'תמים תהיה עם ה' אלוהיך'
שיר יקרה! תמים = שלם. אנו נוטים להגביל את אלהים. להראות כאילו דברים מסויימים זה ממנו, והשאר לו. הרי כל המחשבות, כל הצורות, כל הדמיונות, כל הזמנים, הכל זה חלק ממנו. אנו כמוגבלים, כיון שהחלק הרוחני שבנו "כלוא" בתוך הגוף, מחלקים את ההויה בכדי איכשהו לקלוט אותה. חלוקה ראשונה לזמן. היה הוה ויהיה. הרי הכל זה אחד. וגם אם היה "רע" ויהיה "טוב" או להפך, יחד הכל בסדר, ובדיוק איך שזה צריך להיות. אנו משנים את העולם בעיננו, כמתבוננים מצומצמים, אך לא לגבי עצם מהות העולם. כל הרדיפה, כל כמיהה הפנימית, הכל מוביל לאותו מקום. לא למקום בו העולם יהיה טוב יותר, אלא למקום בו ניהיה מסוגלים בהכרתנו להכיר שהעולם טוב כפי שהוא. כל הרדיפה היא עד לאותה נקודה. נכון שאנו קוראים לה "עתיד" (יהיה טוב!), אך מבחינת האמת זה עכשיו. >ההתרחקות מעבודה זרה וממנהגי הגויים היא חלק בלתי נפרד מן התורה< זה נכון מבחינה פנימית. עבודה זרה, בשבילה הכל צריך להיות מוחשי, עבודה זרה צריכה את
עגל הזהב , ומה שהוא רחב יותר, רחוק יותר, את זה היא דוחה. אבל... מי שרוצה להכיר את אלהים כפי שהוא, מי שרוצה להיות תמים (=שלם) צריך להביט רחוק יותר. צריך להיות מוכן להסתכל בצורה רחבה יותר. דייני הסנהדרין התמצאו בכל מה שקורה, כולל
שפות וכשפים , כפי שמופיע בתלמוד (מנחות סה,א): "אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעין שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" לחיות ע"פ התורה, זה לא להיות "מעופף" - להפך. צריך להיות בקיא, כל אחד בדרכו... הרבה ברכה
