אואה...
זה אמנם לא קל, אבל אולי אנשים יסיקו מהעניין מסקנות. אני כיום תלמיד כיתה י', לפני כשנתיים עשיתי הקרבה אמיתית למען חבר. אני אף-פעם לא הייתי מקובל בחברה, אני לא אוהב להתערבב עם "כל החבר'ה". אבל בכל מקרה הייתי נהנה מכל שנייה שהייתה לי בבית הספר. זה היה בכיתה ח', השנה התחילה יפה מאד. אבל כל זה היה עד ה11.9... היו לנו בכיתה כמה ילדים מופרעים, מופרעים מאד. שסתם אוהבים לרדת על ילדים, לקלל, לריב מכות.. בקיצור ילדים מופרעים. יום אחד הם החליטו שהם רוצים להציק לחבר טוב שלי באמצע שיעור. פשוט באו עם מספריים (די גדולות) ודקרו אותו קצת ביד, עוד קצת בבטן.. בואו נגיד ככה: נשפך שם דם. אמנם מעט, אבל נשפך. חבר שלי פחד ללכת ו"להשטנקר", אתם יודעים.. לחץ חברתי. ניסיתי כמה וכמה פעמים לשכנע אותו - אולי בכל זאת, שילך להתלונן אצל המורים? ותמיד הוא דחה את זה בתוקף, בטענה שאח"כ יקראו לו בשמות, ובקיצור יעשו עליו לינץ'. אני ידוע, מאז ומתמיד, כאחד שלא נכנע לאנשים אחרים כ"כ בקלות. כי תמיד אני אומר לעצמי "מי הם, ילדים טיפשים שמטרתם היא רק לפגוע ולפגוע, יכתיבו לי מה לעשות?" ובסופו של דבר, אני זה שהלכתי להתלונן אצל המורים. עשו בירור קצר, ותוך כדי הבירור למורה שלי נפלט שאני זה שהלשין. במשך כל היום היו איומים "חכה בסוף היום.." כמובן שגם על זה התלוננתי, מה עשיתי רע? הם אלו הרעים פה! יום למחרת היו הרבה צעקות בכיתה מצד המורה על אותם תלמידים.. ובסופו של דבר כולם ידעו "ארז הוא משת"פ". יום-יום, שיעור-שיעור, ובכל רגע ורגע ליוו אותי הכינויים "מלשן" "משת"פ" "עד מדינה" "סמוי" ועוד... אני מוכרח לציין, שזה היה מבחן אמיתי, כי רק באותם ימים ידעתי מי הם החברים הטובים והאמיתיים שלי. קצת קשה לי לספר על כל העניין הזה, וזה עלול גם להרדים אתכם, כי כל השנה הזאת עברו עלי דברים קשים. אבל אפילו לא לרגע אחד חשבתי על "למה הלשנתי?" כי הייתי שלם עם עצמי במאה אחוז. אבל דבר אחד אחרון אני מוכרח לציין ולהגיד לכם עד כמה שהם היו מגעילים ודוחים. אני אדם דתי, שלומד בבית ספר דתי. יש בבית ספר בכל בוקר תפילת שחרית. מתעטפים בציצית, מניחים תפילין, ולאחר התפילה ניגשים לכיתות ללמוד כרגיל. אבל הגענו למצב שממש... אין מילים בכלל... גועל נפש. אותה חבורה החליטה לגשת אל הטלית שלי, ושפוט גזרו את כל הפטילות שהיו. אי אפשר להגיד שהם נקרעו מעצמם, כי רואים שזה נגזר ע"י מספריים. שלא נדבר על זה שהם עברו בין כל הכיתות בבית הספר, ובקירות של בית הספר וכתבו את השם שלי, ארז, בטוש בצבע אדום, שאני זה שלאחר מכן הייתי צריך לתת את הדין וחשבון, וכשאמרתי שאני ראיתי אותם מסתובבים עם טוש אדום, המצב יותר החמיר, ושוב הייתי ה"בלש הכיתתי". מתחילת השנה - ועד סופה - ארז הוא מלשן. זה מלווה אותי עד היום, בכל פעם שאני שומע את המילה "מלשן" יש לי צביטה קלה בלב, זה דבר שמלווה אותי כמעט בכל יום. ושוב, אני ממש לא מתחרט על מה שעשיתי, הלוואי וכולם היו עושים את זה, מגינים על אחרים, ומורידים מהכבוד שלהם למען אחרים. ואני חייב לציין, שהכל מחול וסלוח. אמנם אני לא מדבר עם כמה מהם, אבל סלחתי. ולמה אני לא מדבר איתם? קודם כל, הם לא ניגשו לבקש סליחה, עברו כבר שנתיים, ולא שמעתי מהם סליחה (למעט אחד מהם). ופשוט, אסור להסתובב עם אנשים כאלה... שה' ירחם. יש עוד המון להרחיב, אבל אני לא יעייף אתכם יותר מדי, שיהיה לכם המשך יום טוב, ברכה והצלחה, ארז
שום בעיה
ספרו לנו על מעשה טוב כשהפך אותם לילדים טובים ואולי תוכלו לזכות בסינגל "ילד טוב נשבר" משך הפעילות. היום ועד יום חמישי בחצות. 5 גולשים עם התשובות הכי מקוריות יזכו בסינגל.
לכולם
