יא-בייבי! פרק 13

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifיא-בייבי! פרק 13../images/Emo126.gif../images/Emo36.gif

היום יפורסם רק פרק 1 מכיוון שאני ממש כישרונית-כרמתי לכך שפרק 14..אממ..יהפוך וחצי דף בוורד, כי החלטתי שהוא מטומטם. לכן תהנו היום מפרק 1.|סדשג|

יש מצב,ואני חוזרת שזה בגדר יש מצב. שאני מחר יפרסם את הפרק השני-מכייון שתכנית זה אותו היום [כמוש קלי האירה את עיני-את זה עוד נראה

. הנה זה מתחיל!

מאירועי הפרקים הקודמים: לאחר חמש דקות, משהו תפס את האיש מהסרט בצוואר,ומשך אותו.דאגי החל להתכווץ בספה,וטל אמרה לו "אתה יכולה להחזיק לי את היד,לי זה תמיד עוזר כשאני מפחדת".הוא הסכים והחל למחוץ את היד שלה.הוא פחד,"כמו שטום אמר" חשבה לעצמה טל.כנראה שהם באמת בילו המון זמן אחד עם השני כדי להכיר אחד את השני. עד שלפתע משהו חתך את גרונו של הגיבור בסרט,דאגי צעק, והחזיק בידה של טל ממש בחוזקה.ומשהו אחר החזיק בגרונו של דאגי,והוא קפץ.

בקיצור- משהו תפס את גרונו של דאגי..רוצות לדעת מי זה היה?התשובות נמצאות מתחת להודעה הזאת

בלי לחפור יתר-על המידה:

שם הפיק: יא-בייבי!

בטא-אני מקרה אבוד..אבל הפעם שלחתי!![אמנדה].

הפרקים הקודמים: 11-12: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=107978069

נקווה שזה יפעל

מי שבאמת רוצה לשמוע עצה-תחכו משהו כמו 15 דקות אחרי שההודעה הזאת מתפרסמת וככה אתן תוכלו לקרוא את כול החלקים בלי בילבול

הנה זה מתחיל:]

בוט

 

[butbut]

../images/Emo126.gifפרק 13 חלק | ../images/Emo126.gif

פרק 13: טל סובבה את פניה במהירות עצומה, והביטה אל גבו של דאגי. היא לא הופתעה לגלות את דני, עומד מאחוריו וצוחק בקול רם. הוא נגע בצווארו של דאגי עם כפפה, וצחק. דני הביט על טל בחזרה ונראה מבודח ומבודר מכול העניין. "איך הגעת לשם?" שאלה טל ונשמה לרווחה כשדאגי פסק מלצעוק. "בלי ששמתם לב, הייתם עסוקים יותר מידי בעצמכם" הוא ענה בנימה צינית ביותר, שגרמה לטל לפתוח את פיה ולהביט בו במבט חד. "אנחנו עסוקים יותר מידי בעצמנו? מפריע לך שאנחנו רוצים קצת זמן עם עצמינו?" שאלה טל בצורה עילגת למדי, אבל מבטה חסר הפחד לא הסגיר את חששותיה. "מה התשובה שלי תשנה כבר?" התחכם דני, וחייך אליה חיוך מתגרה. הארי, שעמד מאחורי דני, התחיל לצחוק ולומר "דני אתה כזה—". "אדיוט!" השלים אותו דאגי בצעקות. הוא עמד על יד הטלוויזיה, ולא צחק כלל וכלל. הוא רק התנשם, ושם את ידו על חזהו. וידו השנייה נחה על הטלויזיה. הוא הזיז אותה מעט ונבהל מן התזוזה שלה. במהירות הוא התנתק גם ממנה כאילו מכת חשמל הכיתה בו. הוא העביר את הפוני שלו בעצבנות אל מעל ראשו, והמשיך לגעת בחזהו. "ממש הבהלת אותי, טיפש!" פתאום הוא קרא והצביע על דני. דני חייך ואמר "כמו תמיד, זה הצליח". ו"החליק" כיף[ביד] להארי שעמד על ידו. טל רק העבירה את מבטה מדאגי ודני, וניסתה להבין מה קורה בין השניים. "זה עובד בכול פעם" אמר הארי וצחק. "מה עובד?" שאלה טל. "מה היו הצעקות הללו?" פרץ לפתע טום מן החדר שלו ונראה מבוהל מאוד. הוא שם על עצמו חלוק, שלא הספיק בכדי להסתיר את שרירי חזהו המחוטבים להפליא. הוא הביט סביבו ומיד העלה חיוך על פניו, הוא שם את ידו על עיניו והנהן עם ראשו לשלילה. "הבנתי" הוא זרק לעברם במהירות. טום הסתובב על עקביו, ושב אל חדרו במהירות. "מה זאת אומרת שהוא הבין?" שאלה טל והביטה על דאגי במבט דואג. "הוא רגיל לזה" הסביר הארי, וחייך. טל סובבה את ראשה אל כיוונו של דני, היא לא הבינה מה פשר תגובתו של טום. "דאגי הפחדן" הסביר לה דני והתחיל לרקוד ריקוד מטופש למדי. הוא הרים את מכנסו עד מעל המותן, ונראה כמו יורם מן הסוג הדבילי ביותר. "דני,תוריד את זה. אתה מתנהג כמו טמבל" העיר לו הארי וחייך. טל פלטה צחוק והביטה על דני בזמן שהוא מוריד את המכנס. ועצר בדיוק כשסופו הגיע את תחילת הגומי, של הבוקסר המשובץ שלו ואחריו. "נכון, לא אכפת לי. במילא עוד מעט גם אתה תפחד. אפילו יותר ממני, אתה תמיד פוחד מסרטים דני" אמר דאגי בכעס, וסירק את שיערו הפרוע עם אצבעותיו. "אני?" שאל דני בטון גאוותני. "יפחד מן הסרט,טוב, אולי כן. אבל אתה פחדת הרבה יותר ממני. נראת כמו חזירון מבוהל לכמה שניות" אמר דני וחייך חיוך מתגרה. "אני חזירון?" התרעם דאגי. הוא התקרב אל דני מספר צעדים ואמר בהפגנתיות "אם אני חזירון, אז אתה כבש". דני ניער את ראשו במקצט ושאל "כבש?". "כן" השיב דאגי קצרות. "מה הקשר?" שאל דני. "השיער שלך מתולתל, וגם כבש הוא מתולתל" אמר דאיג ונראה מרוצה מעצמו. דני החל לצחוק, הוא עיקם את אפו ואמר "התלתלים שלי מיוחדים, הם גם יפים, וגם מושכים" . "מושכים כמו שהשיערות שלי ב—" התחיל דאגי לומר. אבל דני עצר בעדו וזעק "אחי, יש כאן בחורה בחדר. אני בטוחש היא לא רוצה לדעת מידע על זה". טל הרימה את ידה ואמרה "במילא לא הבנתי מילה ממה שאמרתם, אתם מדברים מהר מידי. והמבטא שלכם עושה את זה קשה עוד יותר". ולאחר מכן התקדם לעברה דאגי, והצמיד את ידו אל ידה. "תראו היד שלה ממש קטנה ליד היד שלי" הוא אמרה. חייה של טל האדימו, היא לא ציפתה להפתעה שכזאת מצד דאגי. היא ידעה שהוא בן-אדם בילתי צפוי-ועכשיו יכלה לאשר את חששותיה. מגעו של דאגי היה מחוספס, אך נעים עם זאת. דני צחק התקדם אל עבר טל ואמר "אנ רוצה לנסות גם". הוא קירב את כף ידו אל כף ידה ופלט צחוק מתגלגל מותך גרונו. ידה של טל הייתה קטנה בהרבה מידו של דני, הייתה לו יד עצומה לעומתה. "אתה בן של ענקים!" צעק דאגי וקפץ על דני מאחור. "אני בן של ענקים?" שאל דני וחייך, "אתה בן של טרולים" הוא השיב את מלחמתו. "אתה אלף, יש לך אוזניים מחודדות" אמר דאגי וירד מגבו. דני לא נשאר חייב, הוא הסתובב אליו ואמר "אין לי אוזניים מחודדות, ובכלל, אתה דומה לגמד-גינה. אני בטוח שיש לכם קשר משפחתי". "אתם שניכם," אמר הארי "עוד לא סיימתם לריב?" הוא שאל ופלט אנחה. דני חייך לעברו ואמר בטון ילדותי "דאגי התחיל". דאגי פתח את פיו והתגונן "לא, אני לא! אתה הבהלת אותי". הוא סגר את עיניו לכדי חריצים ממוזערים, טל יכלה להבחין בצבע הכחול של עיניו עד גבול מסויים. "זה—" התחיל הארי לומר, אבל נראה היה כי דבריו לא מעניינים את שני הבנים שניצבו מולו. "דאגי, אתה תינוק" אמר דני. "מעניין-אותי" צעק הארי וגרם לשניים להשתתק במהירות. "אבל—" התחיל שדאגי לומר. "עצרנו את הסרט במשך שלושמאות פעם היום, אני בעד שנשב עכשיו ונראה אותו כמו שצריך" קבע הארי בטון אבהי. "דאגי, בוא נברח מהר לפני שהארי יגדל זקן, ויתחיל לרדוף אחרינו כמו טרול-שעיר-ומגעיל" אמר דני וברח אל דאגי. דאגי החזיק בידו ושניהם ברחו יחדיו. "טרול-שעיר-ומגעיל?" חזרה אחריהם טל ופרצה בצחוק. "זה כמו שרק, רק יותר שעיר" הסביר לה הארי בפשטות. "אוה, אבל אתה לא דומה לטרול" אמרה טל. הארי צחק ואמר "לדני יש דימיון מפותח". לפתע דאגי צעק גם כן "דני, הוא הופך עכשיו לחמור-ים זקן". "וגם לדאגי" אמר הארי. טל פרצה בצחוק ואמרה "הם ראו יותר מידי סרטים אני חושבת". דני ודאגי התקדמו לעברם, בזמן שהם ממלמלים שיר כלשהו לא ברור, טל לא הצליחה לפרש או להבין מילה אחת ממה שהם הוציאו מפיהם. בעיקר מפני שרוב המלמולים שלהם הסתיימו בנהמות קולניות וחסרות מעצורים. "אני הולך, טל את באה?" שאל הארי והלך אל עבר המטבחון. "אני מאחורייך" אמרה טל וצחקה.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gif חלק ||-אוו מתחמם=] ../images/Emo126.gif

אני מציעה לכן למשוע מן הקטע הזה את 2 השירים הבאים-סתם המלצה.

זה שיר שקט-לקטעים הרגועים:[Cascada - truly, madly, deeply] http://www.youtube.com/watch?v=thiVvCoBLbQ

וזה שיר מרעיש-לקטעים המצחיקים:[Avril Lavigne & Lil' Mama - Girlfriend ] http://www.youtube.com/watch?v=CAoo71VEYhs אבל זאת סתם המלצה-כול אחת שתעשה מה שבראש שלה!:] **************************************************************************************************** דני ודאגי, כצפוי, התקדמו עד לעבר המטבח ואמרו "אתם רוצים להיות לבד?" פה אחד. טל הסתובבה במהירות ופנתה במבט חד אל עבר שניהם. הארי הסתובב גם כן הוא ונראה נבוך, הוא הוציא בקבוק שמן של קוקה-קולה מן המקרר ושאל את טל "טל, למזוג לך?". "כן, בבקשה" ענתה טל בנימוס. הארי הוציא שתי כוסות מן הארון הקטן שהיה כל יד כתפה. "גם לי" אמר דני במהירות. "גם לי" אמר גם כן דאגי. "תוציאו כוסות" אמר הארי בשקט. דני ודאגי שלחו את ידייהם יחדיו וניסו להוציא מן הארון, וכמעט שמחצו את טל בדרך. "לא התכוונתי ביחד, ותיזהרו עליה" צעק עליהם הארי וחילץ את טל מן טפריהם. טל קימצה את גבותיה ושאלה "בנים צריכים עזרה?". "כן" אמר דני. הוא הרחיק את דאגי ופינה לטל מקום. טל הרגישה שהיא חוצצת בין שני חתולות, שבזה הרגע סיימו להתקוטט יחדיו. היא מתחה את ידה, הוציאה שתי כוסות והגישה אותם לכיוונו של הארי. דני התקדם בכדי לקחת את הכוס שלו, טל הרימה את מבטה אליו וזעקה "דני, תזהר מן ה—". אך לפני שהיא הספיקה להשלים את המשפט שלה, נתקע ראשו של דני הדלת הקטנה של הארון שנשארה פתוחה. הוא חייך לפתע והלך כמה צעדים אחורנית. דאגי החל לצחוק ולהצביע על דני, והארי וטל רק העלו על פניהם חיוך. דני שיפשף את ראשו ופלט מספר גידופים חריפים. לאחר מכן הוא חייך ושאל בטון עצבני מעט "מי שם את הדבר הזה שם?". "דני, זה סוגר את הארון. השאלה היא מי שם את הראש שלך שם?" ענה לו דאגי והמשיך לצחוק בצחוק מתגלגל שרק העלה לדני את הסעיף. הוא התקדם אל עבר דאגי בתקיפות, אך טל עצרה בעדו ואמרה בטון תוקפני "דני, תן לי לראות". דני מיד התרכך ואמר "זה כואב". הוא הרים את ידו, והצביע על מצחו. "אני לא רואה" אמרה טל. "דני תתכופף, היא נמוכה לעומתך אם שכחת את העובדה הזאת" אמר הארי בקול סמכותי, והביט במבט צדדי על השניים. דני כופף את ראשו, ושם את פניו כלפי טל. היא החזיקה את ראשו ואמרה "חכה רגע". היא הרימה את תלתליו הבהירים והרכים ממצחו, והביטה על הבלוט הענק שהתנוסס עליו. ריח משכר של שמפו הגיח לאפה. "מה את רואה?" שאל דני. "בלוט, דני עכשיו יש לשנינו בלוט" השיבה טל וצחקה. היא נגעה בבלוט עם אצבעה בזהירות, ודני פלט צרחת אימה ואמר "לא,טל. את משוגעת? זה כואב מאוד. אני מרגיש כאילו מישהו ניפץ לי את הראש בפטיש ענקי. כמו אותה הפעם שדאגי קפץ עלי ונתקעתי בקיר". טל נשכה את שפתה התחתונה ואמרה "תשים על זה את הדבר הזה, שכחתי איך אומרים את זה". "מגבת?" שאל דאגי והצביע על המגבת שהייתה תלויה בקיר על מסמר. הוא תלש אותה וגרם למסמר לצאת מן הקיר, ולקיר- להיסדק. "גאון" פלט הארי וצחק. "לא, לא, לא" אמרה טל והביטה אל עבר הארי בכדי לקבל ממנו תשובה מספקת. "קרח?" שאל הארי. טל חייכה וסימנה עם ידה לאות חיוב. "כן" היא פלטה. הארי התקדם אל עבר המקרר, והוציא מתוך אחת המגירות מגש קטן של קרח. הוא הוציאה מספר קוביות ואמר "מכאן את ממשיכה, אני לא מוכן להיראות נקבי". טל צחקה ואמרה "בסדר-בסדר, אני יעזור לו". היא שמה את הקרח בתוך המגבת, ועטפה אותו בזהירות. לאחר מכן סובבה את פניה וכיוונו של דני ואמרה "אני ישים לך את הקרח בזהירות, ואתה תחזיק עד שתרגיש שהכאב עובר". דני הנהן עם ראשו לחיוב ונשך את שפתו התחתונה בכאב. הוא ילל מעט ושם את אצבעותיו על עיניו. "אתה נשמע כמו חתולה מיוחמת" העיר דאגי מן הצד וצחק. "שתוק" החזיר לו דני. "דני,ריכוז" מציוותה עליו טל וחייכה. היא החזיקה את תלתליו שלא יפלו על מצחו ביד האחת, ובשנייה קירבה את המגבת עם הקרח אל ראשו. היא נגעה מעט בבלוט, וניסתה לעשות זאת בעדינות. היא ידעה עד כמה שזה כואב, כמה שעות לפני כן גם לה הייתה אחת כזאת. "זה כואב" אמר דני בטון שקט. "אני יודעת" השיבה טל והביטה אל עבר דאגי. הוא היה מרוכז באצבעותיה של טל שנחו על ראשו של דני. "דני זה ענק, זה נראה כאילו שצמח לך מוח" הוא אמר וצמח. "זה ממש כואב, אני לא מסוגל עוד. טל תורידי לי את הדבר בהזה מהראש" ילל דני. "דני, תתמודד. עוד כמה דקות זה יעבור" השיבה טל. היא הוריד את הקרח, והסתכלה אל ראשו בזהירות. הבלוט היה ממוקם עדיין באותו המקום, באותו הגודל, ובאותה הצורה. דני הרים את ראשו והביט עליה בעיניו הכחולות העצובות, הוא נראה אומלל. גבותיו קומצו ושפתיו נפסקו כלפי חוץ. "אל תעשה לי פרצוף כזה," אמרה טל "חטפת מכה רצינית" . "תהיה גבר" אמר לו דאגי , והביט אל עבר טל "אני יכול לשים לו את הקרח בבקשה?" הוא שאל. "תשאל את דני" השיבה טל וצחקה. "דני?" שאל דאגי. "בסדר, אבל. אחי, תיזהר" אמר דני. הוא ידע שהו לא עושה את הדבר הנכון, אבל הכאב שחלף בראשו בכול מספר שניות מנע ממנו מלחשוב על כך בצורה ברורה. דאגי לקח את המגבת הרטובה עם הקרח וקירב אותה אל ראשו של דני, דני התחיל לצעוק ברגע שהיא נגעה במצחו. דאגי צחק והרים את ידו, לאחר מספר שניות החזיר וגרם לדני לפרוץ בצעקות אימים. הוא החזיר את הקרח שוב פעם אל מצחו, ונהנה מצרחותיו של דני שנית. כשחיוך שטני מתפשט לאורך כול זווית פיו. "דאגי," זעקה טל ועצרה בעדו מלשים את הקרח על ראשו של דני בפעם השלישית. "זה לא משחק, זה ממש כואב. בצורה מטורפת" אמרה.

יש המשך~~

 

[kelly7i]

החלק שדאגי הוציא את המגבת עם המסמר-

פה אני כבר מתחילה לפחד שמישו ישמע אותי צוחקת, אני עוד שניה בוכה פהXDDDDDDDDDD חח ואיזה מתאים שקורים דברים והארי אומר אותם בעובדות, מפרש הכל, כמו הקטע שהוא מסביר לדני שהוא אמור להתכופף חח וקרע אותי הקטע של הדימיון של דני ודאגי עם החמור ים זקן וכל זהXD טוב אני לא יחפור, אני ימשיך לקרואXD בת- אל, בגללך יהיו לי קמטים מכל זה שאני צוחקת.

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק -טל שולטת בעיניינים או מה?../images/Emo126.gif

דאגי עצר ואמר "הוא יתגבר, זה בסך הכול בלוט". "דאגי, זה כואב" אמרה טל. "אמרת את זה כבר, שלוש פעמים" השיב דאגי בציניות. טל שלחה את אצבעה אל צלעותיו ודגדגה אותו, "אל תהיה קנאי" היא אמרה. היא אהבה להיות כנה, במיוחד עם דאגי. כשהם דיברו יחדיו מאחורי הסופר הוא היה כנה איתה, בנוגע לכול. גם בנוגע ללבושה לריחה, להכול. ומשום כך היא אהבה להסתובב איתו, היא הרגישה שדאגי הוא מיוחד, בדיוק מה שהיא חיפשה. עד שהכירה את דני הארי וטום. היא נפתחה ליותר מידי סוגי בני אדם שונים ,בזמן כול כך קצר. כול אחד מהם הוא עולם בפני עצמו, הם מלאי שימחת חיים ושטויות, והיא אהבה את זה. "טוב, אני יכול מכאן בכוחות עצמי" אמר דני וחייך. טל שמה את המגבת עם הקרח על מצחו ואמרה "תחזיק כאן". היא לקחה את ידו ושמה אותה מעל המגבת. דני התרומם תוך כדי ואמר "הגב שלי, כואב". טל צחקה ואמרה "חכה שנייה, אתה צריך להתמתח". היא הלכה בזריזות ונעמדה מאחוריו, שמה את ידיה על גבו ותמכה בו. היא החזיקה בכתפיו וישרה אותם בכדי שיעמוד זקוף. הוא נשם נשימה עמוקה, ואמר "איזו הקלה, תודה רבה". "בבקשה" השיבה טל. "זה נראה כייף" אמר דאגי. "מה? להתיישר?" שאלה טל ונעמדה על ידו. "כן" אמר דאג. טל החזיקה בכתפיו, שמה את ידה השנייה כמשענת לגבו. והחזיקה אותו בצורה כזאת במשך כמה שניות. לאחר מכן עזבה ושאלה "נו, איך זה?". דאגי מתח את ידיו כלפי מעלה ופלט "נעים, זה משחרר את כול הגוף". "קדימה נקבות! יש סרט" צעק להם הארי מן הצד. טל הביטה על שלושתם כשחיוך מתפרס על פניה. דאגי היה רגיל לשטויות של דני, והארי היה רגיל לשטויות של דאגי. הם היו רגילים אחד לשני, לא היה כאן שמץ של מקום להותיר בו ספק. "טוב דאגי בוא תשב לידי, וגם אתה דני, ונמשיך לראות את הסרט" הכריזה טל ומשכה את הבנים לידה. "כן, את רוב הסרט כבר הפסדנו, ואני די אוהב את הסרט הזה" אמר הארי. "אוקי" סינן דאגי מבין שיניו והתיישב לצידה של טל, דני התיישב גם כן הוא מצידה השני. ואמר בציניות "לפחות לא קפצת כמו בפעם שעברה, לא ככה דאג?". דאגי הביט בו, ואז צחק "באמת מזל שלא קפצתי ככה" אמר. "כן, כמו קפיץ" אמר דני וחיקה אותו. "זה היה מצחיק עד כדי כך?" "כן" "אתה סתם אומר, כי אתה רע" אמר דאגי בחיקוי נשי. "אני לא רע, אני חמוד. מה כבר אמרתי?"המשיך דני גם הוא בחיקוי של קול נשי צפצפני. "כן ,כן, תצחקו על הנשים, אבל אתם לא יכולים לחיות בלעדיהן" אמרה טל וחייכה. "אה כן? מתערבים שכן?" אמרו דאגי ודני יחד. "כן,כן" אמרה טל והביטה אל הארי,הוא צחק ביחד איתה. הוא רק הנהן עם ראשו ואמר "יום אחד הם יעריכו נשים". היא הביטה על דאגי ודני ואמרה "רק מישהו שהוא גיי[הומו] לא צריך נשים". הארי פלט נחירת צחוק וחייך אליהם, נראה היה כי טל מצליחה באמת ובתמים להתעלות מעל הציפיות שלהם. מילדה ביישנית, ושקטה. היא התגלתה כדברנית לא קטנה, במיוחד כשהיא הצליחה לקלוט את השפה במהירות. דני הצביע על דאגי, צחק ואמר "נכון, דאגי אתה גיי. אמרת שאתה לא צריך נשים. אני חייב בנות, אני בן" "גם אני זכר!" הכריז דאגי. "לא אתה לא, יש לך גוף של נשים" אמר דני וחייך. "לא נכון, יש לי גוף מושלם לדעתי.גוף סקסי-גוף גברי-גוף כמו של--" "כמו של קוף" השלים אותו דני. דאגי צמצם את עיניו לכדי חריצים ואמר "המוטציה היחידה בחדר הזה, שבאמת מזכירה קוף, זה אתה". "ברור,כול בני האדם הם קופים" אמר דני וסידר את השיער שלו.ואז הוסיף במהירות "אבל אתה גיי". "דני תשתוק, אתה הראשון שצריך להיות גיי" אמר דאגי וצחק. "טוב ,טוב, שניכם הומואים, רק תירגעו" אמרה טל, היא הסתכלה על דני שניסה נואשות לסדר את חולצתו. "הדבר הזה מגרד לי" אמר דני ומשך את חולצתו כלפי מעלה. "אולי זה מקק" צעק דאגי והתרומם מן הספה, הא נעמד מספר צעדים אחריה והביט בדני. דני הוריד את החולצה מעליו, וחשף את שרירי החזה המרהיבים שלו. טל הביטה אל ביטנו השטוחה, היו בה מספר קפלים משום הישיבה המוזרה שדני ישב בה על הספה. דני התחיל לנער את החולצה, אך שום דבר לא נפל או ירד ממנה. היא הייתה ריקה ממזיקים לגמרי. "זה ריק" אמר הארי מן הצד. דני קימט את מצחו ואמר "אני בטוח שהיה עלי משהו". היא צחקה ואמרה "אין שם כלום, זאת בטח הדבר הקטן הזה שיש בחולצות". "למה את מתכוונת?" שאל דני, שכבר היה ריגל למשחקי הניחושים שהיו הם צריכים לשחק משום חוסר אוצר המילים של טל בשפתה. טל לקחה את החולצה מידיו והצביע על התווית האדומה שהייתה מחוברת את צוורון החולצה. "אוה,התווית" פלט דני, וניסה למשוך את התווית הקטנה. טל עיקמה את אפה ואמרה "אומרים את זה תווית? איזו מילה מוזרה". "היא לא מוזרה כמו 'נקניק' " התערב דאגי ושב אל מקומו. הם הביטו על דני, בזמן שזה ניסה להוציא את התווית בכול כוחו. הוא החל לקלל אותה במספר גידופים, ולצחוק לאחר מכן. "אתה נקבה דני, יש לך שרירים ואתה לא מצליח להוציא תווית מסכנה" העיר הארי. "עזרה מישהו?" שאלה טל , ואודם החל לדהור במורד צווארה אל לחיה. "טוב, נראה אותך מצליחה" אמר דני בגאוותנות והביט על מעשיה בזלזול. טל הרימה את התווית הקטנה, ומשכה אותה בזהירות ובזריזות. התווית ירדה מן החולצה, ולא הותירה אחריה אפילו שמץ של חור כמו שעשה דני. אפילו מבלי להסיר את התווית עצמה. "היא גמרה אותך" צעק דאגי וצחק. דני צחק ואמר "תודה" לטל בנימוס. טל הסמיקה מעט וענתה "הכול תלוי בגישה". "טל את לקחת שיעורי פילוסופיה בקולג'?" שאל לפתע הארי. "אכן" ענתה טל בטון נעלה והביטה אליו. "יפה-יפה, איך את מסתדרת עם האנגלית אבל?" הוא המשיך. טל חייכה והסבירה "אני לומדת רוב הזמן בחדרי ה'אולפן', אלו חדרים לעולים החדשיםץ וגם שרשמו אותי לפרוייקט חילופי סטודנטים. אז יש לי מורה שמלמדת אותי בשפה קלה". "זה מרשים" אמר דאגי. "תודה" אמרה טל. "פילוסופיה זה משעמם, אבא שלי אוהב את זה" אמר דני ולבש את החולצה מעל גופו. הוא פלט אנחה, ונגע במקום בו הייתה פעם התווית. נראה היה שרווח לו, ושהדבר הזעיר הזה הציק לו עד מאוד. "אתה בסדר?" שאלה טל, וניסתה שלא להביט אל תוך עיניו הכחולות הן תמיד בילבלו אותה. גרמו לה לחוש ברגשות מוזרים. רגשות חשופים, שהיו יכולים להטביע אותה באמצע שום-מקום. ולהשאירה שם, בודדה לנצח. כך חשבה היא. "כן, תודה. אוה, איזו הקלה" אמר דני וחייך אליה. היא לבסוף הביטה אליו, וראתה בפעם הראשונה מאז שהם הגיעו אל האכסניה.את המבט הכי רציני ,ומרהיב שלו. "זה בסדר" אמרה טל והפנתה את המבט אל דאגי.

יש המשך~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק |-פרק די ארוך ..../images/Emo126.gif

"הלב חזר למקום?" היא שאלה. דאגי חייך והשיב "בריא ושלם". "מעולה" אמרה טל והמשיכה לאחר שבחנה את פניו, "כי לב זה דבר חשוב". "ידוע" אמר דאגי וחייך אליה. הארי, שסבלנותו נגמרה, הסתובב לעברם ואמר "חבר'ה, בבקשה תהיו בשקט. שאני לא יצטרך לשים אותכם בתוך הארון. שם אתם תוכלו לדבר בנחת". טל פרצה בצחוק ואמרה "אני לא יכולה להיות במקומות סגורים". דני הביט עליה במבט חד, וניסה לראות אם התלוצצה היא או שהתכוונה בכול לרצינות. אך טל התעלמה ממבטיו הנוקשים והביטה אל תוך עיניו של הארי. הארי חייך ואמר "התכוונתי לשני אלה, טל". הוא הצביע על דאגי ודני, וצחק. "טוב תמשיך את הסרט" אמר דאגי ומיקם את עצמו על הספב בנוחיות. "טל" לחש דני בשקט לאחר כמה רגעים. טל סובבה את פניה ואילצה את עצמה לא להביט בעיניו. היא לא רצתה להיחשף לאמת שבתוכם, או לתת לרגשות שהציפו אותה מבפנים להתפוצץ בתוכה. היא הרגישה שהיא עומדת על גבול דק מאוד, גבול שהיה חדש לה. המקום הזה, שנפתח בתוך משכנות ליבה, היה רדום במשך כול חיה. האם היא מתחילה להרגיש כלפי דני 'רגשות'? או, כמה שהיא שנאה את המילה הזאת, 'רגש'. "כן?" שאלה טל בשקט. "לא זה כלום" השיב דני והסתובב. "אני שונאת שאומרים לי את זה" אמרה טל. דני חייך ואמר "אני ישאל אותך יותר מאוחר, באמת שזה לא כול כך משמעותי". טל עיקמה את אפה ואמרה "רק תגיד לי לאיזה נושא—" "עלייך" ענה מיד דני עוד לפני שהיא הספיקה לומר את סוף דבריה. "אוקי" ענתה טל. "את כועסת?" שאל דני. "יש לי סיבה מיוחדת?" "לא" "אז לא". "אני לא בטוח לגבי משהו, אני חייבת להיות כנה איתך" "דני, אולי תגיד לי עכשיו" התחננה טל בלחש. "מצטער, אני לא יכול לומר לך את זה ברגע זה. אני לא רוצה שכולם ידעו מזה" השיב דני באדישות. "טוב" השיבה טל. "טל?" שאל דני במהירות. "כן דני" אמרה. דני שם את פניו בידיו ופלט "לא חשוב, נשבע לך שזה לא חשוב". "אוקי" אמרה טל בשקט וסובבה את פניה. היא הרגישה שמשהו קורה כאן, היא הרגישה שאולי דני םוחד לומר לה משהו. הוא משתפן מרגע לרגע, בגללה. ליבה החל להלום במהירות, היא לא הבינה מה קורה בתוכה. מערבולת החושים ששישבשה את מנגנון ליבה השפיעה עליה בעוצמות ענקיות. היא כבר לא ידעה מה היא מרגישה ולמי, היא הרגיהש כאילו שמישהו נכנס אל ליבה. ובלגן את כול המדפים המאורגנים והמטופחים שהיא עמלה בשבילהם במשך כול חייה. מישהו שבר את המחסום שלה, היא הרגישה בתחושות חדשות. האם היא באמת מתחילה להתאה...לא היא לא! אין מצב שבעולם שדבר כזה יתרחש לה. אולי, דווקא כן? היא הסיטה את הפוני שנח על מצחה במהירות, ונתנה למחשבות שלה לשקוע בתוך ראשה. היא רצתה להתמקד בסרט, אך רגשלו של דאגי שהייתה מתחת לרגלה שלה גרמה לה להוסיף למערבולת המחשבות עוד ועוד תבלינים. היא חייכה לעצמה, הביטה אל מסך הטלויזיה ושיכנעה את עצמה שכול מה שהיא מרגישה זוהי שטות אחת גדולה. היא התרכזה בסרט, ושכחה מידיו של הארי, שהיו קרובות אל ידיה בגב הספה. מרגלו של דאגי שהייתה תחת רגלה, ומגופו של דני שהיה בסנטימטרים ספורים ממנה. ***** לאחר רבע שעה הרגישה טל שהיא מאבדת את התחושה ברגלייה. התנוחה שבה ישבה לא הייתה נוחה במיוחד, היא הרגישה את ידיה ורגליה כואבים. היא ניסתה להישען על אחת הכריות, אבל זה לא עזר במיוחד. דאגי, שהיה הכי קרוב אליה, שם לב לתנועות הלא-נינוחות שלה. הוא חייך חצי חיוך ושאל "מה קרה?". היא הביטה אליו, קימצה את שפתיה בשובבות ואמרה "לא נוח לי". דני הסתובב גם כן הוא בכדי לראות על מה הם מדברים. "תנסי להישען על אחת הכריות" אמר. "ניסיתי" השיבה טל. היא הורידה את רגליה מן הספה והחלה להשתנק מכאב. הזרם החל להציף את רגליה, ולגרום ל"נמלים" מיסתוריות להלך בתוכן. "נשמע כאילו שאת יולדת" העיר דני וצחק. "מה זה 'יולדת'?" שאלה טל וקימצה את גבותיה בכאב בזמן שהתמתחה. דני צחק ואמר "כשאישה נכנסת להריון, ואני מקווה שאת יודעת מה זה 'הריון'". טל הנהנה עם ראשה לחיוב והשיבה "לא". דאגי צחק ואמר "אני ידגים לך". הוא שם בתוך החולצה שלו מספר כריות שהיו על ידו, וליטף את הבטן החדשה שלו. טל צחקה ואמרה "אוה, הריון". דני חייך והמשיך את דבריו "אז כשהתינוק יוצא מן הבטן, את יולדת". טל נשכה את שפתה התחתונה ואמרה "יש לי עוד זמן, למה אתה מקדים לי את הלי—" "לידה" המשיך אותה הארי מן הצד וצחק. "כן" אישרה טל. דאגי הוציאה את אחת הכריות שהיו בתוך חולצתו ונתן לה. היא הניחה אותה מתחתיה, וניסתה לשבת באותה התנוחה בה הייתה מלפני כמה רגעים. "עכשיו יותר טוב?" שאל דאגי בשקט. טל התמתחה, הסתובבה מצד אחד למשנהו, וכשראתה שזה לא שינה שום דבר משמעותי אמרה "לא, עדיין כואב". דני חייך ושאל "רוצה לשבת על כיסא? או להישען על אחד מאיתנו?". "אוקי" זרקה טל והביטה אל שניהם. ואז נשמע צלצול מן הפלאפון ששכב על השולחן על ידם.

המשך ~~

 

[butbut]

../images/Emo126.gif חלק ||-זה מטורףXDD../images/Emo126.gif

לשנייה עוד היה דני מרוכז בדאגי וטל, ובשנייה השנייה הוא קפץ במהירות מן מקום משובו. "זה שלי" הוא אמר בנחישות וקם בכדי לענות, ולהפסיק את הצלצולים. "הלו?" הוא שאל בשקט. טל הביטה על פניו בריכוז, וראתה את צחוקו מופיע על פניו ונרגעה. היא חשבה לרגע שזהו אביו, הוא אמר לה שהוא לא ראה אותו במשך המון זמן. "אז אני מניח שאת תצטרכי לסבול אותי" אמר דאגי וחייך חיוך שטני. טל סובבה אליו את פניה במהירות. "מניח?" חזרה טל על המילה המוזרה מתוך משפטו, וקימצה את גבותיה. "זה אומר כאילו, 'אני חושב' " הסביר לה דאגי וקימט את מצחו. "כנראה" החזירה טל בציניות. היא השעינה על צד גופו של דאגי את גופה וראשה בזהירות, ואמרה בטון מפונק "אתה יודע, אתה דווקא נוח". דאגי צחק בשקט ואמר "תודה, אני חושב". טל הרגישה את החזה של גאדי עולה ויורד על פי קצב נשמתו. היא יכלה להריח את ריח שיערו הרענן, של השמפו בעל ריחוחות מופלאים. היא אהבה את ההרגשה להיות קרובה אליו, ולהרגיש רגשות אחרים כלפיו. "טל יש לך ריח של לימון-מתוק" אמר לפתע דאגי. טל הרימה את ראשה ואמרה " תודה, על מחמאות כאלה אני מוותרת". "למה?" התרעם דאגי. "בהתחשב בזה שאתה אומר שיש לי ריח של סבון כלים, למה היא לא שאלה" השיבה טל בציניות ובשפה גבוהה. שגרמה להארי לגחך מעט ולומר "את ילדה מיוחדת, אני מת על זה". "לא התכוונתי לזה" אמר דאגי בהגנתיות. "אז למה התכוונת?" שאלה טל. "מי אמר שלימון-מתוק זה דבר רע?" שאל דאגי בהתחכמות. "אתה צודק, טוב כמו שהמורה שלי לאנגלית אומרת ' אל תמהרו לשפוט אנשים- אלא אם כן הם שופטים אותכם- ואז אתם צריכים לשפוט אותם כפי שלא שפטתם מעולם-ואם הם יחזירו תשתקו- בכדי שלא תרדו לרמה החסרת דרגה שלהם-ותגידו תודה" טל צחקה והשיבה בחיקוי מצויין של המורה שלה לאנגלית. "זה היה מדהים" אמר דאגי ופתח את עיניו התכולות. "מה?" אמרה טל ונשמה בקצב מהיר, הדיבור הפזיז בליווי מבטא שלא היה קיים אצלה ובתוספת של חיקויים התיש אותה מעט. "מה שאמרת, לרגע חשבתי שהנערה שיושבת על-ידי היא לא אחרת מאשר סבתא שלי" אמר דאגי ברצינות. טל פתחה את עיניה ואמרה "אתה רואה, יש לך מחמאות מוזרות". הארי, שכבר עבר את שלב הגיחוך לאור תשובותיה של טל לאלו של דאגי, פרץ בצחוק סוער. "זאת שוב מחמאה טובה, אני אהובת את סבתא שלי" אמר דאגי וחייך. "טוב, גם את המחמאה הזאת אני יקבל" אמרה טל והניחה את ראשה בחזרה על חצי מחזהו. דאגי נשם נשימה עמוקה ונגע בטעות בידה של טל כשהתמתח. טל נרתעה ממנו וחייכה לעצמה מבלי שאף אחד ישים לב, היא לא שנאה את ההרגשה. היא אהבה אותה. המגע של עורו החם בעורה, היא הרגישה חמימות גם מבפנים. "ביי" אמר דני אל תוך מכשיר הפלפאון שלו, והניח אותו על השולחן. הוא חזר, הסתכל על טל ושאל "עכשיו נוח לך?", כשחייך חצי חיוך מקשט את פניו. "כן" אמרה טל והחזירה לו חיוך. "את יודעת מי זה היה בטלפון?" הוא שאל והתישב על ידה באיטיות. טל הרימה את רגליה ופינתה לו מקום. היא חייכה אליו את אחד מכיוכיה הכובשים ואמרה "אני לא חושבת". דני התיישב על ידה ואמר "תודה" ולאחר מכן הוסיף "אמא שלי". טל הרימה את מבטה החד במהירות ושאלה "קרה משהו?", בטון נמוך עד כדי כך שדני היה צריך להטות את אוזנו בכדי לשמוע את דבריה.. דני חייך לעברה בסלחנות והשיב "לא, לא. היא רק רצתה לאחל לי בהצלחה, ולומר לי שאחותי באה בעוד כמה זמן אל לונדון. אז אני בסביבה, וכדי שניפגש". "אוה" השיבה טל. "והיא גם אמרה לי משהו בנוגע לאבא שלי" אמר דני בשקט. הוא היה נראה כול כך צעיר לרגע, היא הפסיקה לראות בו נער מבוגר, וראתה בו את אותו הילד הקטן המצפה לאביו שיחזור מן העבודה, ומקבל רק צעקות ונזיפות. "מה היא אמרה?" שאלה טל בלחש. "לא חשוב, אני יספר לך אחר כך" השיב דני והסתובב. טל שמה את רגליה עליו בחופצה וחייכה. היא ידעה שזה לא יפריע לו, היא הרגישה איתם כאילו הכירה היא אותם כבר במשך כמה שנים. והיו הם לא יותר מכמה ידידם ותיקים. אבל ליבה של טל לט נתן לה מנוס ומנוחה, הוא המשיך לפעום בקירבה ושידר לה אותות מיוחדים. שאמרו לה מתי מנסה הפורץ להתגנב אל ליבה, ומתי שהיא זאת שמסירה מנעול אחר מנעול מעליו. הוא הרים את רגלו, וכנגד לציפיותיה של טל, שם אותה מעל רגלה. טל צחקה ואמרה "אתה ילד מיוחד". "ואת גנבת משפטים" הוא אמר וחייך. טל הרגיש את שרירי השפתיים שלה מתמתחים יותר מידי באותו היום, היא הספיקה לצחוק, לחייך, ואפילו לבכות מעט. היא לא אהבה לבכות ליד איש. היה לה כלל ברזל- כי בכי הוא הדרך אל נקודת התורפות שלה. והיא אל אהבה לחשוף אותן, היא אהבה להיות חסרת פגיעות עם לב של אבן. היא איננה פותחת את ליבה לפני איש, היא איננה מספרת את סודותיה. היא איננה מרשה לאנשים להתקרב אליה, ואיננה מרשה לרגשות חדשים להציף את ליבה. ופתאום, היא הרשתה לעצמה הכול. היא לא ידעה איזה צונאמי שטף את ליבה, היא רק ידעה שעצם זה שהיא הכירה את 'מקפליי' עשה לה טוב. מכול הבחינות, כליל. "דני אתה מוטרד, אתה בטוח שאתה תהיה בסדר?" שאלה טל בדאגה. היא התקדמה לעברו מעט, והתנתקה מדאגי שהיה שקוע בסרט. "מבטיח" אמר בטון נמוך וחייך חיוך אמיתי. חיוך שחשף את שיניו הצחורות שגרמו לפרפר מסויים בביטנה של טל להתפרפר. הוא עבר את עול התאים הקיימים בגוף האדם האנושי, ועצר בבטנה. שוכב לו שם ומוכן לקום בכול עת שרק יחפוץ. טל צחקה וחזרה אל תנוחתה הקודמת, היא שמה את ראשה על כתפו של דאגי והביטה אל פניו הילדותיות. "דאגי?" היא שאלה בשקט ונגעה בקצה שיערו. "כן, יקירתי?" שאל דאגי בטון גברי. טל צחקה ואמרה "יקירי, רציתי רק לומר לך שאתה ממש נוח לי". דאגי צחק ואמר "גם את נוחה, ילדה- עם ריח של לימון-מתוק. זה נעים, אני לא מפסיק להסניף את זה". טל חייכה ואמרה בנימה צינית "כן, זה ממש כייף לשמוע את זה". "אני יודע" אמר דאגי וגרם לחיוכה של טל להתעצם. היא הפנתה את ראשה אליו ואמרה "אתה יצור גאוותן דאגי פינטר, מאוד. וזאת לא רק מחמאה". "זה בסדר, אני יודע את זה" השיב דאגי. "גם את זה שיש לך חרק משונה על השיער, אתה גם מודע לכך?" שאלה טל והתרוממה מעל ידו בכדי להכניס מעט אפקטים אמיתיים לדברייה. דאגי,כצפוי, התרומם מן הספה בקפיצה, והתחיל להניף את הסווטצ'ר שלו אל מעל ראשו בבהלה.

המשך~~

 

[kelly7i]

חחחח אני כולי נקרעתXDDDDDD

עם כל הקטעים של הגמד גינה והידים ומה לא, אני יושבת מול המחשב וצוחקתXDDDDDD

 

[butbut]

חחח תחשבי שאלו כול הקטעים שהתווספו בשעה

אחת של מוזה..XDD לפני כן זה היה פרק...אממ..נחמד:]

 

[kelly7i]

חח וזה כי את מלכה

 

[kelly7i]

וזה כי את מלכה!../images/Emo47.gif

מי יתן וירבו שעות מוזה כאלה נוספות!

 

[butbut]

ירבו ירבו-גם פרק 14 ארוך בובל'ה:}

 

[yaelsee]

מעולה =]]

"כל המוסיף גורע"? לא תקף פה D:

 

[butbut]

בהחלט לאXD..העתי למסקנה שאם אני כותבת

אז למה לעצור את עצמי? גם ככה כשקוראים את זה זה אולי מעייף-אבל אחר כך כשמבינים שצריכים לחכות עוד 3 ימים במתח..רוצים עוד XD

 

[yaelsee]

זה ממש לא מעייף!

זה יותר... מרתק, סוחף. D=

 

[yaelsee]

XDDDDD

בוטטט לא הפסקתי לצחוק לרגע!!! אני חושבת שהערתי את כל הבית!! אוו, טוב מחוטב ומסוקס?

XD ' "דאגי הפחדן" הסביר לה דני והתחיל לרקוד ריקוד מטופש למדי. הוא הרים את מכנסו עד מעל המותן, ונראה כמו יורם מן הסוג הדבילי ביותר.' חחחח כל כך מתאים לו!!! טוב, אני אמשיך לקרוא עכשיו

 

[butbut]

../images/Emo191.gifמה לא ידעת שטום חטוב וסקסי?הוא כבר לא

שמנמן:]

ודני מתנהג כמו אדיוט-באמת מתאים לוXD

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק [חלק 6 כבר!]../images/Emo126.gif

"תורידו לי אותו, זה לא מצחיק. אלוהים, מישהו. תעזרו לי" זעק דאגי בחוסר אונים. "אלוהים, מישהו תעזרו לי" אמרה אחריו טל וצחקה. דני והארי סובבו את ראשם, וגילו למראה הפתעתם את דאגי מתרוצץ בחדר כשהוא מכסח את ראשו על אצבעותיו, וזורק את הסווטצ'ר שלו לכול פינה אפשרית. ומטיח עליו מספר גידופים חריפים. הם החלו לצחוק בקול רם אחרי טל, דאגי פסק לכמה רגעים מן הקפיצות. הוא היה נראה כמו מישהו שנטרפה עליו דעתו. "היא צחקה עלי? זה היה בצחוק?" שאל דאגי וסגר את עיניו הכחולות לכדי חריצים. "אה,כן" אמר דני בציניות ופרץ בצחוק. דאגי סובב את פניו כלפי טל, שהבינה כי זהו זמנה להתחיל לנוס על נפשה, ואמר "את כול-כך גמורה עכשיו טל אביב". הוא התחיל לרוץ אחריה לכול אורך החדר, והיא ברחה בזריזות כמו חתולה. היא התקרבה אל הארי ודני, כשחיוך מאותגר מתנוסס על שפתיה ואמרה "דאגי השתגע". דני התקרב אל דאגי, בדיוק בשני שזה ניסה לחלוף על ידו, ותפס אותו בגומי של תחתוני הבוקסר שלו. "דני, אתה מנסה לגרום לכך שאני אל יוכל להביא ילדים לעולם?" שאל דאגי בכאב וחייך. דני צחק והשיב "לא חבר, אני מציל נערות". טל צחקה מן הצד כשדני עזב את דאגי. דאגי שלח את ידיו וניסה להוריד לדני את המכנס. אך החגורה שלו תפסה, למזלו, את פיסת המכנס שעור נשארה עליו. עד שהיה הוא יורד לגמרי וחושף את הבוקסר המשובץ שלו. "לא הצלחת" אמר דני וצחק. דאגי התקרב גם אל הארי וניסה להוריד לו את המכנסיים, אך זה תפס את זרועו, ומשך לו את קו-הבוקסר כלפי מעלה. "בסוף אתם תגרמו לכך שהוא לא יביא ילדים באמת" העירה טל למראה המראות הנגלים לפנייה. היא סובבה את ראשה והוסיפה "כשתסיימו להפשיט אחד את השני" ונשמה נשימה עמוקה "תודיעו". דני צחק מן הצד ואמר "סיימנו, אבל לא הספקנו להתפשט, אנחנו עדיין לא ערומים. אולי תסתובבי שוב?". טל צחקה ואמרה "אין סיכוי, אתם יכולים לעשות את זה במסדרון שבחוץ". הארי חייך והשיב "אני עם הילדה! לכו, סוטים". הוא סימן עם ידו כלפיהם כמו זקנה, המגרשת את הצעירים שהגיעו בכדי להציק לה כשנרדמה. "לא הארי, זה לא שווה בלעדייך. רק אתה יודע איך להפשיט את דאגי במהירות" אמר דני והצביע על דאגי. דאגי חייך ושאל בקול מתגרה "מה, דני. אני לא מספיק לך?". דני עיקם את אפו אמר "לא כול כך, אני בקטע של בנות", וצחק צחוק מתגלגל. הארי הצטרף אליו, וגם דאגי. כולם חוץ מטל צחקו סביבה, היא לא הצליחה להבין את מה שהוא אמר. הוא דיבר מהר מידי, ובליווי מבטא כבד שגם לה לתהות אם מדברים עליה. "טל?" שאל דני כשצחוק מתלווה לדיבורו. "כן?" שאלה טל בסתמיות והביטה אליו. "קרה משהו?" המשיך דאגי, ועשה תנועה של 'המשכיות' עם ידיו. "לא, חוץ מזה שלא הבנתי למה צחקתם" אמרה טל ופיהקה בשקט. "אוה" פלט דני ברווחה וצחק. "אמרתי לדאגי שאני נמשך אל בנות, מאשר אליו" הסביר דני ונראה מבודר. טל צחקה ואמרה "באמת? דווקא חשבתי אחרת". הארי צחק והחליף 'כיפים' בידיו עם טל ואמר "היממת אותו! תשובה מצויינת ילדה". "תודה לך" אמרה טל בנימוס וצחקה. "אז דני," היא התחילה לומר בסקרנות "דאגי לא מספיק נקבי בשבילך?". דני פתח את פיו ופלט "טל, איך את מדברת ככה? למדה מוזשגים חדשים הילדה". טל צחקה ואמרה בטון שקט "כן,כן. אתה מתחמק מן השאלה", ונשמעה כמובן מאליו. "לא, אני יגיד לך את האמת" אמר דני וניפח את חזהו. דאגי תקע בו את עיניו הכחולות, וגרם לדני להחזיר לו מבט משונה. "כן, אני מקשיבה" אמרה טל. "אני נמשך לדאגי בסתר, זהו. אמרתי את זה, עכשיו אנחנו יכולים להמשיך בסרט?" שאל דני וחייך חיוך מתוק. טל נגעה בכתפו של דאגי ואמרה "מצטערת דני, דאגי תפוס". דאגי חייך חיוך מרוצה ואמר ברשעות "אני בוגד בך דני". דני צחק ואמר "טל ודאגי, אולי יש לשניכם משהו לספר לי ולהארי". "דאגי בהריון" פלטה טל וצחקה. דאגי, הארי ודני פרצו בצחוק רועם. הארי החל לנגב את הדמעות שנזלו לו מעיניו, ותוך כדי דיבר במשפטים קטועים. "טל את-" "גדולה!" השלים אותו דני. "ועכשיו לסרט" אמרה טל והצביעה על הספה. "כן, קדימה" אמר דאגי. טל קיפצה אחרי דאגי, והתיישבה לידו. מצידה השני התיישב דני, ומצידו השני התיישב הארי. הם היו בשקט לכמה שניות, עד שדני הרגיש שהוא מתפוצץ מבפנים, ושאל "אתם באמת בגדתם בי?". טל סובבה את ראשה אל עבר דני ואמרה "דאגי, אני בוגדת בך בזה הרגע, אני עכשיו עם דני". דני חייך ואמר בטון נשי "רציתי לבגוד בך עם הארי, אבל הוא גברי מידי בשבילי". "גם אני יכולה להיות גברית" אמרה טל וצחקה. היא חבטה עם ידה על השרירי שבזרועו ושאלה "נו, איך זה היה?". "מגוחך" השיב דני בליווי של צחוק ומבטא כבד במיוחד. "טוב, אז אני אשאר נשית" אמרה טל וחייכה. "זה עדיף, עכשיו שנינו נשיים" העיר דני. "במיוחד כשהוא נוגע בחזה שלו" אמר דאגי מן הצד וצחק. טל ודני פרצו גם הם בצחוק ולאחר מכן חזרו לעיסוקיהם. כול אחד שקט במחשבות שלו, והיה טרוד מן הבעיות שלו. הם הביטו במסך הטלויזיה הרחב, כשחיוך מרוח על פניה של טל. היא לא מצאה תירוץ לחיוך, אבל ידעה שהוא נובע משום הסערה שהתחוללה תוך ביטנה. סערה שעמדה לשנות את חיה. **** הם כולם היו שקועים במה שהתרחש במסך הטלוויזיה. בסרט הראו איך שמטביעים נערה במים רותחים.והנערה לא יכולה להתנגד, משום שהיא הייתה חלשה מול המטביע. דאגי החזיק לטל את היד ולחש "אני לא מסוגל לראות את זה". היא שמה את ראשה על הכתף שלו, ולחשה "יש דברים שגם אני לא מסוגלת לראות, זה עינוי". הוא חייך אליה ואמר "זה בסדר, מותר לפחד לפעמים". טל הרגישה את המועקה שלה עולה מתוך גרונה ומתיישבת על קצה לשונה. הסרט הזכיר לה דברים נשכחים מן העבר. את מוכר הבלונים, את הסבא רבא הזקן. את הוריה שהיו עסוקים בכול הזמן בגלל עבודתם. היא לא רצתה לחשוב על זה, אך לשלוט במחשבות זוהי אומנות שהיא לא הספיקה ללמוד לעת עתה. לאחר כמה זמן, הראו איך חותכים את הכלב של אותה הילדה. הכלב צרח, ילל. באותו הקטע דאגי התרומם במהירות וצעק "מסכן, תעצרו את זה". הארי התבונן לעברו ואמר "דאגי, זה רק סרט". דאגי פתח את עיניו ואמר "הראש שלי מתפוצץ, הסרט הזה חולני מידי. אני הולך אל החדר". "אתה תהיה בסדר?" שאלה טל. "כן" השיב דאגי. הוא הלך במהירות ונעלם מן העין בקצה המסדרון. טל שמה את ראשה מאחורי כתפו הכפופה של דני ואמרה "כשהקטע הזה ייגמר תגיד לי". נשמעה צעקה, ועוד צעקה ואחריה באה ירייה, ואז השקט שאחרי הסערה. "זה נגמר" הוא אמר ונגע קלות בשיערה. "תודה" אמרה והחזירה את מבטה אל המסך, אבל אז מיד הפנתה את ראשה אל כתפו. "מה קרה?" שאל דני בלחש וחייך אליה. " זה מחליא מידי" הודתה טל,ועיוותה את פרצופה העדין בגועל. היא נשענה עליו ונשכה את שפתה התחתונה, שהאדימה מן הלחץ שהיה שרוי עליה. דני הניד בראשו ואמר "את שוכחת שזה סרט". טל הביטה עליו במבט עמוק והשיבה "דני, זה מזמכיר לי דברים. אני לא חופשייה לעצמי- בכדי לראות סרטים מזוויעים כאלה. למרות שאני בדרך כלל אוהבת לראות סירטי אימה. משהו היום, לא רוצה שאני יראה את זה". "אני מבין אותך" אמר דני בשקט.

המשך~~

 

[l i t a l 369]

XDDDDDDDDDDDDDD

דני צחק ואמר "טל ודאגי, אולי יש לשניכם משהו לספר לי ולהארי". "דאגי בהריון" פלטה טל וצחקה. הרגת אותתיי D: כמה צחקתי מזה , את לא מבינה.

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק |-סוףףףףף../images/Emo126.gif

"אז נראה לי שאני יפרוש עכשיו, אני לא רוצה שיהיו לי סיוטים בלילה" אמרה טל. "את לא נשארת עד הסוף? זה עומד להיגמר" השיב דני. הוא הסתובב אליה וחיכה לתגובתה. היא אהבה את התגובות שלו, את המבטים של עיניו. סערת רגשות נטפלה אליה וגרמה לבטנה להתהפך מספר פעמים. "לא נראה לי" השיבה טל. היא נגעה בכתפו, ונעזרה בו בכדי להתרומם מן הספה. אך הישיבה הממושכת גרמה לרגליה להירדם שוב.כשראתה שכול ניסיונותיה להתרומם עולים לטמיון, היא שאלה אותו בשקט "אתה יכול לעזור לי להתרומם?" . "כן" אמר דני,ונגע בידה. הוא קם, משך את זרועותיה והרים אותה. אך באותה השנייה נשמעה צרחה מן הטלוויזיה, דני צעק ביחד עם טל, וגם הארי הצטרף לסימפוניה. לפתע, בפתאומיות, נכבתה הטלוויזיה,וכול השלושה רצו מן הלובי אל החדר של דאגי ודני. "מה קרה?" זעק דאגי מבוהל למראה הפרצופים שנגלו לעיניו. "הטלוויזיה נכבתה מעצמה, בדיוק בסוף. ממש בזמן שאמילי צרחה, לגמרי בסוף. ואני לא, לכול הרוחות!--" אמר הארי ושם את ידיו על חזהו "צוחק איתך" הוא אמר כשראה את פרצופו של דאגי. "בואו נלך לבדוק מה גרם לטלוויזיה להיכבות" אמרה טל. "אני אומר לכם שזה רעיון רע" אמר הארי והביט אל טל. "קצת אומץ בחורים" אמר דני בחיקוי מוצלח של ג'ורג', וגרם לטל להסתובב במהירות אליו כשסבר פנים חמורות ניטלות על פניה כמסכה. "זה לא מצחיק" היא זרקה לעברו והמשיכה בדרכה אל המסדרון. הם הלכו, שלושת הבנים מאחורי טל. היא התקרבה אל הטלוויזיה, הביטה אל מאחורי המסך. לאחר מכן הרימה את גבתה, כיווצה את שפתיה ואמרה "אם זאת בדיחה אז היא לא מצחיקה". כולם הביטו בה מפוחדים, נראה היה שאף אחד מהם לא ידע על הבדיחה. "אוקי, אז זאת לא בדיחה?" היא שאלה בשקט. "מה ראית שם?" שאל הארי. טל החלה לפרוץ בצחוק, עד כדי כך שהיא הייתה צריכה לתפוס את ביטנה בחוזקה. ************************************************************************************************

מצטערת מראש על הטעויות-מקלדת-הן מציקות אני יודעת

אוקי-זה הפרק הכי ארוך בתולדות הפיק שלי.. מזל שלא פירסמתי 2 פרקים!! אני מקווה שכולן שרדו.. אולי הרעיון לפרסם מחר עוד פרק --יש מצב שהוא יתבטל-אני ישקול כבר

[זה מטורף

] מקווה שאהבתן

אני מחכה לתגובות בונות-ולא בונות:]

<<<<<מלכה מי שקראה[והעיקר שנהנתה גם XDD]

בוט.