness and Disaster" סגנון: רוק/סופט-רוק. שנה: 2006

 

[galoosh33]

אלבום מושלם...

והרכב מדהים. אני חושבת שרוב השירים בו מעולים, אבל אהובים עלי במיוחד Coffee Spills ו- flawed design ו- rain awhile

 

[המפנק18]

Flawed Design =0 , שיר ענננננק!

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 4: Poets of the Fall

הבמה 4: Poets of the Fall ואלבומם השני, פורסם ב-17/1/2007

אני מניח שכל חובב מוזיקה חווה פעם אחת לפחות שאיזשהי יצירה שהאמן שהוא כ"כ אוהב איכזבה אותו. תמיד יש את אותה השוואה עיקשת לשיר המוצלח ההוא, לקטע האלוהי ששינה לכם את המוזה, לקטע החלומי שמלווה אתכם עד עכשיו...וכשיוצא החדש והוא מאכזב, אז ניתן להגיד שזה אפילו כואב במידה מסויימת, מטאפורית כמובן. ככה קרא לי עם "carnival of rust", האלבום האחרון של פואטס אוף דה פול, שיצא במהלך 2006. POTF הם הלהקה הכי אהובה עלי באופן אישי. כשאני שומע אותם אני מרגיש חי במובן הכי אומנותי שיכול להיות. והמערכת יחסים שלי עם החבורה הפינית הזאת נמשך רק כשנתיים, כלום זמן במונחי ההיסטוריה. זה התחיל בשיר אחד שגרר אחד נוסף והמשיך לאלבום חלומי בשם "signs of life". האלבום ההוא, שמן הסתם ייחרט במוחי עד יומי האחרון, שינה אצלי הרבה ביחס למוזיקה. "signs of life" הוא בהחלט מאסטרפיס לא קטן, גם אם לא הרבה מכירים אותם. יש להם רצועות באלבום ההוא שלא ניתן להסביר, מכל האספקטים. ולכן- כשניגשתי לשמוע את "carnival of rust" הציפיות שלי היו בשמיים, ובהחלט לא סתם. הייתם צריכים לחדור לי ללב כדי להבין איך הרגשתי אחרי ההאזנה הראשונה לאלבום הזה. אכזבה זו לא מילה. למרות שאצלי באופ אישי, רושם ראשוני אומר הרבה, להפתעתי הגדולה קרה לי דבר לא צפויי עם האלבום הזה. בשמיעה השניה שלו, רק אז הבנתי את העוצמה שמסתתרת באלבום הנפלא הזה. יותר חזק, לא מתפשר, שונה אבל ממשיך בדרך, שהתוו באוטנטיות מרשימה חברי הפואטס באלבום הראשון. "carnival of rust" הוא אלבום מצויין שמשלב בתוכו רוך וקשיחות, אמיתיות ויצירתיות. מעורר השראה. זה מתחיל בשיר הראשון "fire" שמכניס לקצב של האלבום כולו--רוק שיודע לגעת הנקודות הנכונות. זה לא סתם צרחות ולחן יפה. יש משמעות. רצועה 3 היא רצועת הנושא- "carnival of rust", הסינגל הראשון מתוכו והמאוד מוצלח לטעמי. בחירה יפה לסינגל כי הוא ממחיש את צדדי הלהקה באופן הכי טוב. מארק הסולן ממשיך גם באלבום הזה לרגש. יש לו קול שלא כל מי ששמע אותו הצליח להתחבר אליו, אבל כשאתה מצמיד אותו לאוזן אתה מבין איזה איכויות יש בבחור הזה. לידר אמיתי עם נשמה. ככה הוא מביא מעצמו במיוחד בצד היותר מלודי של האלבום כשהוא שר ב-"desire", פורט במיתרי הלב בשיר "all the way" , והחוויה הכי עוצמתית-- כשהוא שר בבלדה המיסטורית "dawn" -- חובה לשמוע! בסיכומו של יום אפשר לומר שפואטס כאן ובגדול גם באלבום החדש. אם שמים ברצף את שני האלבומים מקבלים ממש את החיים בשלמותם, בשיא יופים, עציבותם וכעסם. כל מה שצריך כדי לעורר השראה ביום בחיים...

אל תפספסו את האלבום הזה שלהם, אחת הלהקות הטובות ביותר בעולם שלא הרבה מכירים....

 

[yrutoo]

מדהימים!!

להקה כל כך לא מוערכת בעולם שנחשפתי להם על ידך- אולי ההמלצה הטובה שהבאת. שני האלבומים שלהם הם פשוט חוויה

 

[המפנק18]

מסכים עם כל מילה!!

 

[galoosh33]

מאוד ייחודיים...

יש להם סאונד דרמטי וקצת קודר כזה. בכל אופן, יש להם כמה שירים ממש מדהימים - והם באמת לא מוערכים מספיק

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 5: Sean Lennon

הבמה 5: Sean Lennon והאלבום " Friendly Fire", פורסם ב-20/1/2007

שון לנון כבר איתנו מתחילת שנות ה-90. הקטע הוא שלא כ"כ שמענו עליו ובטח לא בשנים האחרונות אחרי שפרש ממוזיקה. פרש אבל חזר ב-2005 והוא כאן איתנו עם אלבום חדש ומצויין-- " Friendly Fire" שמו. לנון, כיום בן 36, מצטלצל כמובן בזכות שם המשפחה שלו שמסגיר את קירבתו לג'ון לנון אביו המיתולוגי. מסתבר שדברים טובים כן עוברים בגנים- לנון נשמע כמו האלבום ההוא שג'ון לא הקליט. השיר 'Dead Meat' מתנגן לנו באוזניים כבר זמן מה והצליח לתפוס הרבה אנשים, גם כאלה שהם לא פריקים של הסגנון הפולקי/רוק רך/פופי של לנון. Dead meat הוא בהחלט שיר טוב. הקטע הטוב הוא ששאר האלבום של לנון ממש לא נופל מאותה רצועה, ולעיתים אף מתעלה עליה. הוא לא לוקח את המוזיקה למחוזות חדשים, אלא נשאר בביצה שהוא אוהב (כך עושה רושם)- ועושה משם את המוזיקה שלו בצורה הטובה ביותר. כך למשל, אנחנו מגלים ברצועה 3- 'Parachute' את שון לנון בשיא הנשמה שלו עם שיר יפיפה במיוחד. שיר 4 - הוא שיר הנושא של האלבום 'Friendly Fire'- נותן הרגשה של חמימות חולפת. ב-'Tomorrow' (שיר 6) הוא אומר לנו שהוא רומנטיקן נוסך שנות ה-70 עם שיר לבחורה שבליבו. שיר יפה. השפעת אביו על המוזיקה שלו ניכרת במיוחד בשיר 'Headlights'. 'Would I Be The One' נשמע כמו משהו שחברי "Air" היו מתגאים בו. נועל את האלבום הקצר (11 שירים) השיר- 'Falling Out Of Love' - שמתאים בול לסיום של אלבום. אלבום אישי, יפיפה, אלבום של אווירה לשעות הערב בסלון או על שפת הים. לנון מצליח להעביר מוזיקה יפה באלבום הזה, וזה מה שחשוב. אני מאוד אהבתי, ואולי זה דווקא הלילה שמתחבר טוב עם הצלילים האלה....אולי כי זה פשוט אני... Sean Lennon האלבום: "Friendly Fire" סגנון: פולק/רוק רך, פופ # (2006)

 

[galoosh33]

מאוד אהבתי את האלבום.

ומסתבר שגם גלגגל"צ, חרשו את dead meat ו- parachutes (שהוא מעולה, אולי הטוב באלבום) גם את headlights ממש אהבתי ואני שומעת אותו בקביעות....

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 6: Dishwalla

הבמה 6: Dishwalla, התפרסם ב-3/2/2007

תמיד תמיד אני אומר שכיף למצוא עוד דברים טובים, משמע כאלו שאנחנו הכי מתחברים אליהם. ולפעמים יש כאלה שיושבים ממש מתחת לתנוך האוזן רק שתמיד היינו עצלנים ולא ממש שמענו אותם..או שדילגנו עליהם..או שהיתה לנו משום מה דיעה קדומה עליהם...נו, הבנתם למה אני מתכוון... את דישוואלה אני מכיר כבר לפחות 3 שנים ודווקא כן אהבתי שלהם, פה ושם. אבל רק ממש לאחרונה גיליתי איזה הרכב נהדר הם, שמעתי עוד חומרים והתאהבתי עוד יותר!! הם ישר קיפצו לראש טבלת הלהקות האהובות עלי ואיך לא. דישוולה ממחישים אצלי כנראה אהבה לסגנון טיפה יותר מוגדר. משהו קצת אמריקאי, עם לב, טאץ' נכון, מלודיה ורוק שלא גורם לאונס אוזניים. דישוואלה (כמו לייפהאוס) מוכיחים שניתן לעשות את זה בצורה הכי טובה וממש לא מלוקקת. Dishwalla הם 5 חברים מסנטה ברברה במקור, ארה"ב. , Rodney Browning Cravens, Scot Alexander, Jim Wood, Pete Maloney והסולן המעולה- J.R. Richards, שבהחלט עולה מבחינתי בנשימה אחת עם ג'ייסון ווב (לייפהאוס), קלי ג'ונס (סטראופוניקס), מארק (פואטס אוף דה פול), האווי דיי ואחרים. השם דישוואלה מגיע במקור מהאינדיאנים. ההרכב קיים משנת 1994 ושנה אח"כ הוציא את אלבום הבכורה שלו "Pet Your Friends". חוץ ממנו הוציאו החמישה עוד 3 אלבומי סטודיו ודיסק אחד בהופעה חיה. האלבום האחרון שהוציאו היה ב-2005, אבל הרבה שירים טובים נמצאים דווקא באלבום "Opaline" שיצא ב-2002. ובאמת- אלבום עם הרבה רצועות מעולות כדוגמת "Somewhere in the Middle" הפנטסטי שנותן הרגשה מיוחדת כאילו אתם בהופעה חיה למרות שזהו סינגל אולפן בכלל. "Angels or Devils" ממשיך את קו הרוק שכיף להתחבר אליו בכל האזנה. דישוואלה הם מאותם הרכבים בעלי מוזה משל עצמם, שאוהבים מוזיקה ועושים אותה באהבה, וזה בדיוק מה שאנחנו (והם) צריכים בין כל ים הלהקות שמסתובבות היום בשוק... המלצה גדולה, במיוחד לאוהבי רוק אמריקאי אבל לא רק! אל תפספסו את הקובץ המצורף בו קיבצתי עבורכם משירי הלהקה כולל הלהיטים הגדולים והמומלצים! שימו לב בעיקר ל- Somewhere in the middle Angels or devils When Morning Comes Home Once In A While

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 7: Anna Ternheim

הבמה 7: Anna Ternheim, התפרסם ב-8/3/2007

אנה טרנהיים היא שבדית חביבה. היא יותר כמו המנקה ההיא בבינין משרדים שלא כ"כ שמים לב אליה למרות שהיא נמצאת שם כל הזמן. מנקה - שיש לה הרבה הרבה מה להציע חוץ מלקרצף רצפות, ועד שאתה לא שם באמת לב ביום בהיר אחד - אתה לא יודע מה אתה מפסיד... את טרנהיים (בת 29) אני מכיר כבר לפני שנתיים והיא תמיד מוצאת דרכה לרמקולים שלי. לאחרונה היא חזרה עם אלבום חדש, ממשיכה בקו השקט והיפה שמנחה אותה עוד מהאלבום הקודם והמצויין שלה, וזה בהחלט סיבה טובה להביא לה קצת קרדיט. המוזיקת פולק שלה לא מתאימה לכל זמן. אבל שהיא באה בשילוב המוזה הנכונה- טרנהיים מראה לנו את יופי העולם. משבדיה באהבה. כאמור - האלבום החדש שלה -- "Seperation Road" - דיסק כפול - קצת מוגזם לטעמי, אבל אחרי האזנה לרובו בהחלט ניתן לקבל אותו בחיבוק ידיים. האלבום שלפניו- "Somebody Outside" הוא בהחלט משובח ונותן לנו הצצה מלאה לעולמה של טרנהיים באופן הכי טוב שיכול להיות. לכן- אם אנחנו רוצים זמרת שלא שומעים כל הזמן, עם קול בהחלט שונה ומויזקה שנותנת אווירה- יש לנו את אנה ויש לנו את האלבום הזה. מי שאוהב את הסגנון, יתאהב מיד ברצועות "My Secret" , "Better Be", "To Be Gone" וכמובן - "I Say No" השיר הכי טוב שלה לטעמי, או כמו שאני הכרתי אותו בשם--Lately. בשורה התחתונה - טרנהיים היא זמרת חו"לית לגמרי, עם צליל חו"לי לגמרי שעושה מוזיקת לילה טובה....לגמרי...

למייספייס של אנה טרנהיים

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 8: מור שטייגל

הבמה 8: מור שטייגל, פורסם ב-22/3/2007

האמת? כנראה לולא הקומונה הנ"ל לא הייתי מכיר את מור שטייגל, ואולי הייתי נחשף אליה רק בעוד זמן לא ידוע. אבל, ככה זה עם אמנים- הם מתגלגלים מפה לאוזן גם אם הם לא הכי מושמעים ברדיו. ובמקרה הזה- הפה היה חן (אקונו') והאוזן היתה אני. השיר של שטייגל "תמשיכי ללכת" חשף בפני סוג של זמרת שבדיוק אותה הייתי רוצה לשמוע דרך קבע במערכת, ברדיו או בכל מקום אחר. יש לה קול מחוספס אבל נעים, יש לה יכולת שירה יפה מאוד, יש לה קסם. באלבומה היחיד "עד המבול הבא" (יש לה עוד פרוייקט עם "דבק") מנסה שטייגל לצמצם עבורנו מהוויותיה, לפעמים זה נשמע ממש מוצלח, לפעמים מעט מונוטוני. אבל מה שכן- שטייגל מראה לנו שלא צריך להיות גאון הדור כדי ליצור מוזיקה ישראלית יפה, מוזיקה בכלל. שטייגל מנגנת על פסנתר והיצירה שלה רק נשמעת טוב יותר בשל כך. ביחד עם הקול שלה אנחנו מקבלים אלבום עונת מעבר שכזה, כשעל ההפקה המוזיקלית אחראים בין היתר קורין אלאל, בועז ריינשרייבר וגדי רונן, השניים האחרונים מההרכב 'דבק'. ברצועה 4 באלבום "מחפשת" יוצא לה אחלה דואט עם לאה שבת. בשיר "חושבת עליך" (רצועה 5) יוצא לה שיר אינטימי ויפה. גם השיר הפותח ושיר הנושא של האלבום "עד המבול הבא", יפה מאוד. לסיכום- המדיה בארץ חייבת לתת לזמרות מסוגה של שטייגל יותר במה. וזה רק כדי שהם ימשיכו ליצור בחשק רב למוזיקה. אני את האלבום קניתי ואני מקווה ששטייגל מכרה עוד כמה עותקים מהאלבום היפה הזה שלה. מור שטייגל "עד המבול הבא" 2005 'התו השמיני' 45.90 בדיסק סנטר

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 9 oves

הבמה 9 oves, פורסם ב-2/5/2007

השיר של היונים "Black and White Town" מ-2005 היה ממש לא רע. שיר שכיף לשמוע. זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי שיר של הלהקה שמגיעה ממנצ'סטר, אנגליה. אולי 7 שנים מאוחר מידי. ולמה מאוחר? כי ככל שאני מעמיק ושומע עוד ועוד שירים שלהם אני מוקסם מחדש מהדרך שלהם, מהסגנון היפה שהם מביאים. להקה כמו שכתוב בספרים. כמעט כל שיר שלהם מצויין. רמה מאוד גבוהה של מוזיקה. ה-Doves הוקמו ב-1998 ומונים 3 חברים: שני האחים ג'ז וויליאמס (קולות, גיטרה), אנדי וויליאמס (תופים) והצלע השלישית היא ג'יימי גודווין (גיטרה ובס). החברים הכירו בתיכון, נשארו חברים, הקימו את ההרכב ובשנת 2000 הוציאו את אלבום הבכורה היפה שלהם "Lost Souls". 12 שירים שמתחברים לכדי אלבום בכורה שממחיש לנו עד כמה הם טובים. באלבום השני "The Last Broadcast" שיצא שנתיים מאוחר יותר כבר מרגישים בבגרות המוזיקלית של השלושה ובגיבוש שנוצר בינהם. לא שמעתי את כל האלבום אבל משירים כמו " Satellites" הענק, "Words" היפיפה, "Pounding" המדהים (מזכיר טיפה שיר אחר של סנוו פטרול), "The Sulphur Man" המעולה ו-"Caught By the River" החזק לא יהיה קשה לקבוע שזה אולי האלבום הטוב ביותר שלהם. חווית מוזיקה. ב-2005, אחרי תקופת צינון, חזרו השלישיה עם אלבום נוסף והכי חדש שלהם עד עתה- "Some Cities" (מתוכו לקוח השיר שכתבתי ממש בפסקה הראשונה). אם אתם אוהבים הרבה גיטרות, תופים והרמוניה סופט-רוקיסטית זה ההרכב בשבילכם. למרות זאת אני חושב שהרבה חובבי מוזיקת רוק יכולים לשאוב מהם הנאה מרובה כי הם באמת איכותיים- בביצועים, בהגשה, במוזיקה. מומלץ מאוד. את האלבום "Lost Souls" (הראשון שלהם) קניתי ויש לי אותו בבית. אני מניח שעם הזמן אני אשלים את כל אלבומי ההרכב הנהדר הזה. כדי שגם אתם תהנו, אני מביא אותו כאן להורדה. אתם מוזמנים להאזין... Doves "Lost Souls" סופט רוק/ אינדי/ אלטרנטיבי בריטניה/ 2000 מחיר: 39.90 בדיסק סנטר

למייספייס של Doves

 

[העכביש2]

../images/Emo203.gif הבמה 10: Scott Matthews

הבמה 10: Scott Matthews, פורסם ב-19/6/2007

צריך לחקור במעבדת מוזיקה (אם יש דבר כזה כמובן), מה גורם לאדם להתחבר מאוד לסגנון מסויים/זמר מסויים/להקה מסויימת. אם לשפוט עד עכשיו- שני אנשים בקהילת המכרים שלי, באמת אוהבים את סקוט מתיאוז. זה לא שאין לו שירים יפים, או אין לו פוטנציאל. כנראה שאנשים פשוט שומעים דברים אחרים. או שפשוט לא מכירים אותו כ"כ. ובכלל, אם כבר במעבדות מוזיקה עסקינן, אז למה שלא יחקרו תופעה אחרת: התופעה בה אנשחנו שומעים שיר/אומן ובהתחלה הוא אפילו לא מדגדג לנו. ופתאום, לאחר זמן מה- הסתובבה אוזנינו שוב ליד אותו אומן והופ! נתפס לנו! ולפעמים זה במלוא העוצמה. אז אחרי כל ההקדמה המחקרית הזאת אפשר באמת להתחיל לכתוב על Scott Matthews, אותו אחד שאחראי למחקרים האלה אצלי. מתיאוז מגיע מאנגליה. ואם נדייק יותר אז ממקום ושמו וולברהמפטון. את אלבום הבכורה שלו, " Passing Stranger" הוא הקלהיט אי שם ב-2005, אלבום שאח"כ ראה אור לראשונה במרץ 2006. רק כעבור חצי שנה (!) הוציא מתיאוז את סינגל הבכורה מהאלבום הזה הקרוי " elusive". את האלבום הזה של מתיאוז, שמעתי לראשונה רק עכשיו, יוני 2007. וזה אחרי חרישה מאסיבית של ארבעת שיריו. אבל נתחיל רגע מההתחלה. זוכרים את המעבדת מוזיקה? אז כשאליקו הכיר לי את השיר הזה עוד ב-2006 (אני מדבר על 'אילוסיב'), הוא לא ריגש אותי במיוחד. שקט מאוד, דווקא כן הסגנון שלי, אבל משהו היה חסר. מה? את זה תשאלו במעבדה. כי שנה אחרי אני אשמע שוב את מתיאוז והשיר המופתי הזה שיתפוס אותי ויגרום לי להתאהב בו לגמרי. מתיאוז הוא מסוג הזמרים שיש להם קול הרמוני (בדומה למארק מ-POTF), יש להם חוש מוזיקלי מהדרגה הראשונה. יש להם את הטאץ' הנכון. פיצחתי את הגדרת האלבום שלו. הסגנון הוא פולק-קאנטרי. באלבום יש הרבה פולק, עם שילוב יפה של קאנטרי וכלים המזוהים עימו- מפוחית ומנדולינה. מתיאוז לא חוסך גם בתוף צד כזה (נו, כמו דרבוקה קטנה, שכחתי את השם). האלבום מתבטא ב-3 אופנים: שירי הסופט רוק/קאנטרי כמו “dream song", " passing stranger", "Fool's Fooling Himself", "Sweet Scented Figure" שנותנים קצת יותר בקצב משירי לילה מוכרים. יש את הפולק- "Eyes Wider than before" הנפלא, "Prayers" עם המקצב הבית קפאי, "City Headache" שנותן הרגשת מחנק מתוקה, "elusive" המופלא גם מבחינת ליריקה וגם מבחינת עיבוד והאחרון בשורה הזאת- "Earth to Calm" שפשוט גורם לכם לצלול לתוך החשיכה עם דפיקות לב של יופי.... בין לבין כל הקטעים האלה, שילב מתיאוז קטעי מעבר קצרים של חצי דקה עד 2 דקות, של אינסטרומנטל קאנטרי, קצת שירה ועוד. סה"כ- הבאלנס באלבום הוא פנטסטי, יש בו כל מכל, ויש בו את האלמנטים הכי יפים של המוזיקה: הרמוניה, קול מיוחד, הגשה, עיבוד חזק ורגש. רמת הציפיות שלי מהאלבום היו בשמיים ולמשחתי אני יכול להגיד שהיה שווה לחכות, היה שווה כל גרוש. סקוט מתיאוז הוא אומן שווה במיוחד.... סקוט מתיאוז " Passing Stranger" 2006 פולק/סופט רוק/קאנטרי 28 דולר מאמאזון כולל משלוח

האתר הרשמי

מייספייס

לאסטFM