../images/Emo51.gif על העידוד
אני כל כך מצטערת, רוזה
אני מאמינה שבכית ובכית ובכית ושהדמעות שטפו איתן את הנאחס מהנשמה. אני מקווה שהכוח האופטימיות כבר שבו אלייך. חבקי חזק חזק את האוצר שלך (הוא עדיין מרשה לך לחבק אותו בגילו?) כי הוא מקור הכוחות שלך. קבלי גם ממני ((((((((((((((((חיבוק))))))))))))))))
על העידוד
האמת שבכיתי בכיתי, ולמרות זאת הימים האחרונים היו כל כך עמוסים (יום הולדת לבעלי היקר והאהוב, יום הולדת לחברה, בת מצווה לבת של חברה),ואפילו בין לבין מצאתי זמן לקנות את הספר שהומלץ פה בפורום "פוריות מאלף ועד טף". מה שמוזר החודש שאני מנסה לנתק את עצמי מעצמי, קצת מסובך נכון?! אני מתכוונת לכך שהרצון להגיע כבר להחזרה הקרובה הוא כל כך חזק, שאני לא רוצה לחשוב על האכזבה האחרונה, ופתאום אני כן רוצה שוב לבכות...... לשאלתך, האוצר שלי כן נותן לי לחבק אותו, למזלי כמה שאני רוצה וזה כ"כ עוזר. תודה על החיבוק
סוף שבוע נעים. רוזה
רוזה
