ילדתי
ואני יודעת שתגידו טוב נו זה לא למען עצמך ולא בדיוק לזה התכוונו אבל אני ממש מרגישה ככה. ההחלטה להכנס להריון לוותה בהמון חששות מצדי וגם מצד הבעל (לקחנו תזמן), וכבר בהריון הרגשתי נורא נורא טוב עם זה ופתאום ידעתי שזה הדבר הנכון ביותר. אפילו כשפוטרתי בהריון לקחתי את זה הרבה פחות קשה מהצפוי. ועכשיו לא אשקר ואגיד שהכל נופת צופים, ולפעמים אני מרגישה שאני מוכנה למכור כליה ובלבד שמישהו יתן לי לישון לילה שלם, או לעשות משהו שכרוך בחשיבה יצירתית מאומצת, אבל ממש ממש טוב לי. ומאחר וזה לקח לי כל-כך הרבה זמן להגיע לזה, אני בהחלט יכולה להגיד שהלל זה מה שעשיתי בשביל עצמי בשנה האחרונה.