גם לי יש בקורת רבה על התנהלות פקידי הממשלה.
אך יש לי מין נטייה מוזרה כזאת, לא לשפוט דבר לפני שאני מכיר ויודע את התמונה בכללותה. לעניות דעתי, כאשר מכירים רק צד אחד בויכוח, או רק חלק אחד ממנו, זה כמו להסתכל על חלק אחד מתוך פאזל ולהגיד שזו התמונה השלמה. הדברים שנכתבו במייל משקפים נקודת מבט אחת, של הכותב/ת. מטבע הדברים, אין במייל את דברי "הצד השני" או הצדדים האחרים. ליבי עם עולי אתיופיה, אין זה קל להיות עולה חדש באף מדינה שיש. תמיד ילוו את העולים החדשים (או כפי שמכונים במקומות אחרים "מהגרים") רגשות של "פספוס" ושל "קיפוח". במרבית המקרים מדובר ברגשות סובייקטיביים. הרי "עולים חדשים", כמו כל ה"מהגרים" בכל מקום בעולם משאירים אחריהם מנטליות מוכרת, שפה, תרבות, דפוסי התנהגות וכו' ועוברים למדינה אחרת עם מנטליות מוכרת, שפה, תרבות, דפוסי התנהגות שונים ממה שידעו. אותם "עולים חדשים"/"מהגרים" נמצאים במצב ביניים של "בין לבין". הם כבר לא מי שהיו קודם בארץ מוצאם והם עוד לא נחשבים (בעיקר בעיני עצמם) כחלק מהחברה החדשה אליה הגיעו. רגשות אלה הם מקור ראשוני של תיסכול והרגשת ניכור. ככל שהפער מנטלי, תרבותי, חומרי בין החברה שממנה באו לזו אליה הם מנסים להיכנס גדול יותר, כך רגשות התסכול גדולים יותר ואיתם המרירות. לעניות דעתי, האמור לעיל נכון לגבי כל מהגר מכל מקום לכל מקום ברחבי העולם. ניתן לראות את זה בארה"ב בעיקר עם המהגרים מדרום אמריקה, בבריטניה, צרפת וכו'. בישראל התמונה מקצינה יותר מאשר במקומות אחרים בגלל "סל הקליטה" שמקבל "עולה חדש", בגלל האפשרות לשהות ב"מרכזי הקליטה" וללמוד שם מעט ממנהגי הארץ, שפה מנהגים וכו', ובגלל שאנשים התרגלו (או הורגלו ע"י בעלי עניין) לא להסתפק במה שניתן ולדרוש יותר תוך השוואה "מישהו אחר". כולנו מכירים את המשפט: "הינה, הוא קיבל יותר" אבל אף אחד לא בודק אם באמת השני קיבל יותר. חז"ל אמרו ש"אין האדם מדבר, אלא מהרהורי ליבו" לצערי, ככה זה נראה. ממה שהצלחתי להבין מקריאת עיתונים, היו מספר טענות של עולי אתיופיה הנמצאים במרכז הקליטה בקיבוץ "בית אלפא" וסוכם עם הסוכנות היהודית ועם משרד הקליטה שהטענות תיבדקנה, הוקמה ועדה בה חברים גם נציגים של עולי אתיופיה. מרבית השובתים חזרו למרכז הקליטה והם ממתינים לסיכומי הועדה. הקבוצה הזאת השובתת, מנסה להכתיב לוועדה מה תהיינה המסקנות וההמלצות. לכך הצטרף עניין ה"פלאש-מורה", על פי קביעת ה"קייסים" (אנשי הדת) של עולי אתיופיה, ה"פלאש מורה" אינם יהודים ולכן אינם זכאים לעלות ארצה מתוקף חוק השבות. עיקר טענות השובתים מקורן בדרישה העלאת בני "הפלש-מורה", אך מטעמים של יחסי ציבור הם מעדיפים לפרוט על מיתרים רגישים יותר של מצוקה כלכלית. בנוסף לכל האמור לעיל, צריכים להוסיף הערת הסתייגות מאד גדולה. אנחנו נמצאים בתקופה שלפני בחירות. די אם נראה שמנהיג ש"ס הלך היות הסנדק בברית מילה של התינוק במאהל כדי להביא לעצמו ולמפלגתו קולות נוספים לקראת הבחירות.
