הכי שאפשר...

[משוש30]

לא לאפשר לילד את היכולת לשמוע כאשר

יש אופציה כזאת, בגלל סיבות חברתיות ולא סכנת הניתוח וכד' היא בהחלט פגיעה פיסית. השוואה לפדופיליה בעיני במקומה, כיוון שזו דוגמא קיצונית למקום אליו אפשר להגיע כשמכבדים כל דיעה וכל "שונות תרבותית". ולגבי ברית מילה אני באמת חושבת שזה פרימיטיבי ובהחלט שוקלת ברצינות לא לעשות ברית בילד הבא. נכון, כל תרבות ניתן להציג באור שלילי, מן הסתם כי בכל תרבות יש כזה.

 

[Rplus1]

יש כל כך הרבה דברים שאת

לא מאפשרת לילד שלך. מכל מיני סיבות. התפיסה שחרשות היא מגבלה היא תפיסה של אנשים שומעים. אם כבר השוואות קיצוניות ומקוממות, להיות שחור, להיות אשה היו מגבלה משמעותית עד לא מזמן. דברים משתנים. תרבות משתנה. הכל יחסי.

 

[משוש30]

אני לא אומרת שמצבו של אדם חרש

כיום איננו טוב יותר ממה שהיה לפני שנים. דרך אגב, בין היתר הודות למכשירי השמיעה השונים... אבל לצערי הרב, לא ניתן להתעלם מהמציאות (וכאן אחת הטענות הקשות לפוסט מודרניזם שנוטה להתעלם מגורם חסר משמעות זה): להיות שחור, להיות אישה ולהיות חרש אלו עדיין מגבלות בעולם שבו אנחנו חיים. והדרך לתקן עוולות אלו היא לא להתעלם מהן או לכנות אותם בשמות PC. הטענה שחרש הוא רק "מאותגר שמיעה" או אדם חסר כל מגבלה ששיך לתת תרבות אקסקלוסיבית זו מכבסת מילים, ולטרמינולוגיה יש יכולת פחותה בהרבה להשפיע על המציאות ממה שהפוסט מודרניזם מנסה למכור לנו. לפגוע, במודע, ביכולת של הילד שלך להתקדם בחברה במציאות הקיימת, ולא במציאות המדומינת של ה-PC, לצערי אינה דבר יחסי אלא אמיתי מאד, וקשה לי להבין את האנשים שעושים את זה לילדיהם בשם האגו או התיאוריה.

 

[Rplus1]

היית עושה ניתוח להשתלת חוש שישי?

לקרוא לחרש "מאותגר שמיעה" זו מכבסת מילים. לטעון שחרשים יכולים לחיות חיים שלמים ומלאים, בעיקר אם הם בתוך קהילה חרשת ורוכשים שפת סימנים כשפת אם זו טענה נכונה. האם זה טוב ונכון להתבדל? ליצור תת-תרבות חרשת? זו לא החלטה שלי. אני אומרת שוב, אני בעד השתל (מכירה את הנושא במידה מסויימת מימי התואר הראשון), אבל זו דעתי ואני מכבדת את זכותו של כל אדם לחשוב אחרת. ושוב דוגמה קיצונית, לפי הטענה שלך זה סביר לגמרי בחברות שובניסטיות להפיל עוברים ממין נקבה. האנשים שעושים את זה אינם עושים את זה בשם אגו או תיאוריה אלא מתוך אמונה שכך טוב יותר לילדיהם. לטעון אחרת זו יומרנות, פטרונות והתנשאות. מישהו אחר יודע מה טוב לילדים שלהם? PC איננה מציאות מדומיינת. אם כולם היו מאמצים את הגישה הזו (לא את מכבסת המילים, את הקבלה של השונה) היינו חיים בעולם טוב יותר.

 

[משוש30]

לא נראה לי שנצליח להסכים בדבר זה

לגבי החוש השישי א. אולי כן נשמע (משחק מילים שכזה) מגניב ב. החוש השישי אינו מצרך חשוב כדי לתפקד בחברה המודרנית, לעומת זאת חוש שמיעה כן. למה להתעלם מזה שחרשים מופלים לרעה במציאות הקיימת? זה אמנם לא PC אך זו המציאות המצערת והדרך לגרום לה להשתנות היא לא להפוך את כולם לחרשים! לא הבנתי איך הגעת לדוגמא שלך ואיך היא מתקשרת לדברים שאמרתי, נראה לי בדיוק הפוך. הסבלנות חסרת הגבולות של הרלטיביזם היא זאת שמאפשרת קיום של אגודות פדופילים בשם השיוויון והחירות והיא זו שמאפשרת, לצורך העניין, את ההפלה של עוברים ממין נקבה בחברות שוייניסטיות. לכן צריך לקבוע גבול לסובלנות הזאת ולקבוע גבול לרלטיביזם הערכי. לצערי אין לי מושג איך קובעים את הגבול. הרי גם אני וגם את נסכים על חוק נגד הפלות על בסיס מיני ועל חוק נגד פדופילים והנה אנחנו חלוקות לגבי החרשים, ומשמעות יצירת ה"תת תרבות" שלהם. לדעתי תת תרבות זו מפלגת ודוחקת את החרשים לנישה שלא תעזור להם להשתלב בחברה אלא בסופו של דבר תפגע בהם ובילדיהם וחבל.

 

[Rplus1]

צודקת

כנראה שלא נסכים... ובינתיים אכן יש חוקים נגד פדופיליה ונגד הפלות על בסיס מין אך אין חוק לגבי ניתוח שתל.

 

[משוש30]

אני חוזרת ומצטטת ממה שכתבתי למעלה

"אנחנו חלוקות לגבי החרשים, ומשמעות יצירת ה"תת תרבות" שלהם". לא דיברתי על חוקים. ברור כשמשמ שזה מגוחך ליצור חוק לגבי שתל כן או לא. לעומת זאת, אם במקום לצייר בצבעים ורודים את עולמו של החרש היו עושים כל מה שניתן כדי לאפשר לו לתפקד כשווה בין שווים בחברה (והשתלים הללו הן אחת הדרכים לכך) מצבם של החרשים היה אכן משתפר. למנוע מהחרשים את האפשרות הזאת זו רק דרך מקוממת להותיר אותם במסכנותם במקום לקחת אחריות ולקדם את מעורבותם בחיי חברה פעילים ויצרניים. וזה שהם משתפים עם זה פעולה זה רק מראה עד כמה שיח ה-PC, שיח המסכנות, אותו שיח פוסט-מודרני חדר לתרבות שלנו.

 

[ענתש]

אני חושבת שזה לא בדיוק

"שיח מסכנות" אלא בדלנות שפשוט מוציאה את הרוח ממפרשי המאבק הצודק והנכון. כשאת אומרת שהחרשים הם תרבות אחרת את מוותרת על שילובם בחברה ה"רגילה". כשאת אומרת שיש כזה דבר "כוח נשי" או "לימודי נשים" את מצהירה שהן שונות, מובדלות ואחרות. אתה שמה להן מטרות שונות והופכת אותן לכת סגורה ולא חלק מחברה אחת של נשים וגברים ולכן אין צורך לשלב אותן באופן שווה בחברה הזו, שלא קיימת. לזה התכוונתי שזה לא תמיד לטובתם של המתבדלים.

 

[משוש30]

מסכימה: במקום להילחם על שיוויון

בחברה אנחנו מרחיקות את עצמנו מהחברה. והסיכוי שזה יוביל לתנאים סוציאליים טובים והוגנים יותר ולצדק חברתי גדול יותר הולך וקטן במקום לגדול.

 

[ענתש]

../images/Emo45.gif כתבת נהדר, מסכימה עם כל מילה.

 

[mummy]

לא מתאפקת ומתפרצת רק כדי לומר

שנראה לי יותר נכון ללמוד על זרם תיאורטי כל שהוא קודם כל ממי שמאמין בו ועומד מאחריו, ואח"כ לפנות לטענות המבקרים אותו. כשמדלגים על השלב הראשון, ונצמדים רק למה שאמרו המבקרים על (כדוגמת אליצור) כל דיון שיתפתח על העניין עשוי להיות מאד מאד בעייתי. לדעתי. מודה שניסיתי לקרוא את הקישורים שהבאתן כאן ולא הצלחתי לשרוד כמעט בכלל. מסכימה לגמרי עם Rplus1 ששני המאמרים בעיתיים מאד, ויותר מהכל צבועים בטון דמגוגי שמי שלא מתמצא בתחום (שהוא ממילא מורכב ומסובך להבנה) מאד בקלות ישמח לאמץ אותו (שהרי זוהי בדיוק מהותה של הדמגוגיה).

 

[משוש30]

או! לקח לך קצת זמן אבל הגעת ../images/Emo13.gif

מה שכתבת ודאי נכון ולפני שמאשימים אותי בכך שאין לי הכרות קודמת עם התחום, אז לקחתי כמה וכמה קורסים בתיאוריה ביקורתית. קראתי לקאן, דרידה, ג'ונס, באתלר, פוקו, סעיד וכד' וכד' הרבה לפני שנתקלתי בטאוב או אליצור. לא, אני רחוקה מלהיות מומחה ולעולם לא הייתי מעזה לכתוב מאמר כמו זה של אליצור. עם זאת, הרבה מאד פעמים הרגשתי תחושות דומות למה שהם מתארים, הרבה פעמים שאלתי שאלות בלי לקבל תשובות, והרבה פעמים חשדתי, שלפחות חלק מההוגים הללו, גם אם הם מבינים על מה הם מדברים, אף אחד אחר לא.לכן כל כך שמחתי כששמעתי את הקולות הללו והבנתי שאני לא לבד במערכה. לא, אני לא מציעה לזרוק את הפוסט סטרוקטורליסטים לזבל או להימנע מלדון בבעיות שהפוסט מודרניזם מעלה. ואני אפילו מסכימה לזה שהמאמר של אליצור על פוסט מודרניזם הוא דמגוגי ולכן הרגשתי שלא בנוח לקשר אותו לכאן (אם כי הוא עדיין שנון ומצחיק ובחלקו הגדול גם נכון, לטעמי). עם זאת היתי שמחה לשמוע ממך לגופו של עניין

 

[mummy]

קודם כל תודה. אני מרגישה מוחמאת

הייתי שמחה להשתתף בדיון באופן פעיל בזמן אמת אבל כמו שאת רואה, מאז ששיניתי סטטוס לאמא לשני ילדים אני מתקשה לעמוד בקצב. עד כדי כך שנראה לי שאפילו השרשור הזה כבר לא קופץ יותר

בכל מקרה, לגופו של עניין ובקצרה: מעבר לכל הדברים שכתבה כאן Rplus1 שאני יותר ממסכימה איתה, כדאי לשים לב שמלכתחילה הדיון כולו חוטא בדיוק לעמדה הפוסט-מודרניסטית, כי לבוא ולהגיד על בחירה של האחר שהיא מביאה לבדלנות, או שהיא שיח של מסכנות, זו אמירה שיכול להגיד רק מי שנמצא במוקד הכוח בלב ליבו של המיינסטרים ממנו הכל נראה שקוף. בעצם, אין לי ולך את היכולת לחוות את מה שחווה אישה חרשת, או כל חבר/ה אחר/ת בקבוצת מיעוט שנמצאת בשוליים, ולכן אני חושבת שאין לנו את הזכות (וגם לא את היכולת) לדעת איך זה נראה משם, איך זה מרגיש, מה אמורים לחשוב כשנמצאים שם. אולי זו אכן גישה שמביאה לבדלנות, אבל יכול בהחלט להיות שזה הדבר המתאים יותר לאותה קבוצה ולפרטים החברים בה, כי האלטרנטיבה, החשיבה/גישה שתביא ללכידות שאותה את וענתש מבכרות בטיעונים שלכן, טומנת בחובה מחיר מאד גבוה מצידם. זה המחיר שאותו משלמים כמעט תמיד האחרים, אלו שבשוליים. לא אלא שבמרכז. כי בשביל להלכד יש צורך בטשטוש של הבדלים שמתבסס על איזו שהוא מודל אחיד שבדרך כלל מאד דומה לדמות של בני הקבוצה החזקה יותר, אלה שיכולים להרשות לעצמם לבוא בדרישה לבטל את הנטיה לבדלנות, כי מנקודת מבטם, זה אומר בואו להיות כמוני, תראו איזה כיף כאן (קצת פשטני, ובכל זאת...). לא כולם חושבים ככה, וזה לדעתי לגמרי לגיטימי.

 

[משוש30]

זה באמת לא קופץ כבר ../images/Emo3.gif

אז רק רציתי להגיד שקראתי, וכרגיל היה מענין. לא לגמרי מסכימה איתך אבל תמיד מאד מאד נהנית לקרא את דעותיך.

 

[mummy]

../images/Emo13.gif ושוב תודה... ולילה טוב ממעמקי

העמוד השני

 

[משוש30]

פוסט מודרניזם לא מדבר על כך

שניצחונו של האחד הוא לעיתים הפסדו של אחר. זה ברור מעליו. הוא מדבר על נרטיבים שונים של אותו הסיפור כשכל אחד מהם נכון, למרות שהם יכולים גם לסתור אחד את השני, או להיות מחוסרי כל בסיס היסטורי. זה נכון שהרבה פעמים קשה להגיע לאמת ההיסטורית ולעיתים אף בלתי אפשרי, בעיקר כשיש מסמכים סותרים מגמתיים וכד', אבל הדרך היחידה להתמודד עם ההיסטוריה היא דרך קריאת טקסטים וניתוחם. אני לא יכולה בשום פנים ואופן לקבל, לדוגמא, את ה"אמת" הפלשתינאית שלא היה כאן הר הבית כי היא מופרכת לחלוטין וחסרת כל ביסוס מדעי. מצד שני תמיד טוב להיות עם יד על הדופק ולדעת שיש מקום לטעות ויש מקום לשנות את דעתך בתנאי שהדברים מבוססים. הנה ציטוט שממש אהבתי בהקשר הזה: "מכך שמנקודות מבט שונות מופיע ההר בצורות שונות, אין לעסיק שבאופן אובייקטיבי הוא חסר צורה כלשהי, או שיש לו אין סוף צורות". (קאר, "היסטוריה מהי").

 

[Rplus1]

זה טוב ויפה אך היסטוריה איננה הר

 

[משוש30]

במובן מסוים היא כן

נניח שיש לך גוף מסוים של ידע. כשאני אחקור אותו אני אוציא ממנו סיפור מסוים (כי אני בהכרח בוחרת להתיחס למסמכים מסוימים ולא לאחרים, כי אני מביאה איתי את ההשכלה הכללית שלי, את האינטיליגנציה שלי וכד') ואת, מאותן הסיבות עצמן תכתבי סיפור שונה מעט, השם דגשים על נושאים אחרים, המכניס הקשרים שאני לא הגעתי אליהם וכד'. אם כך נקבל סיפורים (נרטיבים) שונים המתיחסים לאותו סיפור היסטורי. בכל זאת אנחנו מסתכלים על אותו ה"הר", אנחנו מחויבות לסימוכין ולביסוס מדעי עד כמה שניתן. לעומת זאת, אם תספרי סיפור, על אותו הנושא, שכלל לא מתיחס לגוף הידע הזה את מתיחסת ל"טופוגרפיה" דמיונית לחלוטין. אם כך ה"אמת" היא רלטיבית במובן מסוים אבל לא ניתן למתוח את הרלטיביזם הזה עד אין קץ. והיה ותבחרי להתרחק מהתשתית המחקרית תפסיקי להיות חוקרת ותכנסי לתחום המדע הבדיוני. נראה לי שנוכל להסכים על כך, לא?

 

[עינבלית]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifהתייעצות../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo53.gif

ביום שלישי ה23/8/2005 נחגוג האיש ואנוכי שבע שנות נישואין. נחגוג אמרתי? לא בדיוק. אני בכבדות של אמצע חודש תשיעי ועם מיליון ואחת מחשבות לכל עבר שאפילו לא מניחות לי לישון כראוי ולכן ממש ממש קשה לי לחשוב- מה נעשה? לצאת בלילה בלי הבכורה- לא בא בחשבון. פעם אחרונה שיצאנו ככה היתה טראומטית לכולנו. אולי אפנק אותו עם משהו? אבל הנה המגבלות: שנינו בדיאטה דלת סוכרים (אני בגלל סכרת הריון בהריון הראשון) והוא בגלל תזונה נטורופתית נגד אלרגיות. אין אפילו מסעדה אחת לרפואה בסביבה שמגישה פסטה מקמח מלא, אורז מלא ומזון שלא מתבסס על הפחמימות הריקות. גם קערית יפה עם שוקולדים מקסימים, שיכלה בעבר לעשות את הפינוק- ירדה מהפרק בגלל האיסור החמור לשוקולד (אתן לא תאמינו כמה האיסור הזה קשה בהריון) וכנ"ל איזשהי עוגה (שחייבת להכיל את האסור-מתוק) אז מה עושים? יש לכן רעיונות יצירתיים למצב הנתון? תודה מראש מצורפת תמונה ביחד עם 2 הצאצאים (כפות רגליה של הבכורה ובתוך הבטן- האח התינוק)..

 

[שרון של לוטן]

אולי פיקניק משפחתי?

אתם יכולים להכין מה שמותר לכם לאכול, לארוז ולצאת למקום יפה עם ליה. זה בילוי מאוד נחמד. אפשרות שניה היא קצת להרחיק ממקום מגוריכם ולמצוא מסעדה טבעונית (לצערי לא יכולה להמליץ בסביבתכם, אבל אם תגיעו לירושלים - יש לי). ודבר אחרון שאפשר לקנות, כי אני רואה שאת נעולה על נושא השוקולדים, זה שוקולד לסוכרתיים. יש אפילו בסופרמרקט במחלקה לחולי סוכרת, או בחנויות שמתמחות בשוקולד. לדסקלידס יש שוקולדים כאלו.