אני לא מתחפש לשום מסכן, יקירתי.
לא טענתי לרגע שאני מסכן. כן, עצוב לי. אני מודה ומתוודה. מה לעשות, יש אנשים שזקוקים לאהבה, זקוקים למישהו לאהוב אותו וזקוקים להיות נאהבים. אני כזה. וכשיש יום מיוחד לחגיגות האהבה, אז אני עוד יותר עצוב כי אין לי אהבה. אמנם לא קרה לי יותר מדי - אבל זה קרה, ופעמיים בחודשיים וחצי האחרונים זה מספיק
ובכל מקרה, לומר "תשמח בשביל אחרים" זה מגוחך וצבוע בעיניי. אני שמח בשביל אחרים בהרבה מאוד מקרים, אבל מדובר פה במשהו שכביכול "מגיע" לכל מי שרוצה בו - ואם אין לי, אז זו תחושה של חוסר צדק, חוסר הגיון, וכו´. אני לא יכול לשמוח בשביל אחרים שלהם יש אהבה, כשאני מחפש אחריה בנרות ומוצא... טוב, לא משנה מה אני מוצא. במילים אחרות, אני שמח בשביל אחרים שיש להם אהבה - אבל העצבות שלי אישית על זה שלי אין אהבה פשוט גוברת ללא קרב רציני בכלל על השמחה הבסיסית - ובמיוחד בימים כאלו. אז אני אופטימי, יקירתי, ואני ממש לא מסכן ולא מתחפש לכזה, אני יודע מה אני שווה ואני יודע שיש שם מישהי בחוץ שתרצה אותי ואני אותה וזו תהיה, כמובן, אידיליה
- אבל עד אז לפעמים עצוב לי, מה לעשות. יש עליות ויש מורדות - ובימי אהבה למיניהם אני מודה שהמורד נראה כמו תהום פעורה של דכדוך. טוב שיש את חמי ששר לי על מלנכוליה ברדיו. איך נפלו גיבורים של הלהקה הכי הכי שהייתה פה בארץ.