איסורים וייסורים

[efroch99]

../images/Emo32.gifאיסורים וייסורים../images/Emo31.gif

איך אני שונאת את התקופה הזאת בשנה - בין פסח ליום העצמאות. למה כל חג או אירוע צריך להיות מלווה בייסורים ונקיפות מצפון. פסח - לא אוכלים חמץ, יום השואה ויום הזכרון - ימי אבל, הכל נסגר, מכוני כושר, חוגים, מקומות בילוי. אחרי זה יום כיפור והצום. ותמיד צריך לגלות רגישות כלפי אלה שמענים את עצמם מתוך בחירה - לא לאכול חמץ בפומבי, לא לשמוע מוזיקה בימי הזכרון. הצפירות שבהם חייבים להראות מאוד רציניים וחושבים. פשוט כפייה רגשית. כל הזמן להרגיש אשם. (בהכנה לצפירה מחר בבוקר, שאז אשתדל להיות ספונה במשרד שלי שם אני לא אצטרך לעשות פרצוף עצוב לאף אחד).

 

[magicgirl1983]

העם היהודי

תמיד אבל תמיד חי במצבים שרוצים להשמיד אותו... " שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו..." ואני לא הקראתי את ההגדה השנה... החגים שלנו סובבים סביב ניצחונות.. חנוכה - יהודה המכבי פסח - אני לא צריכה להסביר נכון? פורים - המן הרשע רצה להשמיד אותנו נכון שבועות אינו קשור וגם לא כיפורים... ואם שמת לב, החגים שלנו כולם בלי יוצא מן הכלל תמיד מסתובבים סביב עיניין האוכל. אין מה לעשות הם היהודי צריך לסבול את השינאה של העמים האחרים...וחלק מזה שאנחנו "שורדים" ו"מאוחדים" זה בגלל האסונות שלנו. עם שלם הולך לעמוד למשמע הצפירה שמסמלת את הסבל והמוות שהיהודים חוו בגולה, אם אין זה איחוד...זה מהו האיחוד..

 

[Arfilit]

אני מודה שאני לא מצליחה להבין

את הקושי שבלא לצהול ולרקד למשך דקה או שתיים ספציפיות, פשוט מתוך כבוד לזולת. ועוד אני לא מבינה - את חוסר הרצון העז להתחשב ולכבד את רגשות האחר. יש לא מעט אנשים, שהימים האלה (ואני מדברת על יום השואה ויום הזכרון - ממש לא על פסח) הם ימים באמת קשים ובאמת כואבים עבורם. מה כל כך נורא בלהתחשב מעת לעת - פשוט כי ככה?

 

[efroch99]

תשובתי

כמובן שאני מכבדת את המנהגים האלה ולא עושה דבר כדי לפגוע. אבל - אני מתייחסת לשני נושאים - 1. נראה שבעם שלנו חיים מאיסור לאיסור, אירועים רבים "נחגגים" ומצוינים בעיקר על ידי האסור שבהם ולא במותר. ממה שאני מכירה תרבויות אירופיות, החגים והאירועים לא מלווים באיסורים, אלא דווקא במנהגים חיוביים הרבה יותר. החוגגים לא נאלצים לסגף את עצמם כדי לחגוג, ואילו בארץ כל חג מצויין ב - בחג הזה אסור לעשות ככה, בחג הזה אסור לעשות ככה. פה אני לא באה בטענות, אלא פשוט מציינת משהו שדי מאפיין את האופי היהודי. 2. לחץ לקונפורמיזם - מי שרוצה לחיות בשלום בחברה שלנו מחוייב למעשה להתאים עצמו למנהגים האלו, אחרת הוא נחשב כאנטי חברתי. אם אני אוכל חמץ בקפיטריה בעבודה אני נחשבת ל"אנטי" כי אני הורסת לכל שומרי המצוות, ואני עושה דווקא. כמובן שלעשות ריחות של אוכל ביום כיפור זה איסור גדול. כך גם ההתנהגות בימי הזכרון. מקווה שהבהרתי את עצמי.

 

[Arfilit]

קודם כל -

זה נשמע הרבה הרבה הרבה יותר טוב (לפחות לאזניים שלי). לגופם של דברים: לראשון - אני לא בהכרח מסכימה. קחי את פורים למשל - שבו זו מצוה לשתות, ואפילו עד דלא ידע (קרי - עד שכרון). נכון שיש איסורים - אבל לא רק - ולא בכל חג. בחנוכה - מותר, בשבועות מותר, בראש השנה מותר - בסה"כ - המצב לא נורא בעיני ויש בעיני הרבה חן בחגים היהודים - ולא מעט חכמה (ואני ממש לא דתיה ואפילו לא שומרת מסורת. נהפוך הוא - אוכלת שרצים מהזן הגרוע ביותר...). לשני - הוא אינו לחץ לקונפורמיזם - כי אם להתחשבות בציבור שהוא מאוד רחב כאן. אם את תאכלי חמץ בקפטריה - את תחטיאי את כל מי ששומר כשרות - שכן האיסור גורס "לבל יראה ולבל ימצא" - רוצה לאמר - אסור גם לראות חמץ. אצלי בעבודה - עובד אדם דתי - שמדי פסח לוקח חופש - מחשש שיחשף בטעות לחמץ. זה בודאי לא קל לו - כאב לארבעה - להתחייב ששבעה מימי החופש שלו יהיו דווקא בפסח (ולא נגיד באוגוסט - שהוא חג המורים והגננות). אז כן - לאכול חמץ במקומות ציבוריים - זה בהחלט לעשות דווקא, ולא מן הטעם של הלחץ לקונפורמיזם אלא מן הטעם של התחשבות בזולת - שהוא בעיני מאוד מאוד מאוד חשוב - בכל חברה שהיא.

 

[choopi3]

קפץ לי הלחץ לקונפורמיזם

בנקודת מבט רחבה יותר - אם לא היה קונפורמיזם - במקום להסתכל עליך בקפיטריה במבטים משתוממים - מה היה קורה אם מישהו היה בא וחוטף לך את האוכל מהיד או גרוע מזה. קונפורמיזם מחזיק אותנו יציבים. יש דברים שעושים כדי לחיות בשלום - מי שלא, ישלם איזשהו מחיר כבד או קל, אבל ישלם - עדיף מחיר האיפוק.

 

[מרס24]

מגלה רגישות אבל אין איסורי מצפון

מתור מי שלא "מענה" את עצמה בתקופה הזו ולא בתקופות אחרות, אין לי בעיה לגלות רגישות כלפי אלה שבוחרים לענות את עצמם (למען חיים טובים בעולם הבא?), אבל מצד שני, לא מרגישה איסורי מצפון כלל וכלל, ההפך הוא הנכון, בפסח אני הכי נהנת לאכול לחם וביום כיפור אני מפרגנת לעצמי כל מה שאני לא אוכלת כל השנה. ומה לגבי העולם הבא? אם יש כזה דבר, אני בטוחה שהכרטיס כניסה לשם לא עובר דרך הקיבה

לגבי יום השואה, זה כבר סיפור אחר, יש לי דווקא איסורי מצפון כי אני לא מסוגלת לשמוע ולראות את כל הסיפורים שלדעתי מאוד ראוים לצפייה מתוך כבוד ומתוך הצורך לשמור את הזיכרון... אבל אני לא מסוגלת, אני בא ממשפחה של ניצולי שואה (אולי עדיף להגיד אי-ניצולי שואה) וזה פשוט חזק מנשוא עבורי...

 

[אמיר אבוטבול]

שמעתי תאוריה שאומרת שפעם יום השואה

יהיה חג. על שום מה? פורים היה גזרת שמד והפך לחג. כנ"ל פסח ונדמה לי כי היתה עוד דוגמא אבל אני לא מבין טוב ביהודים... התאוריה אומרת שבראי הזמן נוטים לראות את הטוב. על פי זאת הייתי אומר כי עוד הרבה וכך שנים, יום השואה יהפוך ליום העצמאות, ובכך לחגיגה. אני משתדל לא לזרוע זרעי חורבן ופרוד בפורום, לכן לא אשטח את ה"חגים" כלפי בעלי חיים...אבל חג ה"חרות"? יום ה"עצמאות"? גזענות וסוגנות.

 

[גאטו נגרו]

פורים היה גזרת שמד אבל גזירה שלא

קוימה בפועל, ועל כך אנו שמחים בכל שנה מחדש (לא על כך שנגזרה גזירה, אלא על כך שבוטלה לפני שהתבצעה). פסח, לעומת זאת, הוא זכר לגזירה שכן התבצעה, אבל גם זכר לגאולה מאותה גזירה. חוץ מזה, פסח הוא הרי לא חג כל כך שמח עם כל האיסורים שלו... וחוץ מזה, יש קצת הבדל בין להרוג כל בן שנולד (מעין הגבלת ילודה) לבין להרוג את כל החיים - ללא הבדלי מין וגיל.

 

[אמיר אבוטבול]

בפסח גם היו מחנות כפייה...

 

[גאטו נגרו]

כן, אבל לא היו מחנות השמדה...

 

[VEGANiUM2]

הגבלת ילודה../images/Emo6.gif

טוב שלפחות לא הגדרת את זה כפמניזם.

 

[Arfilit]

להבנתי - חנוכה.

 

[VEGANiUM2]

תאוריה מענינת../images/Emo70.gif

מענין מה יהיה המאכל המסורתי.. מקווה שלא מנגל.

 

[מלח השמים]

בתוך דברי נחמה לעם ישראל

, אומר הנביא זכריה: "כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי (עשרה בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה - ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ." (זכריה פרק ח פסוק יט) (הנביא סופר את החודשים כסדרם בשנה מהתורה. לפי התורה השנה מתחילה מחודש ניסן. חודש ראשון - ניסן; שני - אייר; שלישי - סיוון; רביעי - תמוז; חמישי - אב; שישי - אלול; שביעי - תשרי; שמיני - חשוון; תשיעי - כסליו; עשירי - טבת; אחד עשר - שבט; שניים עשר - אדר). ואגב לפי דברי רש"י, יתכן שבמדינת ישראל, שאיננו תחת שלטון עמים אחרים, אנו פטורים מן הצומות (הערה 1 בקישור הזה)

 

[גאטו נגרו]

אם כבר לפי דברי רש"י...

אני מייחסת חשיבות רבה למילים שבוחר אדם להשתמש בהן. רש"י אומר (ציטוט מהמקור הנ"ל): "כשאין יד האומות תקיפה על ישראל" ואילו לשון הגמרא (גם משם): "בזמן שיש שלום" אני רואה בשני ציטוטים אלה תיאור של אותו מצב - מצב של שלום (לפי הגמרא), שבו אין אומות המאיימות על ישראל (לפי רש"י). אמנם יש לנו מדינה שבה אנו שליטי עצמנו (לטוב ולרע), אבל עדיין אנו מאויימים מצד שכנינו (יותר או פחות), ומצבנו רחוק ממצב של שלום. כלומר אין אנו במצב שבו הצומות בטלים. אבל אם נסתכל על הצד השני של המטבע, עפ"י הגמרא: "אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין" כלומר, בהנחה שמצבנו אינו עונה על הגדרת השמד (ועל כך אפשר כמובן עוד להתווכח), הצומות הינם בגדר רשות ולא חובה.

 

[I s t a r]

דווקא בגלל שעכשיו אני כאן

אני חווה את זה אחרת לגמרי, כחוויה בפני עצמה. מהצד,אני יכולה לומר לך שאכן יש כפייה מאוד בולטת של ערכי דת ומסורת על אוכלוסיה שברובה הגדול לא מעוניינת בזה. זה עצוב ומגביל ולא נכון -וזה בשום אופן לא מקרב אנשים לדת,אם כבר -אז להיפך. אז מה המטרה של זה? אל תשאלי אותי. ימי זיכרון כאן הם קשים מאוד-אני עוד לא יודעת איך אעבור את זה.זה מאוד מאוד כבד עליי וקשה לי. אבל,זה חלק מהלך הרוח ה..ואני אזהר פה במילה ..נאמר.."מאחד" שנכפה עליכם . יש כאן צורלך מאוד גדול ללמד את האנשים שהם מיוחדים, נבחרים, אחרים- אז מאכילים אתכם המון בפטריוטיות והמון "ביחד" והמון תוכניות שהלאומנות ממש נוטפת מהן- וזה מלכד שורות למצב בו העם יקבל כמעט כל גזירה שיטילו עליו מלמעלה. וזה מביא אותי למסקנה שלי: הישראלים קלים מאוד לשליטה ולשטיפות מוח- בזכות הקורבנות שלהם. כשאתה הופך עם שלם לקורבן סובל ומסכן -כל שנה במחדש,כל יום מחדש...אתה יוצר עדר של אנשים מפוחדים שמאמינים במסכנותם- אנשים שיהיו מוכנים למות ולמסור חייהם בשביל החלטות פוליטיות חסרות פשר והצדקה מינימלית. העיוורן של הקרובן הוא שאינו רואה את הכוח שלו. ולכן- האינטרס לשמר את זה. זו התיאוריה שלי.

 

[kkina]

מצטערת להדחף

אני ממש לא קשורה לפורום, ראיתי פעם בעמוד הראשי ואני נכנסת מדי פעם לקרוא. פשוט לא יכלתי להתאפק. אני לא מבינה, אתם מחפשים התנצלות על זה שאנשים פה עצובים ביום הזכרון ויום השואה??? משהו פה זוכר מה מטרתם של הימים האלה, של הצפירות?? כי לא נראה לי, אחרת לא היתה עולה פה תלונה על התגבלה לשמוע מוזיקה בימים אלה או לא לפרוץ בצחוק היסטרי ושמח במהלך הצפירות. כאילו, ראבאק, מה יקרה אם תפגינו קצת סולידריות לאלה שהילדים שלהם כן מתו כדי שנוכל לחיות פה (וזה לא משנה מה אתם חושבים על הכיבוש, זה לא הדיון). אולי נעשה גם במקרה זה כמו האמריקאים, נהפוך את יום הזכרון ליום חופש ונצא כולנו לבלות... סליחה ותודה, לא אחזור יותר...

 

[magicgirl1983]

את צודקת 100%

אבל זה לא היה הדיון...

 

[מאריונת]

../images/Emo45.gif