../images/Emo41.gif הסיפור שלי ../images/Emo41.gif
פרידה. הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו זה הפרידה מהאקסית שלי....... אם כך, זה אחד הסיפורים היותר מרגשים ומדהימים שהיו לי בחיים . היתה לי חברה רגילה בשם שלומית. התחלנו את החברות שלנו בתור חברות רגילות לגמרי, עם נושא משותף אהוב - שהוא מוסיקה. היינו מדברות כל היום על המוסיקאים שהכי אהבנו, וככה עוד יותר התחברנו. במשך הזמן גם גילינו שיש לנו עוד משהו במשותף - שהוא המיטה.
כן, היה לנו קשר גופני סוער ונהננו ממנו מאוד... במהרה התחיל בננו מאין "רומן". הבעיה היתה שאחרי חודש וחצי אני התחלתי לפתח רגשות אליה...והיא לעומת זאת לא. במשך 3 שנים עברתי תהפוכות שבחיים לא עברתי, סיוט מתהלך, כאבי לב, קינאה גדולה כי בשבילה היינו רק החברות הכי טובות ושותפות למיטה, ובשבילי....היא היתה כל עולמי
עד מהרה. לא יכולתי להתנתק ממנה גם אם רציתי כי תעבור זמן מה גם התאהבתי חזק
בפעם הראשונה, וכבר היה מאוחר מידי לשחרר, כי אותה בחורה נהפכה לכל חיי וידעתי שבלעדיה אני חצי בנאדם, ובלעדיה עדיף לי לא להיות. עם כל יום שעבר רק התחזקו הרגשות אליה, והיא לא ממש פיתחה אליי רגש של אהבה. הקשר הזה היה קשה מנשוא, היא היתה יוצאת עם נשים אחרות ואני הייתי חייבת לבלוע את כל הרעל הזה שאיים להרגני. התחברתי אליה לנשמה, היא הפכה להיות חברת נפש, שמעולם לא היתה לי, אחת כזאת שתמיד איחלתי לה, שתמיד חלמתי אליה. ואני בנאדם שמגיל ילדות אינה בוכה, תמיד היה לי בכך קושי - בגן, בבית ספר, אם היו מרביצים לי או שהייתי נופלת ונחבלת לא הייתי בוכה, לא הייתי מראה רגש...עד שהתאהבתי. מאז לא הכרתי את עצמי, הפכתי בנאדם אחר, הייתי בוכה המון, דמעות כבדות וגדולות, כבר לא הכרתי את עצמי. היא פשוט הפכה את כל עולמי ולא הבנתי איך אפשר להפוך בנאדם בין לילה למאושר או למוכה יגון עם רק מילה אחת. את הקשר הזה הבעייתי סחבתי על כתפיי במשך 3 שנים, היו לנו תקופות יותר טובות ופחות טובות....היו לנו בעיות בקשר מכיוון שאני קינאתי לה מאוד כמובן מכובד הרגשות שהיו לי והייתי חייבת להסתדר איתן למען הקשר שלי איתה, כי אותה לא יכלתי להפסיד, לפחות כך היה בזמנו, עד שהבנתי ספסוף שזה גדול עליי, ראיתי לאיזה דכאונות אני נכנסת, לאיזה מכאובים אני נחפשת, אילו תגובות גופי ספג (חוסר תאבון ואיבוד במשקל, ימים שלמים שלחוסר מצברוח וכו'), והבנתי שהקשר הזה יהיה רק כעוגן כבד על ליבי שבסוף גם יכול להרוג אותי. אחרי 3 שנים כואבות בעיקר החלטתי לקחת את הבגרות בידיים שלי ולהפרד. להפרד זהו הדבר הקשה ביותר שעברתי בחיים שלי, הפרידה הזאת היתה כמו לחתוך את שתי ידיי, אך ידעתי שבסוף יבוא יום בהיר עליי - ואשרוד. חתכתי את הקשר בעצב רב. היתה לי בערך חצי שנה של תקופה מאוד קשה, כואבת, עם פיתויים להתקשר אליה...פעם אחת אני מודה, מודה שנשברתי...כי לא יכולתי עוד, לא היה לי אויר לנשימה, אבל אחרי השיחה הבנתי איזה טעות זו היתה.., הלכתי לייעוץ אפילו, שם הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון, והוא פשוט לתת לעבר להיות. לא להתקשר, להשאיר את שלומית בעבר. אם בנאדם יכול להפוך אותך מבנאדם מלא שמחת חיים לבנאדם שנוטה לחלות ומדוכא, סימן שפרידה היא הפתרון טוב. וכך עשיתי, ואחרי חצי שנה ראיתי סופסוף קרן אור......התחלתי לשקם עצמי, לצאת יותר, לראות בחורות אחרות, להתעניין באהבה מחודשת שליבי לא יכל לשאת בזמנו...........והכרתי את אהבת חיי להיום - ליטל.
ופה, הפרידה עשתה לי רק טוב, עשתה לי טוב ביותר מס' מובנים מאחד. מכל מובן אפשרי ליטל עיצבה את חיי מחדש ושיפרה אותם.
, הכניסה אור מחודש, עניין....נתנה לי -חיים..... ואין דוגמא טובה מזאת.
בהצלחה לכולם
ניבה.
ספרו לנו מתי פרידה (לאו דווקא מבן/בת זוג) עשתה לכם טוב.
שבעת כותבי הסיפורים הכי טובים יזכו בסינגל.
ניתן לשרשר סיפורים עד יום שבת (3/1/09) ב19:00. להזדמנות נוספת לזכייה בסינגל נסו להשתתף בפעילות בקומונת עפר בשן.
