כמוני־כמוך
גם אותי הילד הזה חסם, מפני ש"העזתי" לכתוב את האמת (בצורה יפה ולא מעליבה) בפרצוף בבלוג המיותר והלא־נחוץ שלו בלשון המעטה. הוא חי בחלומות, שימשיך לחיות בהם, מה אגיד לך, מתישהו הוא יתעורר ויבין שהוא טועה בגדול, מקווה בשבילו שכשזה יקרה, זה לא יהיה מאוחר מדי. והאמת (חלק ממנה לפחות) היא שהוא לא יודע לכתוב והוא גם לא מעוניין ללמוד.