פעמיים??? אני מתחילה להרגיש כמו "רצה רחוק"
בבוקר רכיבת זכרון לגיא תמרי ז"ל ארוע, מכובד, תרבותי, מרגש הרבה כבוד לשרון תמרי ולמשפחה על הדרך המכובדת שבה בחרו לזכור אותו, לכבד אותו ולהעלות את המודעות. היה יפה ומרשים לראות את כל הקבוצות שהגיעו, את הרוכבים הבודדים. להפגש עם עוד נשים, רוכבות, חברות, כולל כאלו שכבר הרבה זמן לא פגשתי. ואז המשך אימון עם הקבוצה, אני עדיין דרוכה ומתוחה בפלוטון. בשלב מסויים כשישבתי מרוכזת על הגלגל שלפני, והצצתי בספידומטר שהראה יותר מ-50 קמ"ש נלחצתי, ואז פחדתי מזה שאני פוחדת (התאונות קורות כשהפחד משתלט עלינו) אבל התגברתי. עוד התמודדות קטנה. ולקינוח בערב ריצת זוגיות רומנטית
ממש הרגשתי כמו קרן (אמרתי לך כבר שהחיים שלך דבש?) מעניין שעכשיו יותר מתמיד אני מרגישה שאני זקוקה לריצה ולרכיבה, להפסקות הקטנות האלו מהחיים, מהדאגות, מהלחצים. הפסקות קטנות שמאפשרות לי לצבור כוחות ולחזור להתמודד.
בבוקר רכיבת זכרון לגיא תמרי ז"ל ארוע, מכובד, תרבותי, מרגש הרבה כבוד לשרון תמרי ולמשפחה על הדרך המכובדת שבה בחרו לזכור אותו, לכבד אותו ולהעלות את המודעות. היה יפה ומרשים לראות את כל הקבוצות שהגיעו, את הרוכבים הבודדים. להפגש עם עוד נשים, רוכבות, חברות, כולל כאלו שכבר הרבה זמן לא פגשתי. ואז המשך אימון עם הקבוצה, אני עדיין דרוכה ומתוחה בפלוטון. בשלב מסויים כשישבתי מרוכזת על הגלגל שלפני, והצצתי בספידומטר שהראה יותר מ-50 קמ"ש נלחצתי, ואז פחדתי מזה שאני פוחדת (התאונות קורות כשהפחד משתלט עלינו) אבל התגברתי. עוד התמודדות קטנה. ולקינוח בערב ריצת זוגיות רומנטית