רק להיום
4 בינואר

../images/Emo23.gifרק להיום ../images/Emo23.gif 4 בינואר

אהבת החברותא "כיום כשאנו מרגישים בטוחיםבאהבה של החברותא אנו יכולים סוף -סוף להישיר מבט בעינו של אדם אחר ולהיות אסיריי-תודה על מי שאנו באמת" טקסט בסיסי ,עמוד 89 כשהשתמנו , מעים מאתנו יכלו להרשות לעצמנו להתסכל למישהו אחר בעיניים- התביישנו במי שהיינו.המחשבות שלנו לא עסקו בשום דבר הגון או בריא ואנו ידענו זאת . הזמן,הכסף והאנרגיה שלנו לא הושקעו בבניית קשרי של אהבה,שיתוף עם אחרים, או נסיון לשפר את הקהילות שלנו. היינו לכודים במערבולת של אובססיה וכפייתיות שבוהילה רק בכוון אחד: כלפי מטה. בהחלמה,המסע שלנו במורד נתיה סיבובי זה, ניקתע. אבל מה הדבר שהפנה אותנו חזרה ,מושך אותנו חזרה למעלה אל מהרחבים הפתוחים של העולם הרחב והחופשי? האהבה של החברותא עשתה זאת. בחברת מכורים אחרים, ידענו שלא ידחו אותנו . הדוגמא של מכורים אחרים הראתה לנו איך להתחיל לקחת חלק חיובי בחיים שסביבנו. כשלא היינו בטוחים לאיזו דרך עלינו לפנות,כאשר ניתקלנו במכשול, כשהיה עלינו לתקן דבר לא טוב שעשינו ידעו שהחברים שלנו נימצאים שם כדי לעודד אותנו. אט-אט קיבלנו את תחושת החופש שלנו. אנו לא נעולים יותר בתוך המחלה: אנו חופשיים לבנות לגדול ולשתף יחד עם כל האחרים וכשאנו צריכים תמיכה בצעד הבא שלנו ,אנו מקבלים אותה. הבטחון שמצאנו באהבת החברותא מאפשר את חיינו החדשים. רק להיום: אני יכול להסתכל לכל אדם בעיניים ללא בושה . אני אסיר -תודה על התמיכה האוהבת שאפשרה זאת.
 

צונו123

New member
אהבה....../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

לפני שנים רבות, היה אי ובו שכנו כל הרגשות: שמחה, עצבות, ידע וכל השאר - ביניהם, גם אהבה. באחד הימים, הודיעו לכל הרגשות, שהאי עומד לשקוע. כל רגשות החלו בהכנות נמרצות לקראת העזיבה: הם תיקנו סירותיהם, ארזו חפציהם ולאחר שהכל היה מוכן, הם החלו לנטוש את האי אחד אחרי השני. כולם, מלבד אהבה, שסירבה לעזוב את האי והחליטה להישאר עד הרגע האחרון. כשהאי כמעט שקע, החלה אהבה לקרוא לעזרה. היא ראתה את עושר, ששט בסביבה על ספינת הפאר המוזהבת שלו, וקראה לו: "עושר, האם אתה יכול לקחתני עמך?" "לא, אינני יכול. ספינתי מלאה בזהב, כסף ויהלומים, אין מקום פנוי עבורך", השיב עושר. אהבה החליטה לבקש עזרה מגאווה, שגם היא שטה לה להנאתה אל מול חופי האי, בסירה יפהפייה: "גאווה, בבקשה עזרי לי!", התחננה אהבה, אך גאווה השיבה: "אני לא יכולה לעזור לך. את רטובה כולך, ואת עלולה לגרום נזק לסירתי". עצבות הייתה אף היא בסביבה ואהבה קראה לה: "עצבות, תני לי לבוא עמך!" אך עצבות השיבה: "אהבה, אני מצטערת, אך אני כל-כך עצובה ואני רוצה להיות לבדי". גם שמחה חלפה על פני אהבה, אולם היא הייתה כל-כך מאושרת ושמחה, שהיא אפילו לא שמה לב לקריאתה הנואשת של אהבה... לפתע נשמע קול: "בואי אהבה, אני אקח אותך". היה זה מישהו קשיש. אהבה הרגישה כה מבורכת ונרגשת, שהיא אפילו שכחה לשאול את שמו. כאשר הם הגיעו לאדמה יבשה, הקשיש פנה לדרכו. אהבה, שהבינה כמה אהבה שוכנת בקשיש, שאלה את ידע, קשיש אף הוא, מי היה זה שעזר לה. "היה זה זמן", השיב ידע. "זמן?" שאלה אהבה. "אבל מדוע שדווקא זמן יעזור לי? ידע חייך בתבונה ואמר: "מכיוון שרק הזמן מסוגל להעריך את גדולתה של האהבה"
 
בוקר טוב עם רק להיום אני...

בע"ה מקוה להרדם בלילות ולא להשאר עירה ולכתוב את הרק להיום. אומנם זה שירות וזה מכל הלב וזה מספק אותי מאוד כי אני כותבת מהספר ולא מעתיקה משום אתר חס ושלום. אבל אני בעלת נדודי שינה עקב בעיות אישית.. יום נעים ושבת שלום ונקיה לכולנו אמן!!
 
למעלה