יא-בייבי!פרקים21-22

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifיא-בייבי!פרקים21-22../images/Emo126.gif../images/Emo26.gif

ערב טוב לכולן-נכון בדרך כלל אני כותבת כאן במשפט מושחר משהו קטן שעבר עלי ביום-עד לרגע שפרסמתי ת'פיק? בקיצור-היה משעשע..אני כבר לא חולה!-ואני ושלי[אחותשלי] הכנו קליפ לשיר"פליזפליז"..כזה קורע! קיצר די לחפור!

אוקי לענייניו:

בפרקים הקודמים: "אני לא רוצה לדבר על זה" אמרה טל בהתחמקות. "אני מבין," אמר דני. ולאחר מכן המשיך "את יודעת שאני לא משהו מיוחד, כלומר היית איתי יום שלם. אני מקווה שהבנת שכשאני לא מפורסם אני רגיל לגמרי. אני מקשיב לך, ואני יכול לומר לך בבירור שמשהו חוסם אותך. בכול אופן, זה לא חשוב. זאת זכותך". "אתה מסתיר ממני משהו" אמרה טל בשקט, היא לא רצתה לומר זאת. אבל הרגישה שהיא חייבת להיות כנה איתו. היא הרגישה שהיא מכירה אותו זמן רב, היא הרגישה כלפיו דברים מוזרים. "נכון" הודה דני במהירות, והרים את עיניו הכחולות. טל נשפה אוויר מתוך ריאותיה ופלטה "אז אנחנו תיקו".

או בקיצור-מה עובר על דני וטל??!?

הנה זה מתחיל!

בלי לחפור יתר-על המידה:

שם הפיק: יא-בייבי!

פרק 20: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=108948700

כול הפרקים-[1-17]: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=108707195

פרקים 18-19: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=108709510

הערות-כן,אני שמה היום פרק 1 בלבד! ומחר עוד פרק>< סיבות עיקריות זה בגלל שהאמפי שלי דפוק וכול הפיק עליו><

מי שבאמת רוצה לשמוע עצה-תחכו משהו כמו 15 דקות אחרי שההודעה הזאת מתפרסמת וככה אתן תוכלו לקרוא את כול החלקים בלי בילבול

הכי-אחי בוט. XD

 

[butbut]

../images/Emo126.gifפרק 21 חלק | ../images/Emo126.gif

שוב ממלאת את תפקידי בתור די-ג'יי:לחלק זה-[שיר כזה ישןן]Foolish Beat: http://www.youtube.com/watch?v=OsSc7jwSq4w

או כמובן:JoJo - Too Little Too Late http://www.youtube.com/watch?v=HzIQGUIxzE8&feature=related שניהם מקסימים

ועכשיו לפרק עצמו!

********************************************************************************************************************* פרק 21: "אני מסכים" אמר דני וחייך. "אני לא זקוקה לאישור שלך" אמרה טל בציניות,והרצינה. הצופר של האוטו צפצף לפתע, טל ודני הרימו את מבטם וראו את הארי צועק מן החלון של הנה "תזדרזו". "הוא יעיר את כול השכנים" אמרה טל, והביטה אל פניו המכווצות של דני. דני חייך ואמר "הוא עושה את זה בגלל שהוא ממהר להגיע לאולם. דוד שלו ממנצ'סטר מגיע לשם אחרינו, והוא רוצה לחכות לו". "אוה, טוב אז לך" אמר טל בפשטות ,על אף שהרגישה שהיא עצמה רוצה שהוא יישאר שם, ולא יזוז לאף מקום. "אני לא—" התחיל לומר דני. "דני," היא אמרה טל בכדי לזרזר אותו, "צופרים לך" היא אמרה, והצביע אל עבר פרצופו של הארי שנראה בחלון הרכב השחור. "תיפרד ממנה כבר, אם אתם מתכוונים לארגן חתונה בצפון האיים האריביים, בטקס-אינדיאני-פולחני-דתי רק תודיעו לנו, היום. כדי שדאגי יוכל להיות הכומר וטום הסבתא, אבל תעשו את זה מהר". דני וטל צחקו והביטו עליו. "הארי, אתה מוכן ללבוש חצאיות-מיני, לחשוף את החזה השרירי שלך, לגדל את השיער ולשאוג בקולי קולות בכדי לתפוס חיות בצייד עם חניטות?" שאל דני במהירות, והביט אל פניו המבולבלים של הארי. הוא צחק ואמר "בוא נשמיט את הקטע של חצאיות מיני, אני לא מתכוון להסיר שיערות ברגליים. את זה אני משאיר לך". טל צחקה ושאלה "אתה מסיר שיערות ברגליים?". "בתור ילד בריטי שגדל במסגרת של בנים בלבד, וחונך לשמור דברים כאלו בסוד" אמר דני והביט על הבעת פניה המתחלפת. "ידעתי שאתה עושה דברים כאלו" אמרה טל וחייכה. "טל, אני צוחק. אני לא מוריד שיערות" הוא אמר והרים את המכנס שלו. הוא הראה לו את רגלו, זו עם הקעקוע. טל הביטה על הקעקוע ואמרה "הוא יפה", והצביע עליו. "אני יודע, אמא שלי כול כך כעסה עלי כשעשיתי את זה. אבל עם הזמן היא התרגלה, ועכשיו היא רוצה אחד קטן משלה" הוא אמר והוריד את הרגל. "אני לא יעשה קעקועים, גם אם ירשו לי" השיבה טל בשקט, וחייכה. "דני הם ממשיכים לצפור, פשוט תלך" היא אמרה לאחר ששמעה עוד מספר צפירות מרעישות. דני אטם את אוזניו ואמר "קשה לי להיפרד, היה לי ממש כיף איתך. אני כבר מחכה לפגישה הבאה שלנו". "למה אתה מתכוון?" שאלה טל בחשש, והחלה להרגיש במחנק המציף את גרונה. היא לא הבינה מדוע הוא לפתע אומר לה דברים שלפני כן היו בגדר "שתיקה" אצלו. הוא מתחיל להזירם פרטים למשפטים שלו, ולבלבל אותה. "כלומר," אמר דני בבלבול "לא חשוב, אני צריך ללכת. תחכי לצלצול שלי היום" הוא אמר וחייך. "אוקי" אמרה טל, והביטה על שפתיו האדומות, על עיניו הכחולות, על לחייו המזמנות. "הצפירות שלהם הורגות אותי. אוה, ו...טל?" הוא אמר לפתע. טל התעוררה מן חלומה בהקיץ ושאלה "שכחת משהו?". "לא, רק בקשה קטנה" הוא אמר ופתח את עיניו הכחולות. הן היו נראות כמו זוג אגמים שקטים ועמוקים, בגוונים בהירים ומרהיבים. טל הרימה את ידיה וסימנה לו להמשיך. "את יכולה להביא איתך את הדבר הצהוב הזה שהזכרת אתמול בלילה? זה היה נשמע טעים. איך אמרת שקוראים לו?" שאל דני ותיאר לו א הדבר אליו התכוון בידיו. "במבה?" שאלה טל, וכיווצה את גבותיה הדקות. "כן,כן, בדיוק!" אישר דני וחייך. "אוקי אני אביא לך כמה שקיות" השיבה טל וצחקה. וא הואשיט את ידיו ונתן לה את התיק שלה ,"אוקי תודה" הוא סיכם. היא לקחה את התיק מידיו, הניחה אותו על הארץ ואמרה "ביי" ואז פתחה את ידיה וחיבקה אותו. היא הרגישה פתאום מין רעד מוזר,משהו שהיא לא הרגישה עד עכשיו. הוא כרכך את ידיו סביב צווארה, והצמיד את גופו אליה. היא הרגישה את החיוך עולה על שפתיה, ושני כתמים אדומים הנמרחים על לחיה. "היי, זה בסדר, אני עושה את זה בכיף" אמר דני ונשק לה על הלחי, נשיקה איטית ועדינה. טל עצמה את עיניה, "מה קורה לי?" הבהבה השאלה בראשה. "אז היום אתה תשלח לי אסמס בכדי לומר לי אם אתה יכול?" שאלה טל אחרי שהתנתקו הם אחד מן השנייה. "כן" אמר דני והסמיק מעט. "טוב," היא אמרה, וסרקה אותו לכול אורך גופו. היא רצתה לזכור אותו, שאם תגלה לפתע שזהו רק חלום. ושכול הפנטזיה הזאת תעלם בשלב כשלהו. היא תוכל להיזכר ברגעים היפים שלהם ביחד. "ו...תודה דני--" אמרה טל, ולפתע גאה בה הדחף להיות קרובה אליו, ומוחזקת בזרועותיו. דני עשה תנועה עם היד שלו שסימנה "מה?", וחיכה שהיא תמשיך את דבריה. "אני שמחה שיצא לנו להכיר" אמרה טל ונשכה את שפתה התחתונה,היא ידעה שמה שיצא מן הפה שלה ברגעים אלו ממש , המילים הללו. יותר מידי חשפו את הרגשתה שבפנים, היא מיהרה להחליף את הבעת פניה. בכדי שדני לא ידע את משמעותו האמיתי של המשפט...אבל היא לא שלטה בזה, היא הייתה חייבת לומר לו זאת. דני הביט בה לשנייה,ולאחר מכן חייך ואמר "אני אפילו יותר, את לא מתארת לעצמך עד כמה". "מה זאת אומרת?" שאלה טל בסקרנות, והרימה את פניה אליו. "לא חשוב" השיב דני וסתם את פיו. טל החליטה לעבור לנושא אחר שבער בקרבה. "אוקי,ו..אם לומר את האמת, הגעתי למסקנה שזה ממש מצחיק. אני בכלל תכננתי להיכשל באנגלית—" "ועכשיו?" התפרץ דני לדבריה. טל צחקה ואמרה "אני חושבת להתאמץ כדי לקבל ציון טוב". "אני חושב שלא צריך להיות לך אכפת כמה תקבלי, העיקר שתתאמצי בשביל זה" הוא אמר בצדקנות. הוא סגר את המעיל שלו והביט עליה, טל שמה לב שהבגדים שלו ושל דאגי עדיין מולבשים עליה. "אל תדאגי בקשר לזה" אמר דני, כאילו קרא את מחשבותיה. טל חייכה, חיבקה את עצמה ואמרה "אני אחזיר לכם את זה בפגישה הבאה שלנו". "נו, כמה זמן? בוא כבר דני" צעק טום מתוך המכונית לרגע, והכניס את ראשו הבלונדיני אל תוך הרכב. "אני בא" אמר דני ונופף לטל, " להתראות" הוא אמר והסתובב. טל הביטה על גבו המתרחק, והרימה את התיק שלה מן האדמה. היא שמה אותו על כתפה והסתובבה גם כן. לפתע דאגי יצא בריצה מתוך המכונית וצעק "חכי טל, שכחתי להגיד לך משהו" ועצר אותה.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif

"מה?" היא הסתובבה ושאלה. "חיבוק!" הוא צעק לעברה והחל לרוץ במהירות. טל זרקה את התיק שלה במהירות, הלכה מספר צעדים אחרוה ואמרה "לא דאגי—" אך לפני שהספיקה להשלים את דבריה, היא מצאה את עצמה בין זרועותיו. היא חיבקה את כתפיו בחוזקה ופלטה צעקת הפתעה. לאחר מכן מחצה את ראשו ואמרה "החיבוקים שלך מסוכנים". היא נשמה את ריח השמפו המשכר של שיערו, שחדר אל תוך נחיריה והימם אותה. "את השנייה שאומרת לי את זה" הוא אמר, וחייך חיוך מתוק. טל סידרה את השיער שלה ושאלה "מי עוד אמר לך את זה?". "סבתא של דני" השיב דאגי. טל עיקמה את פרצופה ושאלה במהירות "הרמת את סבתא של דני?". דאגי צחק והשיב "נראה לך? בסך הכול הנפתי אותה. זה היה חלק מן הריקוד". טל החלה לדמיין בראשה אישה זקנה מונפת על ידי דאגי. והחלה לצחוק רק מעצם המחשבה. "אני אתגעגע אלייך" הוא אמר, הוריד אותה וחיבק אותה. טל צחקה וחיבקה אותו עוד יותר חזק ואמרה "אני גם!, אני ממש שמחה שיכולתי להיות אתכם אתמול, היה לי כייף". "גם לי...או..." הוא החל לומר, ואז התנתק מטל ואמר לה "פשוט אל תשכחי אותי". "איך אפשר לשכוח אותך אחרי כול החיבוקים הללו?" השיבה טל בציניות. דאגי חייך והחל לרוץ אל עבר המכונית השחורה, שנראה היה כי הצופר נתקע להם בפעולה. שנייה לפני שהם נסעו הם נופפו לה מתוך המכונית. טל רק נשארה שם לכמה שניות, גם לאחר שהם הלכו נטועה במקום. וחשבה על מה שעבר עליה מהיום הראשון ללימודים . ואז היא חייכה, זה לא כול כך רע כמו שהיא חשבה שיהיה. זה אפילו יכול להיכנס לרשימת הדברים הכי טובים שהיו לה בחיים.לבינתיים. היא פיהקה פיהוק ארוך, הביטה אל שעונה, ונשנקה. השעה הייתה כבר מאוחרת, עוד היה עליה לסדר את הבית, וקודם כול לראות מה מצבו. "אם רוני הייתה בחדר שלי, הלך עליה" חשבה טל לעצמה. היא יכלה כבר לנחש איך יראה הבית ברגע שתפתח את הדלת. "אלוהים, עשה שהיא לא שברה דבר" אמרה טל בעברית בקול. הרבה זמן שלא הזכירה היא את אלוהים במחשבה, או בלשונה. היא לא נהגה להשתמש במילה הזאת הרבה. היו לה סיבות משלה, ודעות משלה. כמה מהן הם הדברים שהכתימו את עברה, את ילדותה. אבל עכשיו, לאחר לילה שלם של חשיבה, ופירוק עול מן הלב. היא החליטה לסלוח ולשכוח, לפתוח דף חדש אל עבר העתיד. ***** "שזה יהיה כאן" היא מלמלה בזמן שפשפשה בתוך תיקה. היא חיפשה את המפתח שדל הבית, ולא רצתה לגלות כי הוא איננו. ונשכח אי שם בתוך החדר שבו ישנה באכסנייה יחדיו עם הבנים. "הנה זה" היא אמרה לאחר שמצאה ידה את המתבקש. היא הניחה את תיקה על הריצפה, והחלה לסובב את המפתח בתוך חור המנעול. תחילה סובבה ימינה, וכאשר ראתה כי הדלת לא נפתחת היא סובבה אותו לשמאל. "תפתחי כבר" היא פלטה, וניסתה להוציא את המפתח מן החור של המנעול. אך המפתח נשאר בתוך החור, ורק אחת בובות מחזיקי המפתחות השתחררה מן הקולר שלה. טל ניסתה למשוך שוב ושוב, ולאחר מכן שמה את רגליה כתומך בדלת. היא הרגישה את עצמה מאבדת אחיזה במפתח, ובשנייה משיכה היא החוזקה ונפלה אל אחד השיחים הגדולים שהיו בכניסה לביתה. כשכול מחזיקי המפתחו שהיו על המפתח נשארו בידה, והמפתח עמד מתנשא וגאה בחור המנעול שבדלת. "או, לא. אני אכנס אל הבית הזה גם אם הגורל רוצה, וגם אם לא" אמרה טל בעברית והביטה אל עבר החצר האחורית. היא רצתה במהירות יחד עם תיקה בחיקה, נחושה בדעתה להיכנס אל הבית. שיערה עף אל מעל פניה, והרוח היכתה בכול איבר חשוף שהיה ביכולתה להקפיא. טל זרקה את התיק על הריצפה, רצה אל עבר הדלת האחורית ופתחה את הרשת שקידה את פניה אל דלת העץ. היא הכניה את המפתח השני אל החור, אך גם הדלת הזו לא נפתחה. היא ניסתה וניסתה בכול כוחה, ולבסוף בעטה בדלת. והוציאה את המפתח מן החור, אך המפתח אל יצא שלם, ולא השאיר את טל עומדת. היא נפלה על המדרגות, ונאחזה בפסל החזיר שעמד שם על ידה. "אני אוהבת חזירים" היא פלטה אחר כך בציוץ, וחיבקה את החזיר החייכן שעמד על ידה. לאחר מכן התנתקה ממנו ואמרה "דלת מטופשת, מזל 'נאחס'". היא שמעה לפתע את הפלאפון שלה מצלצל, היא זחלה אל עבר התיק, פתחה אותו והביטה אל תוך הצג הקטן. היה רשום בתוכו "דני", היא לא טרחחה לבדוק איזה דני, וענתה מיד. "דני" היא קראה בשמחה, והחליטה לטפס על העץ ,בכדי להגיע אל החלון של המטבח. "טל" ענהה הקול בטון שונה מן הטון שציפתה לו טל. זה לא היה הדני שאליו התכוונה היא לענות. מיד היא אמרה "אני אדבר איתך אחר כך", ועמדה לנתק את השיחה. אך דני התעקש ואמר "טל,טוב...תדברי איתי אחר כך, זה בקשר לעכביש המיצרי. מצאתי מספר עובדות ש—". היא ניתקה את השיחה וקטעה את דבריו. היא תחבה את הפלאפון עמוק אל תוך התיק שלה ואמרה "שיעניינו את הסבתא רבה שלי בוודאי". היא לא האמינה עד כמה בן-אדם מסוגל להיות כול כך בלתי נסבל. הוא לא מפסיק לרדוף אחריה ולנסות ללמד אותה עוד ועוד על עכביש מטופש. טל הרימה את ראשה, והביטה אל המוצא היחיד שלה אל תוך הבית. החלון של המטבח. העץ שהיה בגינתם האחורית הגיע הישר אל החלון, אחד מן ענפיו קוצר ברגע צמח עד לחלון המטבח. היא התקרבה אל הגזע שלו, שמה את הסולם שעמד על הגדר, עלתה את כול שלביו וטיפסה על העץ. "אוי התיק" היא קראה, והביטה אל תיקה ששכב על הדשא. היא החליטה לא לרדת ולקחת אותו, היא פחדה שלא תוכל לעלות בחזרה. הרוח התחזקה, אבל לא מנעה מטל להתקדם. היא אספה את אחד הענפים בידה, חיבקה אותו. ובמהירות מצאה את עצמה מתהפכת כשגבה מופנה את האדמה. היא חיבקה את הענף בחוזקה וצעקה "עץ טיפש". היא בלעה את רוקה, והחלה למשוך את רגלה כלפי העץ בחזרה. היא התנשפה ופלטה אוויר, ולאחר שעלתה בחזרה את הענף אמרה "אתה עץ חמוד, מאוד אפילו".

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק -טל היא ילדה הזויהXD ../images/Emo126.gif

השיר הזה כול כך דורש!!

אני ממליצה לכולם לשמוע אותוXD:Lil Mama - G-Slide http://www.youtube.com/watch?v=UrE-RTO2CU4 LOL **************************************************************************************************** לאחר מכן התקדמה אל עבר הענף שהיה הכי קרוב אל החלון של המטבח. היא חיבקה את הענף, ושלחה את רגלה אל אדן החלון. "בבקשה" היא אמרה בשקט "עץ נחמד". לשנייה היא הרגישה את עצמה מעבירה את שיו המשקל מרגל אחת לשנייה. היא התנתקה מן הענף, ועמדה על אדן החלון. לפתע היא הבחינה בעכביש שחור, המטפס על קורי העכביש שלו. המרחק נגיעה בינו לבין פניה של טל היה קצר מאוד. ובשנייה השנייה פלטה טל צווחת בהלה, היא הרימה את ידיה ונפלה אחורה. גבה נתקע על הענף, ורגליה עודנם היו על אדן החלון. העכביש התקדם לעברם, ונראה סקרן ביותר לגלות איך ההרגשה לדעת בבן אדם. "קישטא" היא צעקה לעברו והחלה לחשוב שנית מדוע לא הקשיבה לסיכומיו של דני מן הכיתה, על אודות העכביש המיצרי. לא היה מזיק לה לדעת קצת חומר על עכבישים. וכשראתה שהעביש לא מתכוון לוותר, היא הרימה את רגלה, בכדי שלא יוכל לגעת בה. מהיכן בא הפחד הגדול הזה לפתע? היא הייתה רגילה להחזיק חרקים כמו כול שאר החיות. היא תפסה בעץ בידיה, נצמדה אליו עם גבה והרגישה את מרקמו המחוספס והגס. העכביש הרים את אחת מן הרגליים השעירות שלו, היא הייתה כול כך קטנה, ובכול זאת גרמה לה לחשוש. טל הרימה את רגלה בכדי שזה לא יוכל לגעת בה. היא נשכה את שפתה ,עצמה את עיניה והרימה את רגלה ולאחר מכן הרגישה שהאחיזה שלה בעץ מרפה. במהירות היא דחקה את רגלה אל עבר החלון, מבלי לחשוב על העכביש העומד שם עם קוריו. היא שמה את ידה כלפי מעלה, והחלה להרים את גופה. לאחר כמה נסיונות חזרה היא אל אדן החלון, ומחתה זיערה שניגרה ממצחה. היא הביטה אל המקום בו ישב לפני כמה שניות העכביש, וראתה שהוא נעלם מן השטח. חיוך התפשט על פניה, היא הביטה אל העץ ואמרה ספק לעצמה ספק לעכביש "יצור קטן, ומעצבן". הוא שפשפה את רגלה וקשרה את שרוכיה. לאחר מכן בדקה את הסולייה של נעלה, והבינה מדוע העכביש נעלם. היא עצמה מחצה אותו, מרוב פחד שתיפול מן העץ. היא פלטה צחוק קטן ואמרה "בית, הנה אני באה". היא הרימה את החלון שבמטבח, השתחלה לתוכו, ומצאה את עצמה עומדת על יד הכיריים. היא קפצה משם במהירות, רצה אל עבר הדלת האחורית, וראתה את המפתח של רוני תקוע בו. "חכמה," היא חשבה לעצמה "לתקוע את המפתח מן הצד השני? איך יכולתי להיכנס?מה היא חשבה לעצמה?". טל הוציאה את המפתח, שמה אותו על השולחן ומיהרה לפתוח את הדלת בכדי לקחת את התיק שלה. היא מיהרה להסיט את הרשת שהייתה אחרי הדלת, ונתקה בפסלון של החזיר. במהירות היא מצאה את עצמה מתעופפת באוויר, ונוחתת על אחד מן השיחים שהתעקשה אימה לגדל בחצר. "חזיר מטומטם,בשם אלוהים...מה קורה לי היום?" צעקה טל, והביטה אל החזיר החייכן שגרם לה אושר כמה דקות לפני כן. היא התרוממה, מתחה את גבה והביטה אל עבר התיק שלה. היא ראתה את התרנגול של השכן שלה מתקרב אליו וצעקה "לך מכאן, כנפיים מטוגנות". ראשו של השכן שלה הציץ מן הצד השני של הגדר. הוא חייך חיוך שחשף את שיניו הצחורות ואמר במבטא בריטי מדוקדק "שלום גברת צעירה, תוכלי בבקשה להעביר לי את התרנגול שלי? ביקשתי מאישתי שלא תשאיר אותו משוחרר...אבל את מכירה את אישתי". "כן," השיבה טל "גברת לויילד באמת אוהבת חיות". השכן הרכין את ראשו ואמר "אז, תוכלי בבקשה? אני ממהר לעבודה, ואני אל רוצה לקמט את החליפה שלי. אישתי גיאצה אותה לא מזמן בפעם השלישית היום". "אני ממהרת, אולי תוכל לשלוח את דניאל שיקח אותו?" שאלה טל. היא אל התכוונה להתרוצץ בחצר אחר תרנגול שמן, בזמן שיש לה עוד המון דברים לסיים. "את צודקת, טוב יום טוב שיהיה לך" הוא אמר בחביבות, ומיהר להוציא את ראשו ולחזור לעיסוקיו. טל מתחה את השריר שברגלה, ולאחר מכן אצה אל עבר התיק שלה. היא הרימה אותו מן הדשא וניערה אותו. לאחר מכן היבטה אל עבר התרנגול ואמרה בשקט "יש לך מזל". היא נשפה אוויר לראותיה, ופתחה את הדלת. המחשבה הראשונה שעברה שראשה הייתה, איך יראה הבית מבפנים. כאשר נכנסה היא דרך החלון לא שמה לב לדבר, מלבד לדלת. היא נכנסה לבפנים, ונחשף לפניה פנים של בית נקי-מאוד. "משהו כאן מסריח" היא אמרה בשקט, היא ידעה שאין זה יכול להיות שהבית נראה מצוחצח ונקי כול כך לאחר לילה מסעיר. טל הביטה ימינה, ולאחר מכן שמאלה, וחיפשה דבר מה שיזכיר את מה שאירע בתוך הבית כמה שעות לפני בואה. היא ציפתה שהכורסאות יהיו מכוסות במגוון של חומרים המשאירים כתמים. אך גם הכורסאות והספות עמדו דוממות ומצוחצחות, כאילו לא אירע עליהן כלום. טל עברה על פניה המראה שבכניסה בחדר האורחים, ועצרה בכדי להביט בבואתה. ולמרבה הפתעתה גילתה היא ילדה שדמתה לה מאוד, אך שונה בכול זאת. עיניה היו תחומות בעיפרון שחור, ושפתייה בגוון האדמדם כורד. שיערה הגלי, הקופצני והפרוע שיווה לה מסגרת לפניה הנאות. רק בגדיה הם מה שהיוו שוני משמעותי, ממנה לזאת שבראי. הסוודר הגדול של דני, שחימם את גופה הצנום. החולצה של דאגי שביצבצה לה מתחת לסוודר העבה. המכנס המשופשף שלה, ונעלי האולסטאר האדומות הנצחיות שלה. היא הייתה מוכרחה להתחיל להתארגן, היו לה רק כמה שעות בודדות. היא חייכה אל בואתה שבראי, ומיד נטשה את אותה הילדה והמשיכה בסידוריה. היא עלתה במדרגות אל עבר חדרה, ועצרה לרגע משום שהרגישה רגע של חולשה. היא שמה את ידה על ראשה, ועמדה במקום מספר דקות. היא לחצה על עיניה, וראתה מספר כוכבים שמתנפצים. לאחר מכן פתחה את עיניה, והתיישבה על הריצפה. היא הרגישה את הלב שלה כואב. לא כאב פיזי, אלא כאב רגשי. היא הייתה זקוקה למישהו, היא התגעגעה לפתע לבנים שאיתם חוותה את הלילה. טל הביטה אל עבר הסוודר והחולצות שהיו מולבשים עליה, היא הרימה אותם אל אפה. ואחלה להיזכר בריחות השונים. היא הייתה מבולבלת, עד כדי כך שהיא לא ידעה אם היא משתגעת, או סתם מתגעגעת. מה שבטוח, זה שהיא רצתה לחזור אליהם, להרגיש אותם. לדעת שהם שם, על ידה. היא ניערה את ראשה והתעשטה במהירות. לאחר שנעמדה, הלכה אל עבר חדרה, זרקה את נעליה במהירות וקפצה על המיטה. היא נשכבה עליה, חיבקה את אחד הדובונים שלה, והמשיכה לקפוץ. לבסוף נתנה לעצמה לשכב על המיטה שנית, ולהביט אל עבר התקרה.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק | ../images/Emo126.gif

כמה פוסטרים של מקפליי היו תלויים שם, מזכירים לה תחושות אשם מסויימות בנוגע לחבריה שבישראל. לחלומות המשותפים, שהתגשמו אך ורק לה. היא ראתה את דני מחייך אליה ממרומי התקרה, את אותו החיוך שכול כך אהבה לראות קרוב אל פניה. היא נשמה עמוקות, ונתנהה לעצמה להיסחף אל עולם שלא ידעה שהיה קיים בתוכה. לפתע נזכרה שהזמן קצר, והמלאכה שלה מרובה. היא התרומהה במהירות, מתחה את ידיה ופשטה את בגדיה מעל גופה. היא קיפלה את הבגדים של דאגי ודני היטב, ואת בגדיה שלה זרקה לכול הרוחות. היא עטפה את גופה בחלוק הלבן שלה, ונכנסה אל תוך המקלחת עם מכשיר הפלאפון שלה. היא אהבה להניח אותו על אדן החלון, מבפנים ולהקשיב לשירים. "מקלחת" היא מלמלה, והלכה אל עבר חדר-הרחצה. היא פשטה מעליה את החלוק, תלתה אותו על הוו שלו, ופתחה את זרם המים החממים. לאחר שנכנסה היא מתחת למים הנעימים, הרשתה לעצמה לחייך לצחוק לאור היום הנהדר שעבר עליה במהירות שיא. היא שרה בקול ורקדה לצלילי מספר שירים של מקפליי, שהקפיצו את מורל רוחה במהירות. היא לקחה את בקבוק השמפו בידה ורצתה לחפוף את שיערה. אך באותו הרגע הסתיים השיר שהתנגן, וטל החליטה להחליף את רשימת השירים לרשימה חדשה. היא הניחה את הבקבוק ונטלה את הפלאפון לידה. לאחר ששינתה את הגדרותיו לרשימת שירים חדשה, היא החזירה אותו למקומו. היא חפפה ושרה בקול יחד עם השירים הכול כך מוכרים, שאת המילים ידעה לדקלם בעל פה. אף אחד מלבדה לא היה שם בכדי לשמוע אותה. לפתע החלו השירים להיפסק, והצלצול של הפלאפון צילצל באוזנה של טל. במהירות היא סגרה את המים החמים, לא לפני שהספיקה לשטוף את השמפו הריחני שהיה על ראשה ופניה. היא מיהרה להתעטף במגבת שלה, ולייבש את ידיה תחילה. לאחר מכן נטלה את הפלפאון אל ידה והביטה בצג הקטן וקראה "הלו". אך שום דבר לא נשמע מן הצד השני, היה נראה כאילו אין זו שיחה בכלל. "הלו" היא קראה שוב, והוציאה את הפלאפון מאוזנה בכדי לראות אם אכן אין זו שיחה. היא החזיקה את המכשיר בידה והביטה לעברו, היא עדיין שמעה את הצלצולים. אך בידה לא ישב המכשיר, אלא סבון הגוף שלה. גוש הסבון החלי מידה, וגרם לה לפרוץ בצחוק. היא מיהרה לענות לפלאפון האמיתי שלה, מבלי להביט על הצד, בכדי לבדוק מי הוא הפלוני. "הלו" היא קראה, והרגישה את המכשיר מחליק מידה, היא שכחה לשטוף את הסבון. "טל" אמר הקול המוכר, שגרם לליבה של טל להתמלא בפרץ של שמחה. היא חייכה ושאלה "רצית משהו דאגי?". אך באותה השנייה החליק לה הפלאפון מן היד, היא החזיקה את קצה הבובה שהייתה תלויה עליו, ומשכה אותו. אך זה נפל אל אדן החלון, והחליק אל מחוצה לו. טל פתחה את עיניה ופלטה מספר גידופים בשפות שונות. היא מיהרה לשלוח את ידה, ופגעה בפלפאון שמיד צנח מטה ומטה, אך אף צליל של מכה לא נשמעה אחר כך. "הוא לא נפל?" היא שאלה והוציאה את ראשה מבין החלון, היא הביטה אל הקרקע וראתה נער צעיר שוכב על הריצפה ללא מעש. "ילד!" היא קראה בהיסטריה, אך הילד לא ענה ולא זע ממקומו. היא שמה את ידיה על פיה ומיהרה לצאת מן המקלחת. היא חיזקה את הקשר שבחלוק שלה, וירדה במדרגות במהירות. לאחר מכן רצה אל הדלת האחורית, וראתה את הילדה שוכב על הריצפה כשתרנגול גדול ושמן עומד מעליו. "לך, לך" אמרה טל וניסתה לסלק את התרנגול העצבני בעזרת צעקות. אך התרנגול עמד גבוה קומה, והביט על טל בזלזול רב. טל עיקמה את אפה ואמרה "אף תרנגול לא יוכל לנצח אותי, אתה בסף הכול עוד ערימה של פרגיות וכנפיים. ואם ממש תרגיז אותי אז גם קבב". אך התרנגול רק סובב את פניו הנה והנה, ומיצמץ בעיניו השחורות. "לא אמרתי כלום" אמרה טל כאשר הוא התקרב ומשך בדש החלוק שלה. הילד התעורר הרים את ראשו ואמר "שכנה, למה את ערומה בחוץ? ולמה אני כאן על הריצפה?". טל עיוותה את פרצופה וענתה במהירות "אני לא ערומה ,יש מעלי חלוק. ואין לי מושג למה אתה כאן". התרנגול קפץ על ראשו של הילד, וגרם לו להפיל את ראשו ולקבור את פיו בדשא. "תפסתי אותך" אמר הילד ואחז בתרנגול הצווחני בחוזקה. "אתה הבן של השכנים?" שאלה טל בשקט, וחייכה למראה הילד הנלחם בתרנגול השמן. "כן" ענה הנער, וניער את בגדיו. "ועכשיו אני צריך ללכת, אגב משהו עף עלי מלמעלה, אני חושב שזה היה קשה מאוד" הוא אמר באדישות, ונגע במקום בו פגע בו הדבר. "הפלאפון שלי!" קראה טל, והחלה לתור אחריו באדמה עם עיניה. "היכן הוא?" היא שאלה. "אני חושב שהדבר הזה פגע בי" אמר הנער והצביע אל עבר אחד התפוזים הרקובים. טל הביטה אל ראשו, וראתה מספר חלקיקים של תפוז מרוחים על ראשו. הילד הסתובב ומבלי להגיד מילה יצא מן החצר כשהתרנגול בידו. "אז היכן הפלאפון שלי?" שאלה טל ותרה אחריו. לפתע היא חשבה שאולי נתקע הוא באחד מן ענפי העץ הזקן. היא הרימה את ראשה, וראתה את הבובה שלה תלויה על העץ, ואת הפלאפון שמחובר אליה מתנופף במשב הרוח. המחשבה הראשונה שעלתה בראשה הייתה שהיא מוכרחה למהר. אבל היא זקוקה לפלפאון שלה, ומשום כך העדיפה להביא אותו תחילה. היא הרימה את ראשה אל עבר העץ, והציצה אל הסולם. היא נשכה את שפתה ואמרה "אני כול-כך הולכת להיות חולה בגלל זה". ידיה אחזו בסולם, ורגליה היחפות החלו לטפס בשלביו. רוח חזקה הגיע מצגד ימין, והרימה מעט את החלוק, טל חסמה את הפתח ואמרה בשקט "התקפת רוח". היא שלחה את ידה אל עבר הפלאפון, אך לא הצליחה להגיע אליו, ולכן נזקקה גם לידה השנייה. היא הרימה את ידה השנייה, והרגישה את הרוח מגיעה שנית, היא כמעט תפסה במכשיר הקטן. אך מיהרה לכסות את "מתקפת הרוח" על גופה, וסגרה את הפתח. היא שלחה את שתי ידיה במהירות, ואחזה בפלאפון בשמחה. משב רוח חזק במיוחד הגיע, וניסה להניף את התפח שנית, אך הפעם טל נצמדה אל העץ,עצמה את עיניה בחוזקה ואמרה "אף אחד לא יפשיט אותי". "וההורים שלי עוד חושבים שאני משוגע" אמר לפתע קול מן החצר, שגרם לטל להרים את עיניה ולהביט בו במבט חד. "שתוק" היא זרקה לעברו והביטה אל הגדר. אחיו של הנער שהיה בחצר, חייך אליה מן הגדר ואמר "צריכה עזרה, אביב".

יש המשך~~

 

[yaelsee]

XDDD

אשכרה צריכה עזרה! מדברת עם הסבון שלה ולא שמה לב XD

 

[yael0000]

את צוחקת עלי?../images/Emo211.gif

תעשי צלצול של טלפון ותבהיאי למישהו ישן שלט והוא ידבר עם זה עשינו את זה לחברה שלי והיא כזה "הלו?" ופתאום קלטה והאי כזה "כוסאמק"

 

[גרבע]

אעאעא DD:

אוף בא לי כל כך לקרוא XD אבל אני חייבת לעוף.. אני צריכה לקום מחר ב-5 >< אני רק בפרק 17 >< מחר אני אקרא הכול XD ביי ביי 3> נ.ב אהבתי את הסיפור D:

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ||[5-זה הסוף!!!:}] ../images/Emo126.gif

טל כיווצה את פיה ואמרה בלגלוג "לא נראה לי". "כי את יודעת," הוא המשיך להציק "אם את רוצה עזרה, אני יכול לעזור לך". טל לקחה את אחד התפוזים הרקובים שהיה על ידה על העץ, וזרקה לעברו. הילדה התכופף מיד ואמרה בקול תינוקי "פספסת בובה, לא לימדו אותך בישראל לזרוק תפוזים?". טל פתחה את פיה ואמרה "רונלנד, לך תמצא חיים. מספיק אתה מציק לי בקולג', גם בחצר אני צריכה לסבול?". רונלד חייך ואמר "תקראי לי רון, וחוץ מזה. את שונה מכול הבנות האחרות, את יותר...איך אתם קוראים לזה שם?". טל התעלמה ממנו, ועזבה את העץ במהירות. "בכול אופן," הוא המשיך "כול שאר הבנות שם לא צוחקות מהבדיחות שלי ו—". "ויש סיבה טובה מאוד למה" אמרה טל באדישות, וירדה בסולם. "תני כיף, אחות ישראלית" הוא אמר, ושלח את ידו הגדולה אל מעל הגדר. טל חייכה, התקרבה אל הגדר ונתנה לו 'כיף' עם ידה. ולאחר מכן משכה את הזרוע שלו, ומעכה על ראשו תפוז רקוב ועסיסי במיוחד. "היום בשיעור רביעי, אני יחכה לך השורה שתיים. המרצה אלכסנדר ישמח לראות את העבודה שלנו" אמר רון, וצחק. "בהחלט" אמרה טל וחייכה. "אני צריכה להתארגן" היא הוסיפה, והתרחקה מן הגדר. "אם את צריכה הסעה, אני בדרך. ורק שתידעי שאני חייב לך" הוא אמר, וחייך חיוך כלבבי. שיעורו הבלונדיני התנופף ברוח, וצחוק נראה בעיניו הירוקות. "אני אזכור את זה" אמרה טל בשקט. היא אהבה לדבר עם רון מידי פעם, הוא התנהג בצורה שונה מכול שאר הבנים שהיו לה בכיתת הספרות. הוא היה הרבה יותר "חברמן", ולא קר כקרח. הקשר שלהם היה בנוי מתעלולים בעיקר, זה היה התחום של טל. בעיקר כאשר שיתפו איתה פעולה. היא הביטה אל עבר הפלאפון, וראתה שהשיחה התנתקה. היא נכנסה אל הבית, וחשבה האם להתקשר אל דאגי ולשאול אותו מה היה כול כך דחוף. אך השעה שהבהבה בשעון הקיר הגדול הראה לה כי זמנה תם. היא תאחר על בטוח, אלא אם כן נס יפול עליה משמיים. מה שכנראה לה קרה, ולא יקרה לעולם. ****** טל מיהרה להיכנס אל תוך בניין מספר א'. אל תוך חדר העולים במהירות שיא. היא הרגישה את ליבה מחסיר פעימה, ואת שיערה המתבדר אחריה בפראות. רגליה רצות בקלילות, ותיקה נתקל בישבנה מספר פעמים משום המהירות. "מקפליי, כול הכבוד" אמרה לפתע נערה שטל זיהתה כאחת מן כיתת הספרות שלה. היא סובבה את ראשה לעברה בבלבול, והביטה בגבה המתרחק. "מה זאת אומרת?" היא שאלה בקול, וחיכתה לתשובה שלא היה נראה כי מגיעה. לפתע היא נתקלה במישהו,היא הרימה את עיניה והרימה את שיערה לאחור. "מצטער" אמר הנער, והביט בפניה. "את בסדר?" הוא שאל, ועזר לה להתרומם. "בסדר גמור, תודה" השיבה טל בנימוס, וראתה את הנער בבירור. "ליאו!" היא קראה, וחיבקה אותו בחום. ליאו חייך חיוך מתוק ושאל "שניכנס?". טל צחקה ואמרה "בטח, ומה אתה עושה בחוץ?". ליאו שם את שיערו מאחורי אוזניו ואמר בשקט "יצאתי לשירותים, אבל אני צריך כבר לחזור". "אני מבינה" אמרה טל בשקט וצעדה יחד איתו אל תוך הכיתה. "שיחקת אותה, ישראל" אמר לפתע נער אחד שצעד עם עוד מספר בנות במסדרון שעל ידה. טל נראתה מבולבלת, היא עיקמה את אפה ושאלה "מה עשיתי?". היא הבחינה במבטים המוזרים שנטעו בה הנערים בקולג' מאז כניסתה לבניין מהיום הראשון. אך היום היו המבטים בוחנים, ודוקרניים יותר. היא הבחינה במספר אנשים שהצביעו עליה, אך התעלמה. "מה קורה כאן?" שאל ליאו את טל בשקט. טל פלטה קללה בעברית, וגרממה לליאו לצממם את פנסי עיניו לכדי חריצים. "אני לא יודעת, אני מבולבלת" היא אמרה בשקט. "מה קורה לכולם?" הוא הוסיפה לאחר כמה שניות. "עזבי אותם, סתם טיפשים" אמר ליאו, והצביע אל עבר הדלת של חדר העולים החדשים- שיעור אנגלית. טל בלעה את רוקה ופלטה "מוזר". לאחר מכן נעמדה במקום למראה מורתה עבת הכרס, הנעמדה מולה והתנשאה למספר סנטימטריים מעליה. "בוקר טוב" היא אמרה בשקט, וחיכתה לגזר דינה. "טל אביב,מה פשר האיחור הזה?! גשי אלי בבקשה ומיד!" קראה המורה. שפתיה רטטו מרוב כעס, ושיער הזדקר לכול עבר. טל הרימה את עיניה בשקט, והביטה במבטה הקשוח של המורה. ************************************************************************************

מה יעלה בגורלה של טל

האם היא תקבל ריתק-או עונש-או עבודה מסכמת?או סתם הערה

...זה יכול להשפיע לה על הפגישה עם דני..אם היא תהיה בכלל-______________-

מה כולם רומזים לה במסדרונות

מה דאגי רצה ממנה מוקדם יותר

כול כך הרבה שאלות חסרות תשובות?

..לאלא..תשובות בפרק הבא![מחר]

סוף כוף סוף הפרקים חזרו להיות בארוך הנורמאלי ^^ 5 חלקים =]]

איך המרגש אחרי פרק כזה

...אממ

..איך אפשר בכלל להגדיר אותו?

XD.. מקווה שנהינתן-אבל זה לא הסוף! אני לא מרפה ממכן:}

XDD מחר פרק 22 [בואו נגיד שבפרק הזה

..אתן כבר תתחילו לראות ניצני התפתחות של רומן..

לאוו דווקא בין טל לדני

-אם כולן חושבות ככה.:]

בוט.

 

[yaelsee]

מסכנה טל...

אני הייתי מפחדת מהמורה

ומה באמת כולם רומזים לה במסדרונות?

ומה באמת רצה דאגי ממנה מוקדם יותר?

והכי חשוב... הולך להיות לה רומן עם רון

לא לא לא, אני לא מסכימה! טל צריכה להיות עם דני

*מחכה למחר

*

לילה טוב

 

[butbut]

חחחח רון..../images/Emo27.gif את תיראי כבר:]

זה סוג של רומן..XD בסגנון של טל-הזוי במיוחד^^ XDD

לילה טוב:]

 

[yaelsee]

../images/Emo7.gif

אני לא רוצה רומן בין טל לרון... אני לרצות טל ודני!

 

[butbut]

חחחחXDDD..לאלא זה יהיה משהו קצר..קטן

כזה-אבל לא הזכרתי בין מי למי..רק אמרתי שזה בסגנון של טל-כלומר כול מה שמאפיין אותה. זה גם יכולה להיות אצל דמויות אחרות בסיפור שלנו...ברוך השם-בסיפור קיימות דמויות מגוונות! XDD

 

[Decay Dance]

גמני!

אבל בואו נודה כמו שאנחנו מכירים את טל עד עכשיו הרומן שיהיה לה עם רון יכלול אולי הכי רחוק נשיקה אלא אם כן היא תתפרע ותהיה ילדה שובבה

 

[butbut]

אוו-בהחלט!..יהיו הפרעות בפרק הבא><

אם חשבתם שטל מופרעת עד כדי כך [אהמ-יוצאת לגינה עם חלוק ומטפסת על עץ-אהמ]...XDD

 

[Decay Dance]

היא באמת מופרעת

חשבתי לעצמי מי הדפוק שיעלה על סולם כשאת לובשת רק חלוק לגופך הדקיק מסתבר שטל היא הדפוקה.

 

[butbut]

חחחח-אבל מסכנה היא ממהרת!

אני אוהבת להגן עליה אחרי שאני מוציאה אותה שרוטה. XD ת'אמת-נראה לי שרק עכשיו היא מראה לנו את הצד ה"מטורף" יותר שלה- כי היא עברה לילה של "פתחות עצמית" עם מקפליי.. זה משפיע עליה.

 

[Decay Dance]

חחחח בטח ממהרת דאגי בשיחה איתה! דאגי זה חשוב

האמת אחרי לילה עם מקפליי כל אחד היה יוצא דפוק יותר ממה שהוא היה ממקודם.

 

[butbut]

חחחחחחח או-או מחזקת בהחלט!

ועוד אחרי לילה די עמוס:

פריקת רגשות

שעות רצופות עם דני\ליד דני\צמוד לדני

סרט אימה-שנקטע כול שנייה בערך

המכה בראש+התקיעה בחדרון עם ג'ורג'

הדמויות המוזרות-אמא של הנשיא+השומר-מאבטח-אחראי תחזוקה

השלמה בין טום לג'יוהנה+להכיר את ג'יוהנה..

ועוד המון המון דברים-והכול בתיעוד של יממה אחת בלבד!

 

[yaelsee]

כמה דברים XD

העיקר שהיא נהנתה [אהמדני

אהמ] טוב, עכשיו באמת אני הולכת לישון, אני צריכה לקום עוד 6 שעות XD