הממ האמת שמנייטוויש אין לי כל כך הרבה,
אני מאוד אובססיבית בנוגע למוזיקה, אז למוזיקה יש המון משמעות בשבילי. היא לוקחת חלק מאוד גדול מהחיים שלי, והרבה מהחוויות שלי קשורות בצורה כזאת או אחרת למוזיקה. עם נייטוויש אני זוכרת את הטיול שנתי של כיתה ט' אני חושבת, שבדיוק יום או יומיים לפניו הכרתי את השיר two for tragedy לפניו הכרתי רק את הממש ממש מפורסמים, ואף פעם לא התלהבתי מהם יותר, באותה תקופה גם לא סבלתי סופראן. אבל מהרגע ששמעתי את השיר הזה פתאום זה איכשהו עבר לי, המשהו הזה באווירה של השיר, הקול הכל כך יפה של טאריה, שבאמת מגיע לשיאו בשיר הזה, כבש אותי. אז אני זוכרת שבמהלך כל הנסיעות חרשתי על השיר הזה שוב ושוב ושוב :] אני גם זוכרת מסיבה אחת, גם מלפני איזה שנתיים הייתי במסיבה, ובדיוק שמו את פאנטום האופרה, ואת האושר הטהור שהרגשתי כששמעתי את הפתיחה המפורסמת
אני ממש אוהבת את השיר הזה, ואפילו שהוא חידוש אני חושבת שהוא גאוני, ושהגרסה של נייטוויש יותר טובה מכל הגרסאות. (ותאמינו לי, שמעתי לפחות 10 גרסאות שונות, של נייטוויש הכי טוב). מאז שמעתי את השיר הזה בעוד לפחות 3-4 מסיבות
(מי אמר די ג'יים לא מקוריים בגרוש?? תמיד אפשר לנחש חלק מהשירים מראש
) אבל הפעם הראשונה הייתה הכי עוצמתית. אה, עם אותו השיר במסיבה אחרת גם איזה אחד שהכרתי החליט שהוא רוצה לשיר לי את זה
אבל היה לו לפחות קול יפה
וDBP תמיד מזכיר לי את התקופה הפחות טובה שלי, את הדכאונות, הוא תמיד היה מלווה אותי אז. הוא מזכיר לי גם עוד משהו, אבל לא משנה. :X אני אראה אם אני אזכר אחר כך בעוד דברים... זה מה שעלה לי לראש בינתיים.