איסורים וייסורים

[Nataly A]

מצטערת

ממש לא מבינה את הבעיה. אני עומדת בצפירה, לפעמים מנסה להזכר למה אני עומדת ולפעמים פשוט מחכה שהיא תגמר. נקיפות המצפון שלי על אי שמירת כיפור או פסח עברו ביום שיצאתי מהבית של האיש ההוא שהביא אותי לעולם (היה מוכר פעם בכינוי אבא שלי). אבל מה בין זה לבין לכבד רגשותיהם של אחרים? גם אני מתעצבנת שאין לי מה לראות בטלויזיה בימים האלה (או שאין), וסגירת מקומות הבילוי, ושהייתי צריכה לנסוע למרכז ת"א בשביל פיתות. וגם אני מתעצבנת לעיתים שבתקופות מסויימות זה נראה כאילו העם שלנו נהנה להיות באבל. ובין אם יש פה נקודה לגיטימית או לא - אין לזה דבר וחצי דבר לכיבוד רגשותיהם של אחרים. וכפייה רגשית? איך בדיוק מישהו יכול להכריח אותך להרגיש אשמה?

 

[efroch99]

אבל נטלי...

אני כתבתי במפורש שאני מכבדת את רגשות האחרים, וממש לא עושה דווקא לאף אחד. יש לי תחושה שכולכם כאן קראתם משהו לתוך ההודעה שלי שלא נמצא שם... ובכפייה רגשית הכוונה, לא מספיק שאני אכבד אחרים בכך שאני לא מפעילה מוזיקה, לא אוכלת חמץ בפומבי וכו, אלא גם דורשים ממנילהפגין רגשות "באינסטנט" - חייבים להיות עצובים לפי פקודה. בעיני זה מלאכותי.

 

[Nataly A]

איפה הרגשת שדורשים ממך

להיות עצובה בפקודה? (אני לא מותחת ביקורת, אני מתעניינת בכנות). ומצטערת על אי ההבנה. חשבתי שאת מתלוננת על זה שאת צריכה לכבד עצבונם של אחרים...סורי.

 

[מאריונת]

את רצינית?

באמת את לא מרגישה בדרישה החברתית הזו??? [כדי שלא יהיו עוד אי הבנות, גמני רק מתענינת

]

 

[Arfilit]

אני לחלוטין לא מרגישה כך

יש ימי זכרון שבהם אני עצובה - ויש כאלו שלא. יש ימי שואה שבהם אני מתעסקת בנושא - ויש כאלה שלא.

 

[Nataly A]

אני יודעת שמצפים ממני לגלות

רגישות בימים האלה (למשל, לא ללכת ביום כיפור עם סנדוויץ' באמצע הרחוב), אבל לא חשבתי שמישהו מצפה ממני לשבת ולחשוב על המעשים הרעים שלי. ז"א - ברור שישנה דרישה חברתית כלשהי, אבל מבחינתי היא מוגבלת להתנהגות החיצונית, ולא לעולם הפנימי שלי. לא יודעת - אולי אני בהכחשה....תכלס זה הגיוני כי אני שונאת שנכנסים לי לורידים.

 

[אמיר אבוטבול]

חוזר בי ממה שכתבתי עד כה

בשביל המוסיקה שיש היום ברדיו כתבו את השורה: "מדוע לא יבוא יום השואה פעמיים בשבוע" אגב, היום הזה ידוע גם כיום התגמולים הגדול של יהודה פוליקר

 

[Arfilit]

../images/Emo6.gif

 

[prizman]

דעתי

קודם כל אני עושה הפרדה מוחלטת בין ימי זיכרון דתיים ללאומיים. בלאומיים יש אצלי הפרדה בין חג ליום זיכרון. ביום העצמאות לא חוגג. יום מעצבן בעיני. יום שואה ויום זיכרון, אם בחוץ עומד בצפירה והכל, אם בבית-ממש לא. יש את הציבוריות שאני מרגיש מחויב לה כשאני בחוץ, כולל העבר השואתי של משפחתי ועבר חללי הקרבות שקרוב אלי בהרבה ובין רגשותי הפנימים שלא תמיד חופפים בתאריך. מי שאמרה אחדות צדקה לגבי הרגשתי כשאני בחוץ, למרות שהאחדות הזו לא ממש חסרה לי. לגבי חגים, אני אוכל חמץ בפסח ובפומבי, לא חושב שיש סיבה שלא. העובדה שיש מיעוט שחושב שיש אלוהים שאכפת לו מזה לא ממש משכנעת. כ"כ אוכל ביום כיפור. אין לי ממש למה לא. יש כאן אבל. לעשות על האש ביום כיפור תוך ידיעה שזה פוגע בריגשות רוב הסובבים ניראה לי מוגזם למרות שזה מותר. מילא בישול רגיל אבל לא לשדר מסר בוטה סביבתי של "לא שם עליכם". רק מההיבט ההתחשבותי. ולמה חמץ בפסח כן? כי זה טרם הפך לנורמה מחייבת וניתן לעצור זאת כאן ועכשיו.