אני אומנם לא בת לניצולי שואה
משפחתי היא מזרחית. בכיתה י"א נסעתי למשלחת בפולין, ומאז דברים רבים השתנו אצלי, בתפיסה של מה זה שואה בכלל, בתור ילדה זה מאוד סיקרן אותי לא הבנתי מה זה בכלל השואה, הייתי צופה בסרטי השואה "ההוליוודים" (כך כינה אותם ניצול שואה שהצטרף אלינו למסע) שחלקם היו עם "הפי אנד", שהילדים בורחים וניצלים, היסתרו את האמת... היום כשאני חושבת על זה, בקרוב רוב הניצולים כבר לא יהיו בין החיים, עצוב לי לחשוב שעוד 200 שנה יום השואה יהפוך ליום שהוא לא בר חשיבות אצל הרבה אנשים (כמו למשל 9 באב- מישהו מהנוער בכלל יודע מה קרה אז??) אפילו לי 9 באב לא אומר כלום אפילו שאני יודעת מה קרה אז. ברור שאני לא משווה בין חורבן הבית לרצח של 6 מיליון יהודים, אבל מבחינת הסימבוליקה יש דימיון. אני זוכרת שהיינו בפולין בשלג עטופים בשכבות ומעילים באושוויץ- יש שם מן שקט כזה ואתה מנסה לתפוס במחשבה שלך מה קרה שם ואתה לא מבין, אני מבינה את מי שלא מתחבר ליום הזה אם אין לו קשר אישי אליו- לא קל להתחבר למשהו שאי אפשר לתפוס, אנשים בורחים ובוחרים לראות סרטים מהוידיאומט במקום להתמודד... אי אפשר להאשים אותם.
משפחתי היא מזרחית. בכיתה י"א נסעתי למשלחת בפולין, ומאז דברים רבים השתנו אצלי, בתפיסה של מה זה שואה בכלל, בתור ילדה זה מאוד סיקרן אותי לא הבנתי מה זה בכלל השואה, הייתי צופה בסרטי השואה "ההוליוודים" (כך כינה אותם ניצול שואה שהצטרף אלינו למסע) שחלקם היו עם "הפי אנד", שהילדים בורחים וניצלים, היסתרו את האמת... היום כשאני חושבת על זה, בקרוב רוב הניצולים כבר לא יהיו בין החיים, עצוב לי לחשוב שעוד 200 שנה יום השואה יהפוך ליום שהוא לא בר חשיבות אצל הרבה אנשים (כמו למשל 9 באב- מישהו מהנוער בכלל יודע מה קרה אז??) אפילו לי 9 באב לא אומר כלום אפילו שאני יודעת מה קרה אז. ברור שאני לא משווה בין חורבן הבית לרצח של 6 מיליון יהודים, אבל מבחינת הסימבוליקה יש דימיון. אני זוכרת שהיינו בפולין בשלג עטופים בשכבות ומעילים באושוויץ- יש שם מן שקט כזה ואתה מנסה לתפוס במחשבה שלך מה קרה שם ואתה לא מבין, אני מבינה את מי שלא מתחבר ליום הזה אם אין לו קשר אישי אליו- לא קל להתחבר למשהו שאי אפשר לתפוס, אנשים בורחים ובוחרים לראות סרטים מהוידיאומט במקום להתמודד... אי אפשר להאשים אותם.