ספירת מלאי

[פרח תרבותי]

כמה יפה סיפרת על עצמך ../images/Emo39.gif

 

[מר בד]

../images/Emo9.gif ../images/Emo51.gif

 

[קסנדרה*]

תודה על המלים החמות מר בד ../images/Emo140.gif

ומה אומר עם ספור כמו שלך מה הפלא שאתה כותב כפי שאתה כותב. ותודה לרועי שמוציא ממך את המיטב בדרכו שלו.

 

[jordenman]

נצחתה!

 

[AndreaCorr ©]

אוקיי ../images/Emo13.gif

שמי שרון, ואני בת 15, מהרצליה. התחלתי לכתוב כשהייתי בערך בת 13 וחצי, אבל כשאני מסתכלת על יצירות שלי מהתקופה הזו אני רואה בהן קצת חוסר בגרות וילדוּתיוּת. התחלתי לכתוב בצורה קצת יותר רצינית כשהייתי בת 14, והנה אני היום, משתפרת עם הזמן..

משום מה אני מצליחה לכתוב רק כשכואב. הכתיבה שלי נובעת מכאב, כשטוב לי פשוט כלום לא יוצא. אולי יש כאן כמה שיזדהו עם ההרגשה.

 

[סנדרלין מונרו]

O.K ../images/Emo13.gif

שלום לכם אנשי פורום יקרים שמי סנדרלין (הייתי מתה...) אני פשוט מטורפת על השילוב המוחץ הזה של סנדרלה+מרלין

דרך אגב, אבי קורא לי סנדרלה עד היום... אני בת 36 אמא לתום בן ה15 וצליל בת ה11 הם מדהימים!!! וחיי הם צרוף של אמביבלנטיות אבסורדית.... אני חילונית הנשואה לאדם דתי ואנו חיים בדו קיום שמעורר המון תהיות לפני מס' חודשים סיימתי את לימודי התואר בתחום החינוך הבלתי פורמאלי + ספרות, כאשר חלק מהתחום התמקד בספרורים מטאפורים כטיפול נפשי , אני מקווה להמשיך לתואר שני בתחום הבבליותרפיה. בבית הספר הייתי תלמידה אממ איך לומר זאת .... בכדי לסיים את הבגרות זה עלה להורי בהמון בריאות וכסף, לעומת זאת האוניברסיטה האירה לי פנים והצלחתי שם הייתה לי חוויה מתקנת. עבודתי היא משוש חיי, אני מנהלת מרכז לילדים בסיכון כבר עשר שנים וכל הצלחה גם עם ילד אחד היא עולם ומלואו. אני מכורה לאגדות וסיפורים על פיות טובות, אני מטורפת על סיפורי המתולוגיה היונית, פילוסופיה תמיד רתקה אותי, ולמרות האופי הקפצני תזזיתי שלי ובנוסף האמוציונאליות העוטפת אותי אני נחשבת לאדם חושב, אסרטיבי מאוד ורציני (אמביבלנטית כמו שאמרתי

) אני כותבת המון מאז הילדות,ויש לי יומן לכל דבר אני ממש אוהבת לתעד כמעט כל דבר... יומן חיים מגיל 12, יומן חברות שלי ושל בעלי , יומן ירח דבש,יומני טיולים לחו"ל, יומני הריון ולידה שהם אגב נורא מצחיקים אובססיבי ממש אה?

אני צחקנית כפייתית ובעיקר נהנת מהומור שחור כשהוא עלי מזוכיזם? ממש לא! זו דרכי לחוות את החיים ואת ה"מתנה" שקבלתי מאלוהנו היקר. לפורום הזה התוודעתי שנה שעברה, כשנאלצתי לשבת בבית תקופה מאוד ארוכה בעקבות מחלה שחליתי בה טרשת נפוצה .... ופה אני חייבת לציין ודיי בהומור, קסנדרה ואני ממש לא הסתדרנו בהתחלה

, נו הניואנסים החסרים של הטונציה הוורבאלית .... והמסרים לא תמיד פורשו נכון

הכתיבה היא כמעיין חיים עבורי... וכל שיר שלי הוא תינוק עבורי. חוץ מיזה אני ממש אוהבת את החיים כמו שהם ומבקשת שישאיר לי את הקיים. מצפה למפגש סנדרלין לגבי שגיאות הכתיב : (ממש השתפרתי דרך אגב) אז יש לי אישור מניצן

 

[צינסקי]

צינסקי מתוודה

תמיד כשאני בא לכתוב משהו אישי, יש בי תחושה של עירום. תחושה מענגת כזו, כמו מנורה חמה. יש כאן במקום הזה את ההחשפות והאינטימיות שבחיים האמיתיים, ומנגד, את ההסתר והחזות המעורפלת של הרשת. ובכל זאת, יקיריי, שמי ע. צינסקי ואני בן 31. מתגורר בכפר סבא , נשוי ואב לילדה בת 4. לעיתים אני סובל מחוסר בטחון ואלו הימים בהם אני כותב את השירים הטובים ביותר. בדרך כלל אני חולם את שהיה וחי את שיהיה. בטח כבר קראתם שזכרונות זה דבר חזק אצלי. שירה אני כותב מבית ספר יסודי, אולי מגיל 10. בכל מקרה זו אף פעם לא היתה שירה באמת אלא פרוזה (שירה לא מאורגנת). אני חושב שזה התחיל מחוסר היכולת והריכוז שלי לכתוב משפטים ארוכים. אז , מתוך חוסר מיקוד ויכולת הבעה ארוכת טווח, נולדו שליפות מהמותן שנקראות פרוזה. זה כמו לכתוב את החיים האמיתיים באופן יצירתי. כמו להאיר על החיים מזווית. מאז ועד היום כתבתי המון וכל הזמן. אני מניח שעד עכשיו מעל 500 חלקי פרוזה. קטעי שירה תמיד היו בשבילי דרך להשיג דברים. תמיד דרכם הגעתי ונגעתי בפנימיות שלי, דרכם העצמתי את הרוח. יש אומרים שאני אפילו חושב בשורות קצרות. טוב, זה כבר מוגזם. צריך להשאיר על מה לדבר. צינסקי.

 

[פרח תרבותי]

צינסקי

התרגשתי מהוידוי שלך, שנכתב אף הוא כמו פרוזה-שירית והיה אינטימי וכן.

 

[jordenman]

טוב.. ננסה..

שלום, אני ג'ורדן (ירדן..), ולמרות תוספת ה-man שבשמי, אני בת. התחלתי לכתוב בגיל 14 בערך, בנסיון להעביר סיפור פנטסיה מלא פרטים שעלילתו התגלגלה (מתגלגלת) בראשי- אך לצערי נסיון זה נכשל.. הרגשתי תסכול וכתבתי עליו שירה, אני חושבת שמאז "השתפרתי".. קראתי שחלקכם למדו/לומדים את מקצוע סוציולוגיה-פסיכולוגיה, אני מוצאת תחום זה מאוד מעניין ואף התחלתי ללמוד אותו, אך הפסקתי בשעור השני (בגלל הרצון ללמוד ערבית). אחד ההשגים שאני מתגאה בו בחיי הוא הצטיינות קורסית בקורס משצי"ם, אבל עוד הרבה עתיד לקרות.. וזו אני בקצרה מקוצרת, בלי פרטים, בלי בפנים- פשוט ישר לעיניינים..

 

[EYAL e19]

גם אני רוצה- קסי איזה יופי.

שלום שימי אייל דון קרלוס ה9 חייל בשדות ספרד הליטינית. כותב על אהבה החמצות.. ועל עצמי. אוהב פליסופיה,קישקושי ביצים ואת האוכל של אמא. איילe

 

[קסנדרה*]

איילי שמחה לראותך גם כאן ../images/Emo9.gif

מאד שמחה

קסנדרה

 

[ח ו ב ב נ י ת]

הנה אני...

שלום לכולם, אני לי, גרה במרכז, תלמידת תיכון (כיתה יב') אשר הענישה את עצמה בחמש יחידות לימוד של מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה וספרות... בנוסף לזאת אני רוקדת (בלט קלאסי, מודרני, ג'אז), וכמה שיותר - כך עדיף. מלבד זאת אני מאוד אוהבת תאטרון (יותר לשחק, פחות לראות), מוזיקה (פה דווקא יותר לשמוע ופחות לשיר שכן לא ניחנתי בכשרון המתאים) ו-ים. שני המקומות האהובים עלי ביותר בעולם זה הבמה והים. כותבת יומן מאז שלמדתי לכתוב, חיבורים מכיתה ד' כשהכריחו אותנו בשיעור הבעה, שירים בערך מכיתה ה' מתוך סקרנות ופרוזה התחלתי לכתוב רק בשנה האחרונה. איזה פרי הייתי רוצה להיות? אננס. הוא שובב, ויחד עם זאת אקזוטי ומסתורי. הוא מתוק - ויחד עם זאת מחוספס ויודע לדאוג לעצמו...

. מצפה למפגש.

 

[TמחפשT]

וזה אני

שמי שחף, בן 17 ומתגורר בבת-ים, תלמיד כיתה יב'( שלא טורח ללמוד הרבה ) האהבות הגדולות שלי: לשחק טניס, לנגן בגיטרה, לנגן בפסנתר(!!!!!!), לכתוב, ומוזיקה שבלעדיה פשוט לא אוכל להתקיים. מאוד אוהב את העיר שלי, את החברים שלי, הידידות, השכנים והמשפחה! ובכלל אני בן -אדם מ-א-ו-ד אוהב ורוחני! עשיתי קורס רייקי שזה שיטת ריפוי בעזרת האנרגיות שבידיים ללא צורך במגע ששינה לי את החיים ועכשיו אני מתחיל קורס מדיטציה ושיעורי פסנתר. בקיצור, אני אוהב את החיים שלי! מאוד שמח שנפתחתי לפורום הזה. אני

 

[איש בעולם]

מצטרף באיחור

שלום לכולם אני בן 24 עברתי מהעיר אל המושב השארתי אחרי את הטלוויזיה וממלא את הזמן בספרים ומוזיקה התחלתי לכתוב בערך לפני שנה בערך (אולי קצת יותר או פחות ) כרגע איש סיסטם בחברת מחשבים מדי פעם חוטא בציור בד"כ יותר כותב - היום הרבה פחות כותב אסוציאטיבית לרוב מתוך מילה בודדת או סיטואציה אוהב כדורסל וספורט - כשאני לא מתעצל ולעיתים מנסה לגמור את פרויקט שיפוץ המכונית שלקחתי על עצמי וכמו שכתוב בכרטיס - הכי אני אוהב להסתכל

 

[ופו היה אומר]

ג'מני ג'מני הגעתי

בטוחה (טוב אולי לא כ"כ) שרובכם בפעם הראשונה חשבתם שאני זה הוא (בגלל פו שזה הוא ובכלל לא היא) אבל אני היא, כלומר "פואית". למה בכל זאת? לא יודעת. יותר כי "ופו היה אומר" - ספרון עם אמרות שנונות של פו ידידי - היה מונח על השולחן... ואולי כי תמיד הייתי בת-בן (כדורגל, גולות וכו'). ואולי אהבתי לפו (הדב) פו בת 30 (בינואר). ילדה לשלושה ילדים מקסימים בר (בן 7) רׂני (בת 5) שיר (3). באה מאהבה ו...גם מהדרום הרחוק - סוף העולם שמאלה... לא במקור. במקור אני מאיזור המרכז. אז אפשר להגיד שאני גם...הולכת אחרי האהבה... התחלתי לכתוב ממש (אחרי ניסיון כתיבה כושל בגיל 16- נטשתי אחרי שניים שלושה שירים) כשגיליתי את הפורום הנפלא הזה. נו, נראה שנסחפתי מעט אולי זו השעה.. פו

 

[קצת מכל דבר]

גמני

קוראים לי מור, אני כמעט בת 22 סטודנטית לפסיכולוגיה ונוודית ( אך אומרים נווד בנקבה ???) די רצינית. המחשבה שלי מטיילת בין אינספור דברים בעולם וככה גם אני. בערך 4 שנים אני כותבת יומנים למינהם וכשקשה לי אני כותבת מכתבים ל... אלוקים. רק בשנה האחרונה קפצה עלי תשוקה לספרות וליצירה מכל סוג. שירה תמיד רציתי לכתוב , רק שתמיד חשבתי שאני לא ממש טובה בזה קצת אחרי שגיליתי את הפורום הזה החלטתי לנסות. ביצירה הראשונה שכתבתי כאן הסתכלתי על עצמי המומה, מאוהבת ביצירה של עצמי, לא מאמינה שדבר כזה יצא ממני. אחר כך קצת ירדתי מהאופוריה, ואני מקווה שלאט לאט אני אשתפר... אחרי שכתוב של יצירה הבנתי שבעצם ... שבעזרת שכתוב אני יכולה בעצם לשלוט ברגשות שלי, לכוון את הרגש למקום רצוי יותר, לתת להגיון ולתבונה קצת יותר מקום. ואולי בעזרת זה אני יפסיק לאבד דברים יקרים בלהט הסערה.