../images/Emo203.gifפרק 33
פרק שלושים-ושלוש הגענו ליד אליהו, ואני ירדתי מהרכב רועדת. אביה תמכה בי לרגע, מייצבת אותי, וסימנה לחגי להחנות את המכונית, מושכת בכתפיה בחוסר אונים. חיוך קל נפרש על שפתיו והוא עשה כדבריה. "תרגיעי!" היא הצליפה לבסוף. "אבל, אביה.." אמרתי, רועדת ללא שליטה. "בואי, נלך אליהם," היא אמרה בנוקשות, והובילה אותי לכיוון אחורי הקלעים. "ענבר," היא אמרה, ואני העפתי מבט כדי לראות היכן היא כשהבנתי שהיא מדברת בטלפון הנייד שלה. "אמרת להם שאנחנו מגיעים? יופי." הראינו את הכרטיסים הירקרקים לערמות שומרי ראש וסדרנים, ולבסוף הגענו לחדרים בהם הבנים שהו. "תלתל!" נשמעה צווחה, ולרגע כל מה שראיתי היה הינף שיער אדמוני. כששוחררתי לבסוף, ענבר קראה: "אביה!" וחיבקה אותה באושר. "טוב לראות גם אותך," אמרה אביה בחיוך, מחבקת אותה חזרה. "יפה לך. הצבע," הוסיפה לאחר רגע, מרחיקה את ענבר ומביטה בביקורתיות בשיערה הארוך של חברתה. "ו... רגע אחד. מה זה?" היא הביטה בהשתאות בטבעת המוכספת שענבר ענדה על אצבעה. ענבר הסמיקה. "אה. טבעת אירוסין," הודתה. זה עורר אותי. "מה? לכל השדים והרו-- את מאורסת? ממתי?!" הבטתי בידה השמאלית. על אצבעה האמצעית היא ענדה טבעת יפהפייה, בגוון זהב-לבן-חיוור, שיהלום שובץ באמצעה. היא הנהנה בראשה לחיוך. "לפני שטסנו.. זה היה ממש רומנטי." היא גיחכה והוסיפה, "אף אחד לא יודע עדיין, גם לא הצהובונים. אז... שיישאר בינינו?" אביה צחקה. "כמובן," היא אמרה. הנהנתי גם אני בראשי, נלהבת. "תודה," היא חייכה. "בואי, טאלי," אמרה לי. "לפני שתתעלפי לגמרי.." "אני הולכת לחגי," לחשה אביה לענבר. ענבר הנהנה, צוחקת, ואביה התרחקה, מחייכת לעצמה. "בואי." ענבר גררה אותי. הלכתי בעקבותיה, לא שומעת דבר מלבד ליבי ההולם. לבסוף ענבר נעצרה ונקשה על דלת אחד החדרים. "זו אני," היא אמרה. "ואורחת." "תיכנסו," נשמע קול עמום. ענבר פתחה את הדלת ודחפה אותי פנימה, מחייכת בזדוניות כשסגרה את הדלת אחריי. בלעתי את רוקי בעצבנות והסתובבתי באיטיות, עיניי עצומות. רחש קל נשמע, ונאספתי אל בין זרועות איתנות. שאפתי לקרבי ריח מוכר ואהוב ופקחתי עיניי ברעדה, מרימה ראשי. עיניו האפורות-כחולות של דאגי ניבטו למולי, לפני שהרכין ראשו ונשק לי במתיקות. בעדינות. נשקתי לו בחזרה, כל הגעגועים האצורים בי, האהבה הכמהה לפרוץ, השמחה הגואה... הכול נכנס בנשיקה ההיא. הוא משך אותי אליו ונישק אותי חזק יותר. "התגעגעתי כל כך," מלמלתי לאחר מכן. אז קברתי פניי בחזהו ובכיתי. הוא רק ליטף את שערותיי בנחמה וחיבק אותי. "סליחה," מלמלתי כשהתנתקתי ממנו, מוחה את הדמעות. "זה בסדר," הוא אמר, מחייך. הוא נשק לראשי, וחיוך קלוש עלה על שפתיי. חיבקתי אותו שוב. ישבתי איתו בחדר ההלבשה, ראשי שעון על כתפו ושתקתי, לא מסוגלת לומר מילה אחת מרוב אושר, עד שהטכנאי נכנס, גורם לנו להתנתק זה מזו והודיע לו שהגיע הזמן לעלות לבמה. "לכי," לחש לי. "אני אראה אותך." נשקתי לו שוב ויצאתי מהחדר לכיוון אזור האח"מים. חייכתי לענבר ולאביה והן חיבקו אותי בעידוד. "סוף סוף," אמרתי באנחה. "עכשיו אפשר ליהנות." צליל גיטרות אישר את דבריי: ההופעה החלה. "אם הייתי מתה עכשיו," אמרתי לאביה ולענבר באמצע ההופעה, "הייתי מתה מאושרת." ארשת ערמומית התפשטה על פניה של ענבר, והיא שתקה. אביה העיפה בה מבט חטוף, ושתקה גם, מחייכת. הבטתי בשתיהן בחשדנות, ופתחתי את פי בשאלה; אבל התחרטתי וסגרתי אותו בנקישה, מעדיפה לוותר. כשההפסקה הסתיימה, הסתובבתי לכיוון הבמה. הבטתי בדאגי שר, וסוף סוף הרגשתי שלווה. כשהביט לכיווני הפרחתי לעברו נשיקה, והוא חייך, פניו מוארות. צחקתי לעצמי בלב, והמשכתי להשתולל עם ענבר והמוסיקה. אביה ישבה בחיקו של חגי, חבוקה בזרועותיו, וצפתה בנו משועשעת. "אנחנו שמחים להיות כאן," אמר טום לאחר זמן מה. הקהל שאג בהסכמה. "אבל יש לנו כאן בקשה מיוחדת מדאג ומדני; הם היו רוצים להקדיש שיר למישהי מאד מסוימת. דאג?" דאגי ניגש למיקרופון, וליבי החסיר פעימה. הוא לכד את עיניי ואמר בקול צלול: "טאלי. תוכלי לבוא לכאן?" לרגע קפאתי, לא מבינה מה מתרחש. נעיצת מרפק חדה ששאבה ממני את כל האוויר העירה אותי. "לכי!" לחשה ענבר. קמתי ממקומי ופסעתי לכיוונו, כמו מרחפת. דני ניגש למיקרופון וקרא לענבר. היא הצטרפה אליו בחיוך ממזרי. "ידעת, נכון?" הטחתי בה בשקט. היא הנהנה בראשה, וחיוך ענק נפרש על שפתיי. חיבקתי אותה ונעמדתי ליד דאגי. "שבי פה," הוא אמר לי, מחייך. התיישבתי על כיסא ברים גבוה, נבוכה מעט. מולי היה קהל עצום של אלפי בני ובנות – בעיקר בנות – נוער, מבטיהן הזועמים נעוצים בי. הסמקתי, נבוכה כשזיהיתי את כל הבנות מהפורום שאחזו בשלט ענק. הן הביטו בי, המומות. נופפתי אליהן נפנוף קטן בידי וחייכתי קלות. "אנחנו נשיר שני שירים," הודיע דני. "All About You ו-Silence Is A Scary Sound." דאגי התיישב לידי ודני התיישב ליד ענבר, ושניהם החלו לנגן על הגיטרות האקוסטיות. הרגשתי שעיניי מוצפות דמעות, והבטתי בדאגי מבעד דוק שקוף. "It's all about you~…," התנגנו התווים האחרונים. כשהקהל סיים לשאוג בהתלהבות, דאגי התרומם ואמר: "לשיר הזה קוראים Silence Is A Scary Sound והוא הולך ככה:" הם התחילו לנגן במהירות, מכים בחוזקה במיתרים. העפתי בענבר מבט משועשע והיא הנהנה בראשה, יודעת על מה אני חושבת. כשדאגי החל לשיר את הבית השני קמתי ממקומי וניגשתי אליו, נושקת קלות על לחיו. לחשתי: "במקום הנשיקה מדני," וחזרתי לשבת. ראיתי איך פניו מתעוותות בצחוק, והוא חייך חיוך רחב. כשהצליל האחרון הדהד באוויר, דאגי הרים את ידו והקהל השתתק. הוא ניגש אליי. הבטתי בו, עיניי משקפות את כל האהבה שבעולם, וחייכתי רכות. "טאלי," הוא אמר, "כשלא היית, היה שקט בלב שלי. והשקט הזה קרע אותי מבפנים. התגעגעתי אלייך נוראות, והבנתי שאני לא יכול לחיות בלעדייך. את הלכת ממני, וגרמת לי לקדוח מחום, משאירה אותי מוצף זיעה קרה. וכשהלכת... היית איתי. כל פעם שנשמתי, היית בליבי. כל פעם שנזכרתי בך, כאבתי בפנים. טבעתי באהבה שלי אלייך, ורק את יכולת להציל אותי. אני לא יכול לדמיין את עצמי חי בלעדייך. כל פעם שאני מנסה להתרומם, האהבה שלך סוחפת אותי אלייך שוב. אני... מה שאני מנסה לומר, טאלי," אמר לבסוף, מחייך בעדינות, כשהוא מתעלם מהקהל שזמזם בקול, המום בבירור, "זה שאני אוהב אותך." ודאגי פוינטר, נגן הבאס של מקפליי, הוציא מכיסו טבעת וכרע על ברכו. הוא הרים אליי זוג עיניים בהירות וכנות ואמר, "טאלי טאי, התינשאי לי?" הצמדתי ידיי לפי, המומה. לא יכולתי לומר מילה. הוא הביט בי, עיניו כואבות ורציניות כל כך, ואני הסתכלתי עליו עד שלבסוף לא יכולתי להתאפק ואמרתי באושר, "כן! אני מתכוונת, כן!" הוא התרומם ממקומו וענד את הטבעת על אצבעי. "אני אוהבת אותך, גם," לחשתי לבסוף. הרמתי מבטי בחשש, בפליאה ובאושר. דאגי הביט בי, עיניו משקפות הכול. הוא הרכין ראשו ונשק לי. התנשקנו במשך כמה דקות, ואז הצורך לאוויר גבר לבסוף, והתנתקנו, מתנשמים. חיבקתי אותו והשענתי את ראשי על כתפו. שמעתי את הקהל מריע, והסמקתי. הלהקה החלה לנגן בחיוך את Crazy Little Thing Called Love. ******************** אופס. יש פה ושם גניבות ספרותיות, אבל תסלחו לי, נכון? |פאפיפייס| עוד הודעה אחת! [או שתיים...]
אז זהו. |מוחהדמעה| הפרקים האחרונים מתפרסמים היום.
מה תגידו על זה? שרדתן קרוב ל... וואו, חודשיים וחצי [
] ביחד עם טאלי, אביה, ענבר והבנים... אבל, כמו שלכל קרמבו יש סוף [כמו שטלי - Himeka - אומרת], ככה גם לפיק הזה יש סיום, ואני מקווה שהוא מתוק מספיק וסוגר קצוות מספיק כמו שצריך...
וכרגיל, אני מאבדת את המילים נוכח הפרידה; אני פשוט אתן לאותיות הכתובות לומר את שלהן. מקווה שתתגעגעו לפיק - אני יודעת שאני אתגעגע לתגובות שלכן...
