בנות, כולכן מקסימות ומדהימות אותי
בכל פעם מחדש.... תודה לכולן על כל התמיכה והחיוך שהעליתן על פני. אני פשוט מאוהבת לחלוטין בכולכן! ועכשיו, לעיניננו: כל הבנות שרוצות את קורות החיים שלי - הזהרו, בדרך אליכן!! אפילו אם לא יצא כלום, עדיין נחמד להרגיש שאני עושה משהו אקטיבי למציאת עבודה....תודה תודה. בקשר לעבודה: אני סתם מרחמת על עצמי, כי עברו שלושה וחצי ימים של חיפוש עבודה, והייתי כבר בראיון אחד (החברה לא מתאימה לי בכלל, כמו גם התפקיד המוצע, אז ...) יש לי עוד ראיון ביום שני הבא, ויש חברה שמתעניינת בי (דרך חברת נישה הייטק המקסימה, ואורלי בעיקר...) שאני מחכה לקבל זימון לראיון, בעזרת השם.... הבעיה היא, שאני מרגישה כזו אפסית ולוזרית, שאין לי עבודה ואני לא מביאה כסף הביתה... אני יודעת הבעיה היא כולה אצלי בראש, כי בכל מיקרה, תהיה משכורת מלאה עד הרביעי לנובמבר, עקב תנאי ההעסקה שלי, אז אולי אחרי זה אני יכולה להרגיש פרזיטית, אבל בינתיים עוד לא צברתי מספיק נקודות... עדיין, צביקה הולך לעבודה כל בוקר, ואני בוהה בקירות... חוץ מזה: סידרתי את כל הניירות שהיו זרוקים במגירות, ועשיתי את כל הסידורים שתמיד היינו צריכים לעשות בשעתיים וחצי מרוכזות ביום רביעי. את הארונות - כבר סידרתי אתמול. ללמוד שפה - זה תמיד רעיון נהדר, אבל אני מרגישה נורא אשמה ללכת להוציא עוד כסף, כשאני לא מרויחה... לא פייר כלפי צביקה. (רק תנו לי להזכיר שהבחור אמר לי יותר מפעם אחת שאני יכולה לקחת שנתיים חופש בשביל לגמור את הלימודים כמו שצריך, אם אני רוצה. אבל אני פשוט לא מסוגלת...) הרצאות באוניברסיטה - אם כן, אז הם מתחילות רק בשבוע הבא אם אני לא טועה (אם לא תהיה שביתה כמו ששוב מאיימים עלינו..) אז עדיין יש לי שבוע מדכא לפני... חדר כושר - כן, נראה לי שזה מה שאני אעשה. אני חושבת שזה גם ליחרר כמה אנדורפינים במוח שיעזרו עם הדיכאון. החתולים שלי מאד עוזרים. אבל נראה לי שאפילו הם יתמרדו אם אני אנסה להלביש אותם בסוודרים מעשה ידי... אפילו התחלתי לגזור מתכונים מהעיתונים, ומי שמכיר אותי יודע שזה סימן רע מאד.... שוב תודה לכולן על העידוד. אתן מקסימות. אולי יהיו לי תמונות היום אחר הצהריים, אם אני אקבל את הדיסק שלנו...תחזיקו לי אצבעות...