../images/Emo228.gifחלק II
הימים חלפו באיטיות מייסרת. לפעמים הם חלפו במהירות, ואני לא שמתי לב בעוברם, ולפעמים כל שעה נדמתה כנצח. ולפתע הגיעה שיחת הטלפון מארצות-הברית, ופיטר הודיע בהתרגשות שוונדי ילדה. כששאלתי בסקרנות מה, הוא השיב שעוד בת. צחקתי. "זה לא מפריע לך?" עקצתי אותו, כשאני יוצא מהחדר שלי ופונה לכיוון הסלון. "לא, אני דווקא שמח. כמובן שהייתי מעדיף בן, אבל גם בת זה בסדר," הוא ענה בדיפלומטיות. "בכל מקרה, אתם צריכים להיות פה עוד שבוע, בערך, כשנקרא לה בשם." "יש לכם רעיונות?" "לומר לך את האמת, לא ממש. אנחנו נחשוב על זה. מה דעתך על אלבה?" הוא שאל. "או לוסי? או קלייר? קלייר זה נחמד, נכון?" "תתייעץ עם וונדי, לא איתי," צחקתי, "היא זאת שצריכה להחליט. אני מעדיף את לוסי, אבל זו החלטה שלכם." "בסדר. אז נראה אתכם פה עוד שבוע?" הוא שאל-קבע. "כן, בטח. תודה שהתקשרת!" הוספתי רגע לפני שהוא ניתק, ואז זינקתי על הספה וקראתי, "וונדי ילדה בת!" "היי, מזל-טוב!" דני קרא אוטומטית, לא מסיר את העיניים שלו מהמסך. הוא ליהטט עם שלט ה-Wii ועמד לנצח את הארי. "איך קוראים לה? כמה היא שוקלת? כמה זמן הייתה הלידה? מה המזל שלה?" הוא היה כל-כך עסוק במשחק שהוא לא שם לב שאני בוהה בו בפה פעור. "מאיפה השאלות האלו צצו?" שאלתי בהפתעה. "אני לא יודע לענות על שום-דבר ממה ששאלת! ואנחנו צריכים להיות שם עוד שבוע, רק אז יקראו לה בשם," הסברתי. "אתה חושב שהייתי צריך לשאול את פיטר את כל השאלות האלו?" שאלתי את טום בדאגה. "לא ממש חשבתי על זה..." טום צחק. "לא נראה לי. זה רק דני והסקרנות הטבעית שלו. ורייצ`ל, כמובן, שגורמת לו לחשוב על דברים נשיים—" "שמעתי את זה!" דני רטן, דורס באכזריות עוד חייל של הארי. "צריך להזמין כרטיסים, נכון?" הוא חיכך את לחיו במחשבה. "בסדר, אני אדאג לזה. הארי, אתה אחראי על הוויזות. דני – מזוודות. ודאגי..." טום הביט בי, שוקל בדעתו, "אתה תודיע לבנות." רייצ`ל, ג`יואנה וטל שמחו לשמוע שוונדי ילדה, ועוד בת. הן בטח חשבו שעוד אחת מצטרפת למאפיה שלהן, או לקבוצה המצומצמת של בנות המין העליון בחבורה הקטנה שלנו. כשחושבים על זה, הם עכשיו היוו רוב עלינו, בגלל איימי, ועכשיו עוד יותר בגלל התינוקת החדשה. כשדיברתי עם ג`יואנה בטלפון, הצצתי דרך החלון ונשימתי נעתקה; מנדי הייתה בחוץ. "אני אחזור אלייך, אוקי, ג`יו?" אמרתי בחולשה, וניתקתי את השיחה, מצמיד את אפי אל זגוגית החלון ובוהה בעצב בדמותה הקטנה. אני אומר בעצב, בגלל שהיא לא הייתה לבד. היה איתה בחור גבוה וכהה שיער, שידו הייתה כרוכה ברכושנות מסביב למותניה, וידה הייתה כרוכה ברישול מסביב למותניו. היא נראתה מאושרת, כשהיא משליכה את השיער שלה אחורנית וצוחקת בחופשיות. ממש יכולתי לשמוע איך הלב שלי נסדק. כאילו היה לך סיכוי, ניסיתי לנחם את עצמי, אבל זה לא עזר. ניתקתי את עצמי מהחלון וישבתי על המיטה, מאובן. רק אחרי חצי שעה קמתי, שטפתי פנים, והחלטתי שהאירוע הזה מעולם לא קרה. מעולם לא דרסתי אותה, מעולם לא נישקתי אותה, מעולם לא פגשתי אותה, מעולם לא נתתי לה את מספר הטלפון שלי, ומעולם לא השגתי את מספר הטלפון שלה מהולי. אבל לא מחקתי את המספר שלה מהזיכרון של הנייד. הוא נשאר שם, ומדי פעם, כשהייתי גולל מטה כדי לחפש את הטלפון של מרקורי, הפאב שאהבתי, הייתי נתקל בו, והלב שלי היה נחמץ.
) פרטים, למרות שאני מהזה לא במוד. ;; אורך: 23,183 מילים, 43 עמודים. שיפ: קצת רייני. וג'יו / טום. וטל / הארי. ממ. ודאגי / מנדי כשיפ ראשי! אני פשוט אוהבת אותם יחד. D: [אפשר לקרוא לדאגי ומנדי דאנדי, או שזה יותר מדי 'קרוקודיל דנדי' כזה? Oם] ז'אנר: קצת מכל דבר: אנגסט, רומאנס, פלאף, RPF... דירוג: G. להלהלה. ^^'' הצהרה: הבנים לא שלי, לצערי הרב מאד. אחרת הייתי יותר משמחה לנחם את דאגי ברגעי משבר. *אנחה* גם רייצ'ל לא שלי, וכל הקונספט שלה שייך לסיון. שכחתי משהו?
