"כשבגרוש היה חור"?

[s k y b l u e]

צ"ל "גם הוא ראה"

 

[קוכולין]

תודה על התיקון

 

[s k y b l u e]

הפוריטניות של פילסודסקי

בשנים שקדמו לעצמאות הוא היה מפקד ולוחם במלוא מובן המילה, אחד שהיה עם אנשיו בכל מצב: הוא ישב איתם וחטף מכות קשות בבתי הסוהר ובגלויות בסיביר (בסוף מלה"ע ה-1 ישב גם בכלא הגרמני ושוחרר רק לאחר תבוסת גרמניה) ולחם איתם בשדה הקרב. בניגוד למיתוסים המנפחים את תפקידו של הגנרל הצרפתי ווייגאן פ' היה זה שאירגן את מערך הקרב בשערי ורשה והביס את הבולשביקים שהסתערו עליה ב-1920. בתפקידיו בראשות המדינה הוא נודע בצניעותו ובפשטותו ונהג לאכול ארוחות פשוטות במסעדות עממיות. 'הדגם הסובייטי' מבחינה זאת היה מנוגד לחלוטין. אורח החיים והרגלי הצריכה של המנהיגות הסובייטית בתקופה שלאחר המהפכה בלטו בראוותנותם על רקע הרעב והסבל האינסופי של המוני העם. הם גרו בווילות של אצילים והועמדו לרשותם להקות של משרתים למילוי כל צרכיהם. על שולחנם עלו מיטב המאכלים והמשקאות. הגאולייטר הבולשביקי של פטרוגראד, זינובייב, נודע באופן מיוחד בהוללותו והיה שנוא על העם, אך גם לנין והאחרים נהנו מאחוזות כפריות רחבות ידיים ומכל טוב. טרוצקי, למשל, אהב לצאת כבעל אחוזות רוסי למסעות ציד בלוויית 'חברים' ומשרתים שלא חדלו להלל את ביצועיו (קצת מזכיר את צ'אושסקו). זה החמיר עוד בתקופת סטאלין כאשר האליטה הקומוניסטית הפכה לכת שלטונית סגורה עם זכויות ייתר אדירות.

 

[masorti]

פילסודסקי בהחלט היה "ימני"...

הוא היה אנטי-קומוניסט מושבע, ובפולין של תקופתו המפלגה הקומוניסטית היתה בלתי חוקית. (וגם ארגוני השמאל בנוסח "השומר הצעיר" היהודי-ציוני היו תחת מעקב של שירותי הבטחון) ידוע שבתמיכת פילסודסקי (ומן הסתם בהוראתו) - קצינים פולנים העבירו אימונים צבאיים לחניכי תנועת בית"ר של ז'בוטינסקי. ברור שחלק מהאינטרס המשותף היה הרצון ל"אבקואציה" של היהודים מפולין, אבל העוינות לקומוניזם היתה גם היא מצע משותף. כל זה בלי קשר להיותו סוציאליסט מבחינה כלכלית ונתמך ע"י ה- PPS.

 

[s k y b l u e]

השומר הצעיר היה במעקב...

גם בישראל בתקופת בן גוריון. שכחת את המיקרופון בשולחן העבודה של מאיר יערי? השוה"צ שייכה אז את עצמה יחד עם הקומוניסטים ל'עולם המהפכה' והעריצה את 'שמש העמים'. אכן, פילסודסקי היה אנטי-קומוניסט. זה לכבודו, בייחוד בתקופה שבה הקומוניזם התבסס כמשטר של עריצות, רצח וטרור. מה שאתה כותב על ז'בוטינסקי, האבקואציה, האימונים הצבאיים וכו' שייך לתקופה שאחרי פילסודסקי, תקופת 'שלטון הקולונלים'. פ' מת במאי 1935.

 

[masorti]

בפולין עקבו אחרי השמו"צ...

משום שהתנועה נחשבה "חצי קומוניסטית". בישראל הסיפור היה ענין של יריבות פוליטית בין מפא"י ומפ"ם. לי נדמה שהאימונים הצבאיים של בית"ר החלו כבר בתקופת פילסודסקי. ראה בלינק את השורות הראשונות בחלק "אימונים". (נכון הוא שהאימונים היותר מסיביים כבר התקיימו לאחר מותו של פילסודסקי.)

 

[s k y b l u e]

היריבות מפא"י-מפ"ם היתה בעיקרה

אידיאולוגית, הן במישור היהודי והן במישור הכללי. זה התחיל עוד בשנות ה-20 כשהשומר הצעיר אימץ פרוגרמה שקראה להקמת מדינה דו-לאומית בא"י. לאחר מלה"ע ה-2 עברו השוה"צ ומפ"ם לאוריינטציה פרו-סובייטית מובהקת וחזן קרא לבריה"מ 'מולדתנו השנייה'. בן גוריון תיעב את הקומוניזם וניהל פולמוס מר עם מפ"ם. בתקופה זו הוא פרסם תחת הכינוי 'סבא של יריב' את כתב הפולמוס החריף שלו נגד השוה"צ תחת הכותרת "על הקומוניזם והציונות של השומר הצעיר" ובו האשים את השוה"צ בהיסחפות לקומוניזם ובנטישת הציונות. כך שהמחלוקת היתה לא רק על עמדות כוח פוליטיות במדינה החדשה שקמה, אלא על האוריינטציה הבי"ל והחברתית שלה ('סוציאליזם' בנוסח סובייטי או שוק חופשי עם תפקיד מוביל של המדינה כתפיסת ב"ג). כדאי לזכור שמפ"ם היתה עד סוף 1955 באופוזיציה לממשלה ועד משפטי פראג ועלילת הרופאים שיתפה פעולה באופן הדוק עם מק"י. בעקבות משפטי פראג פרש ממנה האגף השמאלי בראשות משה סנה ועבר למק"י ומפ"ם התחילה לסגת מהאוריינטציה הפרו-קומוניסטית חזרה לקונסנזוס.

 

[masorti]

ברור שהמחלוקת היתה גם אידיאולוגית..

אבל הסיבה שבגללה בן גוריון שלח את איסר הראל לעקוב אחרי ראשי מפ"ם לא היתה איזה חשש אמיתי מבגידה במולדת, אלא הרצון להשיג נשק פוליטי במאבקי הכוח על השלטון. בפולין של שנות ה-30 החשש מתנועות השמאל ה"סמי קומוניסטיות" היה אמיתי, ובאויר תמיד ריחפה שאלת נאמנות פעיליהן למדינה הפולנית מול הסיוע לאינטרסים סובייטיים.

 

[s k y b l u e]

לפולנים היה ניסיון של 150 שנה

עם כיבוש רוסי אכזרי ומה שקרה ב-1939 הצדיק את חששותיהם. לגבי מפ"ם צריך לזכור שזאת היתה ראשית המלחמה הקרה ולעיתים החמה בין הגושים (מלחמת קוריאה) והחשש מפני מלחמת עולם חדשה היה נפוץ אז ותפס מקום נכבד בשיח הציבורי. בעוד שישראל הרשמית התייצבה בעימות הזה לצד המערב, מפ"ם הכריזה ש'לא תילחם בבריה"מ' ותקרא לעם בישראל 'לא להילחם'. ונוכח החשש שהעימות בין הגושים יתפשט למזה"ת היה בעמדה כזאת של מפ"ם, שייצגה חלק ניכר מדעת הקהל אז, סיכון לא מבוטל ליציבותה הפנימית וליחסי החוץ של ישראל.

 

[masorti]

לדעתי המרד של קושצ'ושקו כן היה...

"לאומי" ולא מעמדי. ההתבססות על צבא איכרים היה לדעתי יותר אילוץ מאשר אידיאולוגיה. שים לב שקושצ'ושקו טרח גם לנסוע לאמריקה ולהילחם למען עצמאות ארה"ב (והוא אף זכה לדרגת גנרל בצבא ארה"ב). גם זו לדעתי אינדיקציה לצורת החשיבה ה"לאומית" שלו ולהערכתו את נושא העצמאות הפוליטית כמימוש הגדרה עצמית לאומית.

 

[קוכולין]

אם הוא נסע לארה"ב להילחם שם

זו אכן אינדיקציה טובה לתודעה הלאומית, אך גם לתודעה האוניברסליסטית המהפכנית שלו (בסגנון המהפכה הצרפתית, לא הבולשביקית).

 

[Y. Welis]

מנהיג סינגאפור המודרנית,

לי קוואנג יו, הזכיר לא מעט את בן-גוריון כהשראה העיקרית שלו. ההשוואה לביסמארק בעייתית, כי היתה כבר ממלכת פרוסיה, והשטחים הגרמנים היו מחולקים בינה לקיסרות האוסטרית. ביסמארק בעיקרו של דבר הרחיב את הראשונה על חשבון השניה.

 

[טשאפק]

לדעתי פעולתו המרכזית של בן-גוריון

היתה במלאכת היצירה שלפני קום המדינה, אם כי ברור שגם לאחר קום המדינה הוא היה דמות רבת השפעה. נראה שגם העניין האישי שלו בניהול המערכת לאחר שהוקמה (מלבד בעיתות חירום מסוימות, כמו קדש) היה דל. פעם אפילו הסתלק לחודש שלם לבורמה כדי ללמוד בודהיזם. מבחינה זו, ההקבלות הטובות הן טיפוסים מהפכניים כמו בוליבאר, ואולי מנהיגים אפריקנים מסוימים.

 

[קוכולין]

ידעתי שהוא התעניין בבודהיזם

וזה כמובן לכבודו (לפחות לדעתי). אבל חודש שלם בבורמה? מעניין. שמעתי סיפור נחמד בקשר לזה, המובא בספרו של רודג'ר קמנץ, The Jew in the Lotus, על מפגשים יהודיים-בודהיסטיים. קמנץ מספר שבן גוריון פגש את ראש ממשלת בורמה, ושאל אותו היכן יוכל למצוא מורים טובים לבודהיזם. ראש הממשלה הבורמזי המליץ לו על מורה מסויים בבורמה. בן גוריון שאל באיזה שפה יוכל לתקשר איתו, ועמיתו הבורמזי ענה לו: "מה הבעיה? ביידיש!" הסתבר שהמורה ההוא היה יהודי. דרך אגב, בן גוריון היה ראש ממשלה כאשר נסע לבורמה לחודש שלם?

 

[ihtiyar]

הוא יזם את התרגום לעברית

של ה"דאו דה צ'ינג" של לאו דזה (של אולסנברג, אם אינני טועה)

 

[קוכולין]

זה לא טקסט בודהיסטי

זה טקסט דאואיסטי פילוסופי, רק לשם הדיוק.

 

[ihtiyar]

../images/Emo45.gif עמנואל אולסנברג תירגם גם

קובץ משירת הודו, והוזמן למפגשים עם בן גוריון בנושאים הנ"ל. בן גוריון התעניין - בין היתר - בפילוסופיה של המזרח, אבל בצורה אקלקטית למדי. הוא נהג לבקש מאנשים שונים לתרגם ו/או לכתוב ספרים גם עבורו וגם לצורך "חינוך העם החדש". צבי הרמן סיפר שלאחר השלמת שני ספרים בנושא הימאות הפניקית והכנענית, בן גוריון ביקש ממנו לכתוב על חניבעל. כשהשיב לו ההיסטוריון שיש הרבה ספרים אודות חניבעל, אמר בן גוריון: " אינך מבין. איש לא כתב על חניבעל כעל המצביא העברי הגדול ביותר"....

 

[Y. Welis]

אולי אולסברגר/אולסנברגר

שגם תרגם את ה'דקאמרון' עם הרטום.

 

[Y. Welis]

-> אולסבנגר. זהו.

 

[טשאפק]

כך לפי עדות של יצחק בן אהרון

שהיה שר התחבורה בממשלתו, ומעיד על חוסר עניין מוחלט של בן-גוריון בניהול הממשלה. כאשר פרש בן-גוריון ב 1963 הוא נימק זאת בסיבות אישיות, ובנימוק היתה הרבה יותר אמת ממה שחשבו וחושבים פרשנים. טיפוס האופי של המהפכן, שיש לו אנרגיות אינסופיות ביצירת מוסדות חדשים, אך מאבד את טעם קיומו כשהעניינים מקבלים צורה ונכנסים לשגרה, די שכיח בהיסטוריה.