סיכומון אישי
קודם כל, אתחיל ואומר שהתקווה העיקרית שלי באירוויזיון הזה הייתה הפסד מוחץ ומבזה לישראל. כן, זה הכי לא פטריוטי בעולם, אבל כשהעם הכל כך מוכשר שלנו (לא בציניות) שולח דברים ~כאלו~ לאירוויזיון, יש בי כעס וסלידה, ורצון גדול להפסד מזעזע שאולי ילמד אותנו לקח לשנה הבאה. הפקחת לקחים - מבורכת היא
. בנוסף: לפני כמה ימים התוודעתי לשיר של פינלנד, בקדם אירוויזיון. כבר אז גיבשתי עליו דעה: השיר מכוער, וכמובן ההופעה המזעזעת והמסחרית. זה גרם לי לסלוד מהשיר ואף לפתח כלפיו שנאה
(יותר כלפי המבצעים - אבל כן, גם השיר, פשוט סתמי מגוחך ומעצבן). תקוותי הייתה, כאמור, שישראל תצנח עמוק עמוק ויחד איתה הגועל נפש האלו, פינלנד, כדי שיקחו את העולם (נו, אירופה) ואת התחרות בפרט ברצינות. לדאבוני, אירופה המתורבתת לא סיפקה את סחורת הקטילה המיידית והזוועות - רציתי לכתוב 'המזמרות' אבל נזכרתי בשיר - הוכיחו שאין לקחת ברצינות את התחרות, ובטח שלא את אירופה
. הדבר מתבטא גם בבחירת הנציגים: איך זה שישראל, מדינה ברוכה, בחיי שהיא ברוכה, בוחרת איזה אדי גאד נואוז הו, או את דוד דאור, או את פינג פונג? אמנים רציניים כבר מזמן מבטלים את הגישה לתחרות, דבר שפעם היווה שאיפה לכל יוצר ויוצר. הרמה כל כך ירדה, וכל אחד מתבייש יותר מהאחר להופיע שם. גם שירי מימון, שמגיע לה כל הכבוד והערכתי האישית, לא היתה מבצעת את הבחירה הזו אם הייתה ממשיכה בדרכה כמוזיקאית (רצינית) בשנים הקרובות - זה קרה כי היא הייתה עוד טרייה ושיווקית של כוכב נולד (מן הראוי שההולך לכוכב נולד ילך לאירוויזיון). בעבר, אין מצב ששיר כזה (פינלנד) היה לוקח. ולא, אני לא מדברת על שנות השישים; אני מדברת גם על התשעים החביבות. וזה, משום שהתחרות אכן נלקחה ברצינות, ומבוגרים (ז"א, גם מעל העשרים :X) ישבו וצפו בתכנית. כיום, 90% מקהל היעד הוא נוער בתהליכי עיצובו, ואיכשהו, האופנה הנורא מאגניבה הזו של המטאל בשקל וקטיעת הוורידים מחלחלת לתודעה של כל מתבגר
, וכך מוכרעת תרבות אירופאית, היישר בידם של חברי כת השטן שמנגנים אקורדי חומשיות אותן יציג בהתאם תלמיד גיטרה שבוע ג'. עד כאן, שירי, המאוד-מאוד-מאוכזבת. ~הכנס אייקון של 'רוק הללויה' כאן~