../images/Emo26.gifערבי היא לא מילה גסה
הגזענות והאפליה מפעפעות במדינת היהודים, הן הורסות כל חלקה טובה, ולא משאירות סיכוי לדו קיום לשרוד תחת עביה השחורים של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כ20% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל הם ערבים ילידי הארץ, אין ספק שרובם המוחלט של ערביי ישראל נאמנים למדינתם, אומנם הם לא שמחים ביחס של המדינה כלפיהם ולכן גם משמיעים קולות נגד ונאבקים על זכויותיהם כמו שעושה כל מיעוט מופלה במדינה דמוקרטית, אך בשורה התחתונה הם נאמנים למדינתם ורוצים לחיות בדו קיום ואחווה עם הרוב היהודי במדינה. לצערי הרוב היהודי לא מושיט יד למיעוט הערבי כדי לחיות בדו קיום אמיתי, והסיבה היא שיש חוסר הכרה משווע של הערבים, רוב הערבים בישראל חיים בערים משלהם וישנן רק ערים מעטות שהן מעורבות. לכן רוב היהודים מכירים את הערבים רק מהתקשורת, התקשורת רוצה רייטינג, רוצה אש אמיתית, וכאן נכנסת לפעולה תורת המשחק, כמו בכל סיפור צריך שיהיה צד טוב וצד רע, כך גם בסיפורים שמאכילה אותנו התקשורת, אין מקום לשני צדדים טובים , צריך שיהיה גם צד רע ולכן תמיד הערבים מקבלים את תפקיד השחקן הרע. הרי הצופה התמים צריך לגלות אמפטיה כלפי צד מסוים ולגלות שנאה כלפי הצד האחר, אם השחקן הרע ישחק גם בתפקיד השחקן הטוב זה יוצר בלבול אצל הצופה, בלבול פירושו שעמום פירושו חוסר רייטינג. התקשורת לא יכולה לחיות בחוסר רייטינג ולכן מקריבה את הערבים בגיליוטינת הרייטינג. ומרימה את דגל הגזענות בחצר המזבח תחת הסיסמה "ערבי טוב הוא ערבי בקבר". לא רק התקשורת אשמה במצב, גם הסכסוך הערבי-ישראלי יש לו חלק ניכר, ליהודים במדינה יש אויב והוא הערבים, לכן הם רגילים לשנוא את הערבים, גם אם מדובר בערבים שחיים איתם הם ישנאו אותם בגלל שמדובר בערבים. עובד מסוים שמנסה להתקבל לעבודה צריך לעבור כמה סינונים, בסינון הראשוני עובדת מסננת האפליה, המסננת סורקת את קורות החיים ואם היא קולטת את המילה ערבי היא ישר מעבירה את הקורות חיים למגרסה וגורסת איתם את חלומו של אותו ערבי. מבחינת המסננת הערבי הזה הוא אותו ערבי שהתפוצץ במועדון הדולפינריום. ערבי שמתמזל מזלו ומוצא עבודה הוא בד"כ פותח את הפתח לערבים אחרים להתקבל לאותה עבודה, כי אותו מעביד שקיבל את הערבי לעבודה נוכח לדעת שכל מה שחשב על ערבים היא סטיגמה שפעפעה בראשו, ישנם ערבים טובים שגם חיים, הם אפילו איכותיים ומשקיענים יותר מהיהודים כי הם רוצים להוכיח את עצמם. לכן אותו מעביד הולך ומחפש עוד ערבים. הגיע הזמן שהיהודים יכירו את הצד השני, לא דרך התקשורת ולא דרך סטיגמות, הגיע הזמן שיידעו שהערבי הוא בנאדם כמוהם, שרוצה לחיות באחווה, בשלום ובבטחון. יש לו את אותם חלומות ואת אותו רצון להצליח בחיים. אני גאה בהיותי ערבי, אף פעם לא התביישתי בערביותי ולא ניסיתי להסתירה כדי להצליח לעבוד על משמרת האפליה, אפשר לעבוד על כל העולם אבל לא אוכל לעבוד על מצפוני, מי שרוצה אותי שיקבל אותי כמו שאני, ערבי בן ערבי בן ערבי. כי ערבי היא לא מילה גסה.
הגזענות והאפליה מפעפעות במדינת היהודים, הן הורסות כל חלקה טובה, ולא משאירות סיכוי לדו קיום לשרוד תחת עביה השחורים של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כ20% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל הם ערבים ילידי הארץ, אין ספק שרובם המוחלט של ערביי ישראל נאמנים למדינתם, אומנם הם לא שמחים ביחס של המדינה כלפיהם ולכן גם משמיעים קולות נגד ונאבקים על זכויותיהם כמו שעושה כל מיעוט מופלה במדינה דמוקרטית, אך בשורה התחתונה הם נאמנים למדינתם ורוצים לחיות בדו קיום ואחווה עם הרוב היהודי במדינה. לצערי הרוב היהודי לא מושיט יד למיעוט הערבי כדי לחיות בדו קיום אמיתי, והסיבה היא שיש חוסר הכרה משווע של הערבים, רוב הערבים בישראל חיים בערים משלהם וישנן רק ערים מעטות שהן מעורבות. לכן רוב היהודים מכירים את הערבים רק מהתקשורת, התקשורת רוצה רייטינג, רוצה אש אמיתית, וכאן נכנסת לפעולה תורת המשחק, כמו בכל סיפור צריך שיהיה צד טוב וצד רע, כך גם בסיפורים שמאכילה אותנו התקשורת, אין מקום לשני צדדים טובים , צריך שיהיה גם צד רע ולכן תמיד הערבים מקבלים את תפקיד השחקן הרע. הרי הצופה התמים צריך לגלות אמפטיה כלפי צד מסוים ולגלות שנאה כלפי הצד האחר, אם השחקן הרע ישחק גם בתפקיד השחקן הטוב זה יוצר בלבול אצל הצופה, בלבול פירושו שעמום פירושו חוסר רייטינג. התקשורת לא יכולה לחיות בחוסר רייטינג ולכן מקריבה את הערבים בגיליוטינת הרייטינג. ומרימה את דגל הגזענות בחצר המזבח תחת הסיסמה "ערבי טוב הוא ערבי בקבר". לא רק התקשורת אשמה במצב, גם הסכסוך הערבי-ישראלי יש לו חלק ניכר, ליהודים במדינה יש אויב והוא הערבים, לכן הם רגילים לשנוא את הערבים, גם אם מדובר בערבים שחיים איתם הם ישנאו אותם בגלל שמדובר בערבים. עובד מסוים שמנסה להתקבל לעבודה צריך לעבור כמה סינונים, בסינון הראשוני עובדת מסננת האפליה, המסננת סורקת את קורות החיים ואם היא קולטת את המילה ערבי היא ישר מעבירה את הקורות חיים למגרסה וגורסת איתם את חלומו של אותו ערבי. מבחינת המסננת הערבי הזה הוא אותו ערבי שהתפוצץ במועדון הדולפינריום. ערבי שמתמזל מזלו ומוצא עבודה הוא בד"כ פותח את הפתח לערבים אחרים להתקבל לאותה עבודה, כי אותו מעביד שקיבל את הערבי לעבודה נוכח לדעת שכל מה שחשב על ערבים היא סטיגמה שפעפעה בראשו, ישנם ערבים טובים שגם חיים, הם אפילו איכותיים ומשקיענים יותר מהיהודים כי הם רוצים להוכיח את עצמם. לכן אותו מעביד הולך ומחפש עוד ערבים. הגיע הזמן שהיהודים יכירו את הצד השני, לא דרך התקשורת ולא דרך סטיגמות, הגיע הזמן שיידעו שהערבי הוא בנאדם כמוהם, שרוצה לחיות באחווה, בשלום ובבטחון. יש לו את אותם חלומות ואת אותו רצון להצליח בחיים. אני גאה בהיותי ערבי, אף פעם לא התביישתי בערביותי ולא ניסיתי להסתירה כדי להצליח לעבוד על משמרת האפליה, אפשר לעבוד על כל העולם אבל לא אוכל לעבוד על מצפוני, מי שרוצה אותי שיקבל אותי כמו שאני, ערבי בן ערבי בן ערבי. כי ערבי היא לא מילה גסה.
