אלבומי הגראנג' הגדולים

[everynormal]

היי גיא!

ערב טוב גיא! חחחחחח איזה מגניב זה

 

[«Jimmy Page»]

חחחחח עם כמה שזה נדוש,

הרבה זמן לא שמעתי את זה. P:

 

[everynormal]

חחחחחחחחחחחחח

וואלה עכשיו נזכרתי שמלא זמן לא ראיתי גיא פינס, אני חייבת לחזור לזה זאת אחלה סדרה

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

גם אני שומעת להקות גראנג' אחרות חוץ

מה-4 הללו..פשוט התמקדתי בדיון.

 

[everynormal]

איזה עוד את שומעת?

את מוזמנת לשתף

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

אין לי הרבה אלבומי גראנג'

אבל אני שומעת גם את מדקש הכלב,מאד סיזן,עצים צועקים,מלווינס,מדהאני,סטון טמפל פיילוסט.

 

[shani judd]

חח עצים צועקים..אהבתי

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

את הדיסק superukwon לא שמעתי.

אבל יש לי את badmotorfinger שהוא בהחלט אלבום מצויין ונתן בראש. יש בו שירים מדהימים שסוחפים אותך. יש להם סאונד ואוירה מאוד ייחודים בשירים שלהם. dirt אלבום מדהים,חזק,כבד,אפל,רגיש. מרגישים את הייאוש של סטיילי כשהוא שר,הוא מאוד אמין. השירים אומנם קליטים אבל יש בהם אוירה קשה וכבדה. ten של הפנינים הוא אלבום בועט,ארגסיבי,מרתק ומרגש. הם מוזיקאים על רמה החב'רה האלה.אבל אני דווקא חושב שהאגרסיות של הלהקה באים לידי ביטוי דווקא באלבום vs,בשירים כמו go, animal ,reaviewmirorr. את נירוונה אינני אוהבת,האלבום nevermind הוא לדעתי אלבום מאוד סתמי,הרעש צורם,הקול של קוביין זוועתי,השירים מאוסים.

 

[«Jimmy Page»]

בנוגע לפנינים...

אני חושב שYield הוא עוד אלבום שמשלב רוגע ואגרסיביות בצורה טובה. כשחושבים על זה, רוב האלבומים שלהם בנויים ככה... או שהם יחסית רגועים, או שהם חצי חצי. שילוב טוב סה"כ.

 

[everynormal]

מסכימה איתך בקשר לנירוונה

לא חושבת שהם להקה גרועה, אבל בדרך כלל אחרי שנחשפים ללהקות גראנג' יותר טובות, רואים עד כמה נירוונה היא לא כזאת מיוחדת

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

כל כך נכון.

לפני שנתיים,הייתה לי אובססיה מטורפת לנירוונה. הייתי כותבת על השולחנות "קורט קוביין האיש והאגדה 1967-1994" בארטליין בגדול. זאת הייתה להקת הגראנג' היחידה שהכרתי. הגדרתי את עצמי בתור חולת גראנג' כשבעצם הכרתי רק את נירוונה. כשהכרתי את שלושת הלהקות הבולטות האחרות,נפתחו עיניי והתאהבתי בהם. הבנתי שהם יותר מוכשרים ומקצועיים מחברי להקת נירוונה ושנירוונה היא אחת מלהקות הגראנג' היותר חלשות. זה שהם הכי הצליחו בתחום,לא הופך אותם להכי טובים. אני גם לא חושבת שהם כאלה גרועים אבל הם מאוד סתמיים. המוזיקה שלהם לא מעבירה בי שום רגש פרט לשירים בודדים שאני מאוד אוהבת. אחד מהדברים היחידים שאני אוהבת ממה שהלהקה הזאת עשתה,זה האנפלגד שלהם,שהוא מרגש מאוד. חוץ מזה,יש כמה שירים מעטים שאני אוהבת שלהם כמו in bloom שהוא מבריק,dumb שיש לו מילים תמימות מהולות בעצב אבל מלאות תקווה. ויש את somthing in the way שהוא נוגע לליבי עד מאוד. about a girl זה שיר טוב. heart shape box זה שיר מצויין. אבל זהו,זו לא להקה שאני אוהבת במיוחד.

 

[everynormal]

בדיוק

גם אני התכחשתי לזה, אבל הגעתי למסקנה שנירוונה זאת תקופה חולפת לפני שמגיעים לדבר האמיתי

 

[Shemesh161]

הופה אוריאן, אני בשוק אני בהלם אני המומה!../images/Emo3.gif

 

[everynormal]

מה, צריך להודות באמת

התכחשתי אליה יותר מידי....

 

[ילדת הפרחים ההזויה]

כן.

היא מאחת הלהקות שפותחות אותך לרוק. הן מהלהקות הקליטות הללו שגורמות לך להתחיל להתעניין ברוק ולהרגיש שאתה כה מגניב שאתה שומע רוק. אבל אז אתה מתעמק בעוד להקות מאותו תחום או בכלל בעוד להקות,יותר מוכשרות,יותר מורכבות וגם יותר טובות(לא בהרכח אבל רוב הפעמים זה באמת ככה,אצלי זה היה ככה).

 

[nothingman1]

../images/Emo45.gifבדיוק ככה גם אצלי

 

[Kneeling Roses]

../images/Emo15.gifדירט../images/Emo9.gifהכי טוב..אחר כך נוורמיינד

 

[Girl In The Box]

שלי..

אליס-דירט,פייסליפט פרל ג'אם-טן סאונדגארדן-סופראנואן נירוונה-נוורמיינד-למרות שהוא דיי מאוס הול-ליב ת'רו דיס

 

[MilkShack]

יאללה אני כבר פה.

מבחינת האלבומים האלה לפי דעתי Ten הוא הכי טוב קודם כל. האלבום הזה באמת מבריק, שירים מדהימים, לחנים עצומים וגם הגיטרה עושה תפקיד מעולה. אם הייתי צריך לדרג אותו מ1 עד 10 זה היה Ten. הבא בתור הוא Nevermind שאם היו שואלים אותי לפני חצי שנה הייתי שם אותו ראשון. אצל נירוונה קשה לקבוע איזה אלבום הוא הכי טוב...כמו אצל הביטלס (לפחות לפי דעתי) כי פשוט אין כ-ז-ה הבדל במוזיקה. בבליץ' היו 2 גיטרות וזה הוסיף לסאונד שלהם, מה שהצבטר מכל התקופה הזאת למכונת הלהיטים נוורמינד - היה אלבום שהשפיע עליי בטירוף ובחיים בחיים (אפילו לא עם Dark side of the moon של פינק פלויד) לא הייתי מכור כ"כ לאלבום. ויש את אין יוטרו, שאת האלבום הזה אני הכי אוהב מכל הסצנה, שם המוזיקה הייתה שונה לגמרי מנוורמינד, מדגדגת את בליץ'. מפה אני הולך לסופראנוון של סאונדגארדן. לפי דעתי זה אלבום השיא של הלהקה ואותו אני הכי אוהב... יש שם כמה שירים שהם באמת עילוי אבל כל האלבום מצוין. אוקיי...ולבסוף, לדירט פחות התחברתי. לאליס אין צ'יינס פחות התחברתי.. שמעתי ושמעתי ואהבתי רק כמה שירים בלעכ. מבחינת להקות זה יהיה ככה: 1. נירוונה 2. סאונדגארדן 3.פרל ג'אם 4. אליס אין צ'יינס אבל מבחינת אלבומים קצת אחרת, וכבר כתבתי (= בנוגע למה שכתבתם קודם על זה שנירוונה היא להקה שפותחת אותך לרוק, עם זה אני מסכים בהחלט. מהם נפתחתי לכל האיכויות האפשריות (דה הו, סטונס, ביטלס, פינק פלויד, גאנז, מטאליקה ועוד) אני לא מתיימר להיות איזה גראנג'ר, אני מעדיף את ה60 וה70, אבל בכל זאת נירוונה עדיין אחת משלושת הלהקות האהובות עליי ואי אפשר להגיד שזה ישתנה כי אני שומע אותם כבר שנתיים, ככה שאי אפשר לקבוע שהם תקופה חולפת וזהו, זה רק תלוי בכמה טחנת אותם וכמה היית אובססי לגביהם עד שהשם קורט קוביין מעביר בך בחילה.

 

[everynormal]

לא קבעתי שנירוונה תקופה חולפת

פשוט אמרתי את זה לגביי, לי כבר עבר מנירוונה, ואפשר לומר עכשיו שהם לא הלהקה האהובה עליי כמו פעם. למרות זאת אני חושבת שנברמיינד ובליץ' הם אלבומים מצויינים, את אין יוטרו אני לא כל כך אוהבת, אבל יש בו שירים טובים (הארט שייפ בוקס).... וללא ספק אני מסכימה עם מה שאמרת על טן, השם שלו באמת מסגיר את האלבום, ולגבי סאונדגרדן אני בהתלבטות בין באד-בוטום-פינגר לבין סופראנואון, אבל ללא ספק הכי אהוב עליי מבין כל האלבומים זה דירט.