פרח
חשבתי כמעט כל היום אם לחשוף קצת יותר בכדי להראות לך טיפה יותר ברור כמה עצוב לאמא שרוצה לתת ואין מי שיקח....או לוקח עם פרצוף חמוץ. כפי שחלק יודעים אני כרגע לא עובדת והמצב הכלכלי די קשה,אני חייבת לציין שאני לא משתפת בכך את בניי הבוגרים בכדי לא להכביד עליהם,אך הם מבינים גם ללא הסברים. כל פעם שאנחנו נפגשים אני מנסה לתת להם משהו,וזה לא רלוונטי כרגע מה? זה יכול להיות גם הדבר הקטן ביותר,הם מסרבים בתוקף . פרח ,כל פעם שאני מציעה והם מסרבים הם מכניסים לי ללב סכין,כן סכין. אין כאב גדול יותר שילד לא לוקח ואת השמחה שבנתינה דוחה. שתדעי פרח שכל דחיה כזאת גורמת לי להרבה מאד דמעות וכאב המון המון עצב והרגשה של לא שווה. הדחיה שבקבלה היא מילה נרדפת בשבילי לאי קבלת האמהות שלי ,פסילה מלאה. לגבי אמך אני מבינה שישנם עוד דברים בסיפור ,אני כרגע מתייחסת רק לנושא הנתינה שלה,ותגובתך. בשבילי זה עונש אם הילדים מסרבים לקבל ממני משהו. סדרי העדיפויות-לכל אחד יש את שלו וזה בכלל לא משהו שכדי לשפוט,כן ,אנשים שאין להם מוצאים את האושר שלהם בבזבוז והוצאה שהיא לא תמיד רציונלית,זה בה ממקום של חסך גדול וסיפוק מידי.