לא החום גוף זה מה שמגעיל..
כל הקטע הזה של לשבת בחברת אנשים ופתאום מישהו שם עליי יד/ראש/רגל רוצה שאני אעשה לו "דיגדוגים" ביד, כל הקטע הזה של מגע, אפילו לחבק את אמא ולהביא לאחותי נשיקה לפניי שינה, אפילו זה מעלה בי סלידה. יצא לי לשבת עם אמא שלי לשיחה, כמה פעמים אפילו, ולהסביר לה שזה לא שאני לא אוהבת אותה או משהו כזה, וזה לא שאני שונאת אותה, אני פשוט טיפוס שלא מקרין רגשות, בשום צורה, אם זה דיבור ואם זה מגע. למשל האקס שלי.. אחחחחחחח סיפור כואב.. הבנאדם השתגע כי לא אמרתי לו פעם אחת אפילו מה שאני מרגישה כלפיו, כי אף פעם כל הנושא של מגע ביני לבינו לא זרם ממני, ותמיד אבל תמיד אני הסתייגתי. אז לא רק הקטע של החום גוף זה מה שמרטיע, כל הקטע הזה של התקרבות ואינטימיות פשוט גורם לי לזוז הצידה. כל החבר'ה שלי יודעים על זה שאני לא מגעים משום סוג שהוא, והם אפילו מכבדים את זה... לפחות זה.. ולבנתיים אני לא שמה על עצמי שום שלט, ולא יוצאת בהכרזות.. אני מנסה לחיות ת'חיים, ומה שיוצא יוצא, ואם לא בא לי לגעת עכשיו, אז אולי יבוא לי לגעת מחר, וחבר'ה הכי חשוב : שומדבר לא נשאר לנצח!
אם יש כזאת
