Sivan McFLY
New member
פליז תגיבו ../images/Emo13.gif
טפחתי על זרועה בניחום, מחפשת אחר המילים הנכונות. "אני בטוחה שיהיה בסדר בסוף," אמרתי בעילגות-מה, מרגישה כבדות שזה כל מה שהצלחתי להפיק מעצמי, אומנית המילים. "תודה, טאלי," היא אמרה בחיוך קלוש. "כבר נראה." ענבר נאנחה ונשכבה על מיטתה. אביה ואני החלפנו מבטים מהירים. "צריך לעשות משהו," היא אמרה לי בשקט, בזמן שענבר התכרבלה במיטתה, פניה קבורות בכר. "מהר. לפני שהיא תיבול." "יקירתי, כשאני יצאתי עם דאג, כמעט פחלצת אותי," אמרתי בשעשוע. "אבל בסדר, נעשה משהו. מה דעתך על ארוחת ערב רומנטית?" "לאאא. יותר מדי קיטש. ולמרות שענברנו אוהבת קיטש, זה כבר מספיק. אני אחשוב על משהו כבר," היא הודיעה לי, ושתינו פרשנו לישון. [שלישי, Aug. 14th] צל שהוטל עליי גרם לי להרים את משקפי השמש שלי ולהצל על עיניי. "היי," אמרתי בחיוך קל לענבר ואביה שהתיישבו לידי על כסאות הנוח והפקירו את גופן לשמש החיוורת של לונדון. הרחשים הקלים של אדוות המים בבריכה השרו עלי שלווה, ונהניתי לשכב שם מבלי לעשות כלום, חוץ מלשמוע את המוסיקה שלי שנטפה בעדינות לאוזניי בווליום נמוך. אצבעות שטיילו על כתפי החשופה גרמו לי להצטמרר. "רדו ממני," רטנתי. "אני מנסה לזכות בקצת שקט ושלווה." "אה, טאלי," אביה כחכחה בגרונה לשמאלי. "אולי כדאי שתעברי לדבר באנגלית." פקחתי את עיניי, מופתעת, ולמולי נגלה פרצופו המבולבל של דאגי. לא יכולתי לחנוק את הצחוק שבעבע בי, והוא התגלגל החוצה. "אוי," אמרתי. "סליחה." הסרתי את האוזניות והנחתי את הנגן בצד. "זה בסדר," הוא גיחך והתיישב על הכיסא שלי, גורם לו לחרוק קלות. "מה אמרת?" "משהו לא כל כך חשוב," אמרתי, מעט נבוכה. "אני לא ממש אוהבת שמפחידים אותי ככה..." "ורטנת," הוא אמר, מחייך חיוך רחב. "בערך," הסמקתי. השתררה שתיקה נעימה למשך מספר דקות. אביה הושיטה ידה ונטלה את הנגן שלי, מסמנת לי שהיא מעבירה אותו לענבר. משכתי בכתפי באדישות וענבר לקחה אותו, מניחה את האוזניות על אוזניה. דאגי נטל את ידי ושיחק באצבעותיי מבלי משים, כשלבסוף שאל בשקט: "מה שלומה?" ידעתי למי הוא מתכוון גם בלי שהוא הזכיר שמות. "מדוכאת," השבתי." היא כועסת על זה שדני לא הבין אותה." בלי לתאם מראש, שנינו העפנו מבט מהיר לעבר ענבר ששכבה על כיסא הנוח בעיניים עצומות, פניה שקטות ונשימתה רגועה, לא מגלה את סערת הרגשות שחשה. רק אגרופיה הקמוצים רמזו להמולה שהתחוללה בתוכה. נפניתי להביט בדאגי. "אנחנו רוצות לסדר את זה." "גם אנחנו," הוא השיב. "אי אפשר לתת לבחור להסתובב בפנים חמוצים כאלו. לא מתאים לו." המהמתי בהסכמה וקמתי ממקומי, מתמתחת. "אני אשחה קצת," הודעתי לאף אחד מסוים. "אני עולה," אמר דאגי לאחר שסקר אותי בחיוך מוסווה. "יש לנו הופעה עוד שלושה ימים, בבריסטול, ואנחנו צריכים לבדוק מה קורה שם מבחינת ציוד." אני כבר הייתי בתוך המים. עליתי כדי לשאוף אוויר ונשענתי על אדן הבריכה. "אז לא תהיו פה ארבעה ימים?" שאלתי בסקרנות. עצב קל נמהל בקולי, והוא תיקן אותי: "לא נהיה פה יומיים. היום ומחר אנחנו פה, אחר כך אנחנו שם." רמזתי לו להתכופף לעברי. הוא כרע על ברכיו, שאלה בעיניו, ואני תפסתי בחולצתו ומשכתי אותו פנימה, אל תוך הבריכה, מנשקת לו ארוכות. "זה כי אתה הולך," אמרתי לו כשהתנתקנו והצמדתי את מצחנו יחד. "ואני אתגעגע." אביה גלגלה עיניים ונאנחה במבט מעוצבן-משהו, ואילו ענבר פקחה עיניה והביטה בנו, חיוך חיוור נתלה על שפתיה. הוא רק צחק ונישק אותי בחזרה לפני שהתרומם, נוטף מים. "נתראה," הוא אמר, מנופף לי. יכולתי לשמוע איך נעליו חורקות וגיחכתי לעצמי. אביה הצטרפה אליי עד מהרה. שתינו שחינו לקצה השני של הבריכה, מותירות את ענבר להתבודד עם הנגן שלקחה לי והמוסיקה. "היא שומעת את השירים של להקות הבנים," אמרתי לאביה בשקט. "שמעתי. היא העבירה לתיקיה של השירים השקטים. הוא עוד רגע תתחיל לבכות או משהו כזה." אביה חבטה במים בחוסר אונים. "אני לא יודעת מה נעשה," היא קראה. "כל רעיון שחשבתי עליו לוקה בחסר!" "מה לגבי ארוחת הערב הרומנטית?" שאלתי. "זו נשארה האופציה האחרונה, למרות שהיא לא האהובה עליי," אמרה אביה באנחה. "תלכי את לדבר עם דני. תסבירי לו את הצד של ענבר, ואני אגיד לענבר שדני מזמין אותה לארוחת ערב כי הוא מתנצל. ותגידי לדני שיכין פרחים או משהו," הורתה לי. "ותוודאי שהוא מבין שהרעיון בא מצידו..." "כן, המפקד!" הצדעתי, מתיזה על אביה מים תוך כדי. "היי!" היא צווחה בהפתעה, מוחה מים מעיניה. תוך רגע הפכנו משתי בנות שמתכננות תוכניות סודיות לשתי בנות שמתיזות מים זו על זו וצווחות בעונג.
טפחתי על זרועה בניחום, מחפשת אחר המילים הנכונות. "אני בטוחה שיהיה בסדר בסוף," אמרתי בעילגות-מה, מרגישה כבדות שזה כל מה שהצלחתי להפיק מעצמי, אומנית המילים. "תודה, טאלי," היא אמרה בחיוך קלוש. "כבר נראה." ענבר נאנחה ונשכבה על מיטתה. אביה ואני החלפנו מבטים מהירים. "צריך לעשות משהו," היא אמרה לי בשקט, בזמן שענבר התכרבלה במיטתה, פניה קבורות בכר. "מהר. לפני שהיא תיבול." "יקירתי, כשאני יצאתי עם דאג, כמעט פחלצת אותי," אמרתי בשעשוע. "אבל בסדר, נעשה משהו. מה דעתך על ארוחת ערב רומנטית?" "לאאא. יותר מדי קיטש. ולמרות שענברנו אוהבת קיטש, זה כבר מספיק. אני אחשוב על משהו כבר," היא הודיעה לי, ושתינו פרשנו לישון. [שלישי, Aug. 14th] צל שהוטל עליי גרם לי להרים את משקפי השמש שלי ולהצל על עיניי. "היי," אמרתי בחיוך קל לענבר ואביה שהתיישבו לידי על כסאות הנוח והפקירו את גופן לשמש החיוורת של לונדון. הרחשים הקלים של אדוות המים בבריכה השרו עלי שלווה, ונהניתי לשכב שם מבלי לעשות כלום, חוץ מלשמוע את המוסיקה שלי שנטפה בעדינות לאוזניי בווליום נמוך. אצבעות שטיילו על כתפי החשופה גרמו לי להצטמרר. "רדו ממני," רטנתי. "אני מנסה לזכות בקצת שקט ושלווה." "אה, טאלי," אביה כחכחה בגרונה לשמאלי. "אולי כדאי שתעברי לדבר באנגלית." פקחתי את עיניי, מופתעת, ולמולי נגלה פרצופו המבולבל של דאגי. לא יכולתי לחנוק את הצחוק שבעבע בי, והוא התגלגל החוצה. "אוי," אמרתי. "סליחה." הסרתי את האוזניות והנחתי את הנגן בצד. "זה בסדר," הוא גיחך והתיישב על הכיסא שלי, גורם לו לחרוק קלות. "מה אמרת?" "משהו לא כל כך חשוב," אמרתי, מעט נבוכה. "אני לא ממש אוהבת שמפחידים אותי ככה..." "ורטנת," הוא אמר, מחייך חיוך רחב. "בערך," הסמקתי. השתררה שתיקה נעימה למשך מספר דקות. אביה הושיטה ידה ונטלה את הנגן שלי, מסמנת לי שהיא מעבירה אותו לענבר. משכתי בכתפי באדישות וענבר לקחה אותו, מניחה את האוזניות על אוזניה. דאגי נטל את ידי ושיחק באצבעותיי מבלי משים, כשלבסוף שאל בשקט: "מה שלומה?" ידעתי למי הוא מתכוון גם בלי שהוא הזכיר שמות. "מדוכאת," השבתי." היא כועסת על זה שדני לא הבין אותה." בלי לתאם מראש, שנינו העפנו מבט מהיר לעבר ענבר ששכבה על כיסא הנוח בעיניים עצומות, פניה שקטות ונשימתה רגועה, לא מגלה את סערת הרגשות שחשה. רק אגרופיה הקמוצים רמזו להמולה שהתחוללה בתוכה. נפניתי להביט בדאגי. "אנחנו רוצות לסדר את זה." "גם אנחנו," הוא השיב. "אי אפשר לתת לבחור להסתובב בפנים חמוצים כאלו. לא מתאים לו." המהמתי בהסכמה וקמתי ממקומי, מתמתחת. "אני אשחה קצת," הודעתי לאף אחד מסוים. "אני עולה," אמר דאגי לאחר שסקר אותי בחיוך מוסווה. "יש לנו הופעה עוד שלושה ימים, בבריסטול, ואנחנו צריכים לבדוק מה קורה שם מבחינת ציוד." אני כבר הייתי בתוך המים. עליתי כדי לשאוף אוויר ונשענתי על אדן הבריכה. "אז לא תהיו פה ארבעה ימים?" שאלתי בסקרנות. עצב קל נמהל בקולי, והוא תיקן אותי: "לא נהיה פה יומיים. היום ומחר אנחנו פה, אחר כך אנחנו שם." רמזתי לו להתכופף לעברי. הוא כרע על ברכיו, שאלה בעיניו, ואני תפסתי בחולצתו ומשכתי אותו פנימה, אל תוך הבריכה, מנשקת לו ארוכות. "זה כי אתה הולך," אמרתי לו כשהתנתקנו והצמדתי את מצחנו יחד. "ואני אתגעגע." אביה גלגלה עיניים ונאנחה במבט מעוצבן-משהו, ואילו ענבר פקחה עיניה והביטה בנו, חיוך חיוור נתלה על שפתיה. הוא רק צחק ונישק אותי בחזרה לפני שהתרומם, נוטף מים. "נתראה," הוא אמר, מנופף לי. יכולתי לשמוע איך נעליו חורקות וגיחכתי לעצמי. אביה הצטרפה אליי עד מהרה. שתינו שחינו לקצה השני של הבריכה, מותירות את ענבר להתבודד עם הנגן שלקחה לי והמוסיקה. "היא שומעת את השירים של להקות הבנים," אמרתי לאביה בשקט. "שמעתי. היא העבירה לתיקיה של השירים השקטים. הוא עוד רגע תתחיל לבכות או משהו כזה." אביה חבטה במים בחוסר אונים. "אני לא יודעת מה נעשה," היא קראה. "כל רעיון שחשבתי עליו לוקה בחסר!" "מה לגבי ארוחת הערב הרומנטית?" שאלתי. "זו נשארה האופציה האחרונה, למרות שהיא לא האהובה עליי," אמרה אביה באנחה. "תלכי את לדבר עם דני. תסבירי לו את הצד של ענבר, ואני אגיד לענבר שדני מזמין אותה לארוחת ערב כי הוא מתנצל. ותגידי לדני שיכין פרחים או משהו," הורתה לי. "ותוודאי שהוא מבין שהרעיון בא מצידו..." "כן, המפקד!" הצדעתי, מתיזה על אביה מים תוך כדי. "היי!" היא צווחה בהפתעה, מוחה מים מעיניה. תוך רגע הפכנו משתי בנות שמתכננות תוכניות סודיות לשתי בנות שמתיזות מים זו על זו וצווחות בעונג.
