F-Stop
שמתי לב שרוב ההערות שלי על הסדרה הן ביקורתיות באופיין, מה שאולי גורם לחשוב שאני לא ממש נהנה מהסדרה, מה שעוד יותר מתמיה לנוכח העובדה שאני בוחר לכתוב עליה. אז זהו, שמדובר בסדרה טובה, והפרק הזה רק הדגיש זאת. אין טעם לבקר סדרות גרועות, הן חסרות תקווה. הפרק הזה נקט בגישה הקלאסית לקידום מזורז ואינטנסיבי של העלילה. כינוס הנפשות הפועלות במתחם מצומצם (פחות או יותר), לבשל על אש נמוכה והעסק מתחיל לתפוח. כמובן שבעיית ההיגיון הפנימי ממשיכה ללוות אותנו (למה כולם הסכימו לבוא? מה הקטע עם ההתעלמות של סופי מהכדורים שמצאה? איך לעזאזל קארן חוגגת על גלידה בסוף? היא אנורקטית או בולמית?), אבל נגיד שלמדנו לחיות עם זה. מה שפחות ברור זו סופי שמתחילה לעצבן. די ברור לה (ולכל אדם עם עיניים בראשו) איך גדעון מרגיש כלפיה. די ברור לה איך אנאבל מרגישה כלפי גדעון. כל זה לא מפריע לה להזמין באופן ציני את גדעון לחופשה הביזארית הזו, כאשר היא לא רק מתעללת באנאבל, אלא גם בגדעון עצמו. תפיסת העולם הנאיבית שלה לפיה אהבה היא דבר כה פשוט וחוסר המודעות שלה לכאב שהיא עלולה להביא, גורמת לנו להטיל ספק בבגרותה ובתחושתיה כלפי ניקי. משחק האמת או חובה היה מצד אחד מתבקש, ומצד שני הזוי, במיוחד לאור נוכחות ההורים שדי סירסו את העניין. יחד עם זאת, אני חייב להמשיך להחמיא לשחקן שמגלם את גדעון, ללא ספק המשובח מבין הקאסט. הצליח להעביר את מיאוסו, אכזבתו וחוסר הנוחות באופן נהדר. גם הסצנה שנכנס לחדר עם ניקי, שהפגינה את חילופי התפקידים בדינמיקה ביניהם בהתאם למעמדם אל מול סופי, היתה נהדרת לא מעט בזכותו. לפני שאמשיך לחלק שבחים, אני חייב עוד מילת ביקורת. אמרתי שצריכים להעיף את קארן, אמרתי שצריך קצת יותר מיקוד, אבל בראש ובראשונה, מה שהסדרה הזו צריכה, זו טיפת סאבקסט. השקיפות של ההתרחשויות לעיתים מעוררת חלחלה. אין שום התגלות של העולם הפנימי של קארן, עם כל האנורקסיה המבעבת, על פני השטח. כשרונה חושדת וחשה מרמור כלפי בעלה הכל מתפרץ בגלוי. אין שום דבר שמתרחש מתחת ואני יכול לתת עוד כמה וכמה דוגמאות, רק מהפרק הזה. רגשות יכולים להתקיים מבלי שיפרצו בבת אחת, דברים יכולים להאמר מבלי להאמר ישירות. ההבדל בין סדרה טובה לסדרה ענקית, היא היכולת להעביר את אותה פיסת רגש, את אותה אמירה חמקמקה מבלי לצעוק אותה. עד עכשיו זה פשוט לא קיים והסדרה מתקיימת על רובד אחד בלבד וחבל. על רקע דברים אלו, סצנה אחת בלטה מעל כולם. הסצנה בה אנאבל שומעת באופן קר, דרך הדלת, את רגשותיו של גדעון כלפיה. דרך שהיא מצד אחד מאוד עקיפה, מחדר אחר כשהדבר נאמר לגורם שלישי, ומצד שני ישירה עד כאב. סוף סוף, דווקא ללא מילים, בגלל היעדר מילים מעט עומק נכנס באנאבל. מעט רגש וסימפטיה עלו כאשר היא התמוטטה עם קבלת התשובה האכזרית הזו. זה מה שמשחק מעולה מביא, הזדהות עם הדמות ובאמת אפשר היה לחוש באותו רגע שמשהו נשבר באנאבל. אחרי הסצנה הזו הרגשתי מלא תקווה כשראיתי את פייזלי צועדת לכיוון אנאבל. הפרק כבר תפס מומנטום חיובי והנה ההזדמנות להאניש שתי דמויות שזקוקות לכך באופן נואש. גם מפייזלי ראינו סימנים קלים לאנושיות כשדמעה לאחר הפרידה מניקי אך ניסתה להסתיר זאת מחשש שתסדק תדמיתה. פיתוח אותה אנושיות ואותו חשש נראה מתבקש, וזו נראתה כמו הזדמנות טובה. גם אנאבל יכלה להפתח ולדבר קצת יותר מהלב על רגשותיה, על תסכולה, על הסיבות לחששה ועל שברון הלב הנוכחי. אפילו פוטנציאל לדמעות היה. תארו לכם את אכזבתי הרבה כשהסצנה הפכה במהירות מפתיעה לעוד קטע טלנובלי (שמתרבים בקצב מטריד) למהדרין, שבהן צמד הבנות עם האינטרס המשותף משתפות פעולות ברקיחת מזימות על מנת להפריד את הזוג האהוב. רק היה חסר שיחככו ידיים בהנאה ויצחקו צחוק מתגלגל בסיום. לא מתאים. ושוב, היעדר הסאבטקסט ממש צעק. לאנאבל אין בעיה להתוודות על רגשותיה גם מיד אחרי שלבה נשבר, כל התנהגותה לא שידרה שום שוני מתבקש, ופייזלי (שוב) נראתה יותר תככנית מאשר אנושית (ואני לא יודע אם זו היתה הכוונה בכלל) . שוב, יש כאן מגמת שיפור, וזה היה אחד הפרקים הטובים, אם לא הטוב ביותר בינתיים. יחד עם זאת, הסדרה חייבת לשמור על אחידות ועקביות, הן ברמה, והן בעלילות (היגיון פנימי לקוי אני מוכן לקבל אבל עד רמה מסויימת). שינוי היחס של אנאבל כלפי סופי היה מתבקש ואפילו מאוחר למדי (וכמובן גלוי להחריד. אפשר לצנן את היחסים במתינות, באופן מעודן, ומבלי לפרט על מה ולמה, אפילו עדיף). ולמרות שהעניינים מתנהלים רק על פני השטח, הם לפחות מתנהלים בכיוון נכון ומעניין שאולי יצמיח שורשים עמוק יותר.
כי זה סתם מיותר אבל להביע דעה זה סבבה
