מעט מאוד, ולא שטויות כאלה.
לילד כמוני קוראים כיום "חננה" ואני גאה שהייתי "חננה" כזה. גם כשהייתי נער, ולאחר מכן בתקופת השרות הצבאי, ולאחריו עד שהתחתנתי, ויצאתי לבילויים - חזרתי תמיד מקסימום עם האוטובוס האחרון . [כלומר עד חצות] על רכב לא היה בכלל מה לדבר בימים ההם. מעולם, אבל מעולם לא הסתובבתי משועמם בלילות ברחובות העיר. מעולם ! ואז, להזכירך ולהזכירכם, היה רק ערוץ בודד בטלוויזיה ולא היה מה לשרוץ מול המכשיר הזה, ועל מחשב בוודאי שלא היה מה לדבר בימים ההם... לשמחתי הרבה ארבעת הילדים שלי [בגילאים 24 עד 10] לא עושים שטויות. גבירותי ורבותי, אתם יכולים להגיד שאני יהיר, אבל אם תגידו זאת אהיה גאה להיות יהיר בחינוך שקיבלתי מההורים שלי ובחינוך שנתתי ונותן עם רעייתי לילדים שלי. כן, כן ! הכל תלוי בכם ההורים ורק בכם ובחינוך שאתם נותנים לילדים.