ראשית אני חדשה כאן-מזל"ט על הפורום
טוב,קראתי בעיון רב את שנכתב.ראשית אני אספר שאני אמא ל2 קטנות מאוד (ומקסימות) ולי אין עדיין את הקטע של ה"הרצאות",אבל!!!!!!!!!!!!!! בסופו של דבר כל מה שכתבת מסתכם בגבולות שאת צריכה לקבל על עצמך,וכנראה שקשה לך. יקירתי,את צודקת שאין הבדל של שעה בלילה עבורך אבל לאמא שאולי דואגת ומחזיקה עין אחת פתוחה-שעה זה המון. אמא שלך נותנת לך כלי לכל החיים,היום אתה לא רואה את זה ככה ויקח אולי זמן עד שתביני,אבל אני מבטיחה לך שלכל מקום שתלכי בחיים יהיה מישהו שיהיה עבורך סמכות,ז"א יגביל,ינחה ובעיקר יציב לך גבולות גם אם זה לא מתאים לך. כאן זאת אמא שלך,זו שמעירה,מאכילה,מלטפת,מחבקת ואוהבת-אני מבטיחה לך שהכל ממקום דאגה. כשתתגייסי תקבלי אין ספור דרישות מאנשים שאת לא מכירה ואת תצטרכי להקשיב,לשמוע ולקבל (לפעמים גם בלית ברירה) המון דברים,וגם בעבודה יש גבולות וקווים בסיסיים שתצטרכי לעמוד בהם ואז תזכרי באמא שבסה"כ הכינה אותך למסע ארוך...... אני כותבת כאן במבט לאחור,אני לא מתנשאת ולא מתיימרת לפרש,אני כותבת מאותו מקום .הכעס הוא לגיטימי וטוב שיש מקום לשחרר את הלחץ. אז תקשיבי למה שהיא אומרת,את לא חייבת להפנים הכל ואת בהחלט יכולה להסביר לאמא שלך זה גם סוג של לשתף,לא? ותמיד תזכרי לקחת הכל בקלות. ואני חייבת חייבת להגיד שגם אמא שלך בטוח עברה את ה"שטיפה" הזו מההורים שלה,וכן כן יום יבוא וגם את תשמעי את עצמך חוזרת על אותם משפטים בדיוק (את יכולה לגחך!)