מקורות..
בס"ד 1) מסכת קידושין פרק ב דף מא, א משנה: האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו: גמרא: דף מא, א גמרא השתא בשלוחו מקדש, בו מיבעיא? אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו... איכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר: (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלוחה מיקדשא בה מיבעיא? אמר רב יוסף מצוה בה יותר מבשלוחה...אבל בהא איסורא לית בה כדר"ל דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" רש"י ד"ה: בהא נמי וכו'"--אם יכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח.." ד"ה:דו וכו'-- ואי קשיא הכי נמי גבי דידא איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה אין-הכי-נמי. ומיהו מתניתין בדידא קאמר דהיא מתקדשא בה ובשלוחא. הלכך הא דתנא בה, למצווה אשמועינן אבל איסורא לגבי דידה ליכא. אבל רישא דאיירי בדידיה תנא "בו, משום איסורא. 2)"עצמות יוסף" -ויש לדעת דמאיזה טעם כתב דמצווה שיראנה ובגמ' לא קאמר אלא אסור לאדם לקדש את האשה עכ"ל. 3)מביא תחילה את קושיית מוהר"י הלוי שהקשה כיוון דקיי"ל דאין שליח לדבר עבירה ואם נעשה שליח לדבר עבירה , המעשה בטל. איך יתכן שהמשנה כותבת שניתן לקדש אשה ע"י שליח, הרי השליח עובר על איסור שהרי הגמ' פסקה שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה.. ואם כן בהכרח שהמעשה הקידושין יהיה בטל!! והנוב"י תירץ 2 תירוצים: א)שהרי מבואר בב"י (אה"ע סי' ל"ה) שאם אינו יכול לקדש בעצמו או מפני "כל כבודה" יכול לקדש ע"י שליח אף לכתחילה. וכשטרדה מסויימת מנעה ממנו לקדש בעצמו, אין הדבר אומר שאינה מקודשת.. ב) האיסור לקדש ע"י שליח אינו פסול בעצם הקידושין אלא "שמא תתגנה עליו" שהוא דבר חיצוני למעשה הקידושין! ולכן אם גומר בדעתו שתמצא חן בעיניואף שהשליח יקדש עבורו, אין כאן איסור כלל כי איסור זה תלוי בדעצו ובמקרה שיסכים לא נאמר "אין שליח לדבר עבירה. 4)גמרא בבא מציעא י' ע"ב: "..מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא (שמות כב) בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל: (שמות כב) "המצא תמצא" מכל מקום. ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה.." 5) "אור חדש": מקשה על תירוץ הנוב"י וז"ל: "ונורא נפלאתי עליו שהרי כתבו התוס'בד"ה "אסור לאדם שיקדש אשה" אע"ג דקתני האיש מקדש, לכתחילה לא נקיט ליה אלא לאשמועינן דין קידושין. שהרי למדו התוס' הפשט ד"ובשלוחו" דקתני במשנתינו דמייר יבדיעבד הוא דתפסי קידושי השליח והיינו באופן דלכתחילה אסור לעשות כן. א"כ, הא דק"ל גם בדיעבד, אמאי תפסי קידושין, הא אין שליח לד"ע." עכ"ל 6)"ים של שלמה": מקשה על הר"ן שכתב : אה דקאמר בגמ' דמצווה בה יותר מבשלוחה היינו משום דאשה מסייעת לבעל לקיים מצוות פו"ר". ועל כך הקשה היש"ש: "וקשיא, מאחר שיש מצוה עליה שמסייעת לבעל א"כ לפי"ז איסורא נמי איתא גבה שמסייעת לעבירה וכו' עכ"ל 7) ספר מצוות גדול (סמ"ג):"אמרינן בפ"ב דקידושין שמצווה על האשה שתקדש עצמה ושיקדש אדם אשתו בעצמו יתר מעל ידי שלוחו וגם אין ראוי לקדש אשה עד שיראנה ותהיה ישרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו ותהיה מגורשת...וכו' וצ"ע למה נקט לשון "אין ראוי". הרי הגמ' כתבה שהדבר אסור!! 8) תורה תמימה: בסיכום דבריו שמבואר בפוסקים שאין ממש איסור. אלא , שאין ראוי לעשות כן. ומביא ראיות שמצינו במספר מקומות לשון "איסור" אבל אין הכוונה ממש איסור אלא שלא ראוי. 9)גמרא תענית י"א ע"א: "..אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר (בראשית מא) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי..." עד כאן המראה מקומות למי שיש שאלה על כל קטע מוזמן לשאול !! בברכה
